אלקטרודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקטרודה המשמשת בריתוך קשת

אלקטרודה היא מוליך חשמלי המשמש ליצירת מגע עם תווך לא מתכתי של מעגל חשמלי (כגון מוליך למחצה, אלקטרוליט או ואקום). את המונח טבע המדען מייקל פאראדיי מצירוף המילה אלקטרון עם המילה היוונית "הודוס" שמשמעה "דרך". על מנת שהתווך יהווה חלק ממעגל חשמלי עליו להיות במגע עם לפחות שתי אלקטרודות.

האנודה היא האלקטרודה בה מתרחשת תגובת חמצון, והקתודה היא זו שבה מתרחשת תגובת חיזור. בתא גלווני או בסוללה שמספקים חשמל האלקטרודה שהמתח החשמלי שלה שלילי יותר נקראת אנודה, והאלקטרודה החיובית נקראת קתודה. כשמחברים את שתי האלקטרודות בעזרת תיל מתכת, האלקטרונים זורמים מהאנודה לקתודה. בתא אלקטרוליטי שדרכו מזרימים זרם חשמלי על מנת לבצע אלקטרוליזה הקתודה היא האלקטרודה השלילית ואילו האנודה היא האלקטרודה החיובית. באופן דומה ברכיבים אלקטרוניים כמו דיודה נהוג לסמן את הקתודה ב"מינוס" ("-") ואת האנודה ב"פלוס" ("+").

אם התווך מכיל חלקיקים טעונים חשמלית והמתח החשמלי בין האלקטרודות גבוה דיו על מנת להניעם, יזרמו חלקיקים בעלי מטען חשמלי שלילי (אלקטרונים או אניונים) מן התווך אל האנודה, בעוד חלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי (קטיונים) יזרמו מן התווך אל הקתודה.

בתאים אלקטרוכימיים אפשר שתגרם תגובת חיזור של החומר ממנו עשויה האנודה, ותגובת חמצון של החומר ממנו עשויה הקתודה. כדי למנוע זאת מצפים את חוט הכסף שממנו האלקטרודה עשויה בכסף כלורי המחליף יונים עם התמיסה שממנה נרשם האות החשמלי.

שימושים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר בתחום אלקטרופיזיולוגיה משתמשים באלקטרודות לרישום האותות החשמליים הנוצרים בתבחינים ביולוגים. ברישום מאבר שלם משתמשים באלקטרודות שטח הרושמות אותות הנוצרים באיבר כולו. האלקטרודות מונחות במספר מקומות על פני העור, במקביל לאבר ווהתגובה החשמלית של האיבר מושווה מאלקטרודות שונות על ידי מגבר או מחשב. לדוגמה שיטות של אלקטרואנצפלוגרם למדידת זרמים במוח, או אלקטרוקרדיוגרם למדידת זרמים מהלב.
ברישום תוך תאי משתמשים בצינורות זכוכית הנמתחות בחום בעזרת מכשיר ייעודי עד לקוטר של כמיקרון. גודל זה מאפשר את חדירת האלקטרודה לדרך קרום התא ורישום של הבדל פוטנציאלים בינו לבין אלקטרודה המונחת בתווך החוץ-תאי. הערכים האופייניים נעים בין 40 מילי וולט ל 70 מילי וולט. תוך האלקטורדה ממולא בתמיסת מלח אשר היונים שלו מהוים את נושא המטען החשמלי ומחליפים יונים עם הסביבה התאית.

המחקר האלקטרופיזיולוגי מתמחה בווריאציות רבות של אלקטרודות שאחד המעניינים שבהם היא האלקטרודה לקיבוע פיסה המוכנה בשיטה רבת שלבים. לאחר מתיחת אלקטרודת הזכוכית בעוצמה מוגדרת תחת תיל לוהט, מחליקים את חוד האלקטרודה בעזרת חום ויוצרים קצה עגול בקוטר של מספר מיקרונים (או פחות) עם פני שטח חלקים. בעזרת לחץ שלילי קל מצמידים אותו לקרום התא ועקב תכונות של קרום התא הוא נצמד לזכוכית באטימה שערכה ההתנגדותי הוא של מיליארדי אוהמים. בעקבות כך זרמים בגובה של פיקו וולטים נרשמים מתוך תעלות יוניות בודדות המצויות בקרום ה"לכוד" על ידי האלקטרודה.