עכבה חשמלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עכבה חשמלית או אימפדנס היא ההתנגדות החשמלית הכוללת של מעגל חשמלי שבו זורם זרם חילופין. שני הגדלים (עכבה והתנגדות) נמדדים באותן יחידות, האוהם (Ω) במערכת היחידות הבינלאומית.

מצב מתמיד סינוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, פתרונות המתחים והזרמים במעגל המכיל נגדים, קבלים וסלילים הם פתרונות למשוואה דיפרנציאלית רגילה. ניתן להראות שאם מקורות המתח והזרם במעגל הם סינוסיים ובעלי תדירות קבועה, הפתרונות מקבלים צורה הנקראת מצב מתמיד סינוסי (מצב מתמיד במעגל AC), כלומר כל המתחים והזרמים במעגל הם סינוסיים ובעלי אמפליטודה, תדירות ופאזה קבועות.

במצב מתמיד סינוסי, v(t) \!\ היא פונקציה סינוסית של הזמן עם אמפליטודה קבועה V_\mathrm{p} \!\ , תדירות קבועה f \!\ , ופאזה קבועה \varphi \!\ :

v(t) = V_\mathrm{p} \cos \left( 2 \pi f t + \varphi \right) = \Re \left( V_\mathrm{p} e^{j 2 \pi f t} e^{j \varphi} \right)

כאשר:

j \!\ היא היחידה המדומה \sqrt{-1}
\Re (z) נותן את החלק הממשי של המספר המרוכב  z \!\

הייצוג הפאזורי של v(t) \!\ הוא הקבוע המרוכב V \!\ :

V = V_\mathrm{p} e^{j \varphi}

במעגל במצב מתמיד סינוסי, לכל המתחים והזרמים במעגל יש ייצוגים פאזוריים בתנאי שכל המקורות המתח והזרם הם באותה התדירות, כך שכל מתח וזרם ניתן לייצוג כמספר מרוכב קבוע. בניתוח מעגל DC, כל מתח וזרם ניתן לייצוג כמספר ממשי. לכן, ניתן לשער שהחוקים שפותחו לניתוח מעגל DC ניתנים ליישום לניתוח מעגל AC על ידי שימוש במספרים מרוכבים במקום מספרים ממשיים.

הגדרה וסימון האימפדנס החשמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפדנסים כלליים במעגל ניתנים לסימון בעזרת סימון של נגד או בעזרת קופסה עם תווית.

האימפדנס של רכיב במעגל מוגדר כיחס בין פאזור המתח הנופל על הרכיב לפאזור הזרם העובר דרך הרכיב:

Z_\mathrm{R} = \frac{V_\mathrm{r}}{I_\mathrm{r}}

אף על פי ש-Z \!\ הוא היחס בין שני פאזורים, Z \!\ עצמו אינו פאזור, כלומר Z \!\ אינו קשור לפונקציה סינוסית כלשהי של הזמן.

במעגלי DC, ההתנגדות מוגדרת על פי חוק אוהם להיות היחס בין מתח ה-DC הנופל על הנגד לזרם ה-DC דרך הנגד:

R = \frac{V_\mathrm{R}}{I_\mathrm{R}}

כאשר:

 V_\mathrm{R} \!\ ו- I_\mathrm{R} \!\ הם ערכי ה-DC (ממשיים)

כלומר הגדרת האימפדנס מהווה הכללה של חוק אוהם, כאשר את התנגדות הנגד R \!\ במעגל ה-DC מחליפים באימפדנס שלו  Z_\mathrm{R} \!\ במעגל ה-AC. הכללה זו של חוק אוהם אינה מוגבלת לנגדים, וניתן להשתמש בה גם לקבלים ולסלילים במעגל AC.

כפי שמכלילים את חוק אוהם למעגלי AC בעזרת השימוש בפאזורים, מכלילים גם תוצאות נוספות ממעגלי DC למעגלי AC כמו חלוקת מתח, חלוקת זרם, משפט תבנין ומשפט נורטון.

הגודל ההופכי של התנגדות טהורה נקרא מוליכות. על ידי הכללה דומה למעגלי AC מגדירים שהגודל ההופכי של אימפדנס נקרא אדמיטנס הנמדד ביחידות SI בסימנס:

Y = Z^{-1} = 1/Z  \,

אימפדנס של רכיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור נגד:

Z_\mathrm{resistor} = \frac{V_\mathrm{R}}{I_\mathrm{R}} = R \,

עבור קבל:

Z_\mathrm{capacitor} = \frac{V_\mathrm{C}}{I_\mathrm{C}} = \frac{1}{j \omega  C} \ = \frac{-j}{\omega  C} \,

עבור סליל:

Z_\mathrm{inductor} = \frac{V_\mathrm{L}}{I_\mathrm{L}} = j \omega  L \,

היגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח היגב, (ריאקטנס) או התנגדות ראקטיבית מתייחס לחלק המדומה של האימפדנס. להלן מספר דוגמאות:

  • האימפדנס של נגד הוא R \!\ (ההתנגדות שלו) והריאקטנס שלו הוא 0 \!\ .
  • האימפדנס של קבל הוא j(-1/\omega C) \!\ והריאקטנס שלו הוא --1/\omega C \!\ .
  • האימפדנס של סליל הוא j\omega L \!\ והריאקטנס שלו הוא \omega L \!\ .

