אמל-מרדוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אָמֵל מְרדוך או אָמֵל מְרֹדַךְ או בכינויו המקראי אֱוִיל מְרֹדַךְ, היה בנו ויורשו של נבוכדנצר השני. הוא היה מלך בבל, מחודש אלול בשנת 562 לפנה"ס עד חודש תשרי בשנת 560 לפנה"ס[1], אז נרצח בידי גיסו נרגל שראצר[2] שמלך תחתיו.

דמותו במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינויו המקראי אויל מרודך, משמעותו איש-מרדוך awīl-Marduk (מרדוך נחשב לראש פנטאון האלים בבל), נחשב למלך סבלן כלפי העמים הכבושים אשר היו בחסותו, יותר מאשר אביו. מעשיו הציתו מחדש את תקוות גולי יהודה לחידוש מלכות בית דוד, אשר הנצר האחרון שלה היה יהויכין בן יהויקים, שישב בכלא הבבלי.

המקרא מספר שבסוף שנת המלכתו שחרר את יהויכין מלך יהודה מכלאו, כעבור 37 שנה מאז שאביו נבוכדנצר הגלה אותו לבבל בשנת 597 לפנה"ס. השחרור אירע בסוף חודש אדר שנת 561 לפנה"ס, מספר ימים לפני חגיגות ראש השנה הבבלי בתחילת חודש ניסן.

"וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל-יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו"

ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ז
הקודם:
נבוכדנצר השני
605-‏562 לפנה"ס
מלך ממלכי בבל בתקופה הנאו-בבלית
560-562 לפנה"ס
הבא:
נרגל שראצר
560-‏556 לפנה"ס

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית ח"א ערך אויל מרודך, עמ' 138. יוסף בן מתתיהו כותב בספרו קדמוניות היהודים (ח"א 10,11) שמלך משך 18 שנה. ואילו על-פי חז"ל מלך משך 23 שנה (סדר עולם רבה פכ"ח; תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"א, עמוד ב').
  2. ^ ייתכן והוא נזכר בספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוקים ג'-י"ג