האימפדנס של קבל או סליל תלוי בתדירות \omega \!\ והוא גודל מדומה, אבל מהווה תופעה פיזיקלית אמיתית של הפרש פאזה בין הפאזורים של המתח והזרם כתוצאה מנוכחות הקבל או הסליל. לעומת זאת האימפדנס של הנגד הוא קבוע וממשי חיובי, ולכן אינו גורם להפרש פאזה בין הפאזורים של המתח והזרם.

כאשר נגדים, קבלים וסלילים משולבים במעגל AC, ניתן לחבר את האימפדנסים של הרכיבים באותו אופן שמחברים התנגדויות במעגל DC. האימפדנס השקול המתקבל הוא באופן כללי גודל מרוכב, כלומר יש לו חלק ממשי וחלק מדומה. מסמנים את האימפדנס השקול באופן הבא:

Z_\mathrm{eq} = R_\mathrm{eq} + jX_\mathrm{eq} \!\

כאשר:

R_\mathrm{eq} \!\ נקרא החלק ההתנגדותי של האימפדנס.
X_\mathrm{eq} \!\ נקרא החלק הריאקטיבי של האימפדנס.

מקובל להתייחס לקבל או לסליל כרכיב ריאקטיבי. האימפדנס של קבל הוא מדומה שלילי בעוד שהאימפדנס של סליל הוא מדומה חיובי. רכיב ריאקטיבי צורך אנרגיה מהמעגל ומחזיר אנרגיה למעגל לחלופין, ולכן בניגוד לנגד אינו צורך הספק.

ניתן לקבוע את התנהגותו של הקבל בתדירויות קיצוניות. כשהתדירות מתקרבת לאפס, הריאקטנס של הקבל גדל ללא גבול כך שהקבל מתנהג כמו נתק במעגל העובד בתדירויות נמוכות מאוד של מקורות סינוסיים. ככל שהתדירות גדלה, הריאקטנס של הקבל מתקרב לאפס כך שהקבל מתנהג כמו קצר במעגל העובד בתדירויות גבוהות מאוד של מקורות סינוסיים.

לעומת זאת, התנהגותו של הסליל הפוכה בתדירויות קיצוניות. כשהתדירות מתקרבת לאפס, הריאקטנס של הסליל מתקרב לאפס כך שהסליל מתנהג כמו קצר במעגל העובד בתדירויות נמוכות מאוד של מקורות סינוסיים. ככל שהתדירות גדלה, הריאקטנס של הסליל גדל ללא גבול כך שהסליל מתנהג כמו נתק במעגל העובד בתדירויות גבוהות מאוד של מקורות סינוסיים.

עכבה אופיינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאגרמת סמית, המשמשת למיון של ערכי עכבה אופיינית במישור המרוכב, ומקשרת בין העכבה לגדלים קשורים כמו מקדמי החזרה ופיזור ויחס גלים עומדים.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עכבה אופיינית

עבור קווי תמסורת במערכות מפולגות מגדירים עכבה אופיינית, שהיא היחס בין משרעת המתח בין שני הדקי קו תמסורת לבין משרעת הזרם הזורם בו באופן מקומי. עכבה אופיינית מאפיינת את מבנה קו התמסורת, ואינה תלויה באורכו. גם גלים אלקטרומגנטיים או גלי קול המתפשטים בתווך ניתן לתאר כמעגל חשמלי, ואז מוגדרת עבור התווך עכבה אופיינית.

חיבור אימפדנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבור אימפדנסים בטור או במקביל הוא כמו בנגדים, כשההבדל הוא שבחיבור אימפדנסים יש לטפל במספרים מרוכבים.

בטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Impedances in series.svg

חיבור אימפדנסים בטור הוא פשוט:

Z_\mathrm{eq} = Z_1 + Z_2 = (R_1 + R_2) + j(X_1 + X_2) \!\

במקביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Impedances in parallel.svg

חיבור אימפדנסים במקביל מסובך בהרבה מחיבור תכונות פשוטות כמו התנגדות או קיבול עקב גורם המכפלה.

Z_\mathrm{eq} = Z_1 \| Z_2 = \left( {Z_\mathrm{1}}^{-1} + {Z_\mathrm{2}}^{-1}\right) ^{-1} = \frac{Z_\mathrm{1}Z_\mathrm{2}}{Z_\mathrm{1}+Z_\mathrm{2}} \!\

האימפדנס המתקבל הוא: Z_\mathrm{eq} = R_\mathrm{eq} + j X_\mathrm{eq} \!\
כאשר:

R_\mathrm{eq} = { (X_1 R_2 + X_2 R_1) (X_1 + X_2) + (R_1 R_2 - X_1 X_2) (R_1 + R_2) \over (R_1 + R_2)^2 + (X_1 + X_2)^2}
X_\mathrm{eq} = {(X_1 R_2 + X_2 R_1) (R_1 + R_2) - (R_1 R_2 - X_1 X_2) (X_1 + X_2) \over (R_1 + R_2)^2 + (X_1 + X_2)^2}

מעגלים עם מקורות כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפדנס מוגדר על ידי היחס בין שני פאזורים כשפאזור מוגדר על פונקציה סינוסית של הזמן. עבור מקורות מחזוריים כלליים ואפילו מקורות לא מחזוריים, עדיין ניתן להשתמש במושג האימפדנס. ניתן להראות שכמעט כל הפונקציות המחזוריות בזמן ניתנות לייצוג על ידי טור פורייה. לכן, ניתן לחשוב על מקור מתח מחזורי כלשהו כקומבינציה (אולי אינסופית) של מקורות מתח סינוסיים בטור. באופן דומה, ניתן לחשוב על מקור זרם מחזורי כלשהו כקומבינציה (אולי אינסופית) של מקורות זרם סינוסיים במקביל.

תוך שימוש בשיטת הסופרפוזיציה, כל מקור מופעל בנפרד ומוצאים פתרון של מעגל ה-AC בעזרת האימפדנסים המחושבים עבור התדירות של המקור המופעל. הפתרונות של המתחים והזרמים של המקור שהופיע במעגל המקורי מחושבים כסכומים של הפתרונות שחושבו לכל אחד מהמקורות המרכיבים אותו. עם זאת למתחים ולזרמים האמיתיים במעגל המקורי אין ייצוג פאזורי. ניתן לחבר פאזורים רק כאשר כל אחד מהם מייצג פונקציה בזמן בעלת אותה תדירות. לכן, יש להחזיר את פאזורי המתח והזרם שחושבו עבור כל מקור בנפרד לייצוג שלהם בתחום הזמן לפני ביצוע הסכימה הסופית.

שיטה זו ניתנת להכללה למקורות לא מחזוריים כאשר את הסכומים הבדידים מחליפים אינטגרלים. כלומר, את טור פורייה מחליפה התמרת פורייה.

גודל ופאזה של אימפדנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרים מרוכבים מיוצגים בדרך כלל בשתי צורות. ההצגה הקרטזית היא פשוט הסכום של החלק הממשי עם מכפלת החלק המדומה ב-j:

Z = R + jX \!\

ההצגה הקוטבית של מספר מרוכב היא הגודל הממשי של המספר מוכפל בפאזה המרוכבת. ניתן לכתוב זאת בעזרת אקספוננט, או בייצוג פאזורי:

Z = \left|Z\right| e^ {j \varphi} = \left|Z\right|\angle \varphi

כאשר:

\left|Z\right| = \sqrt{R^2+X^2} = \sqrt{Z  Z^*} הוא הגודל של Z \!\ (Z^* \!\ מציין את הצמוד המרוכב של Z \!\ )
\varphi = \arctan \bigg(\frac{X}{R} \bigg) היא הזווית

פאזור שיא מול פאזור שורש הממוצע הריבועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למתח או זרם סינוסי יש ערך שיא של האמפליטודה ובנוסף ממוצע RMS. ניתן להראות שערך ה-rms של המתח או הזרם הסינוסי נתון על ידי:

V_\mathrm{rms} = \frac{V_\mathrm{peak}}{\sqrt{2}}
I_\mathrm{rms} = \frac{I_\mathrm{peak}}{\sqrt{2}}

במקרים רבים של ניתוח AC, ערך ה-rms של סינוסואידה מועיל יותר מאשר ערך השיא. לדוגמה, לקביעת כמות ההספק הנצרך על ידי נגד שזורם דרכו זרם סינוסי, יש לדעת את ערך ה-rms של הזרם. מסיבה זו, לעתים מציינים את פאזורי ה-rms של מקורות מתח וזרם סינוסיים במקום את פאזורי השיא. באופן כללי משתמשים בפאזורי rms בהנדסת הספק חשמלי בעוד שמשתמשים בפאזורי שיא בניתוח מעגלים בעלי הספק נמוך.

בכל מקרה, האימפדנס יהיה זהה לכל בחירה של פאזור. בין אם משתמשים בפאזורי שיא או rms, הגורם הקבוע שמבדיל בין הפאזורים מתבטל כאשר נלקח היחס בין הפאזורים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pohl R. W., Electrizitätslehre, Berlin-Göttingen-Heidelberg: Springer-Verlag, 1960
  • Popov V. P., The Principles of Theory of Circuits, – M.: Higher School, 1985, 496 p (רוסית)
  • Küpfmüller K., Einführung in die theoretische Elektrotechnik, Springer-Verlag, 1959

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]