על פי כללי הלוח העברי הקבוע, חודש תשרי הוא תמיד חודש מלא - בן 30 ימים. ראש חודש תשרי, שהוא ראש השנה, יכול לחול רק בימים שני, שלישי, חמישי או שבת, לפי הכלל "לא אד"ו ראש", שפירושו: ראש השנה לא יחול בימים א', ד' או ו'.
ככל החודשים גם תשרי קיבל את שמו בגלות בבל, ומקור שמו במילה האכדית 'תשריתו': (tašrītu): "התחלה". בביתא ישראל החודש נקרא תשרתו.
בתנ"ך, מלבד מספרו (החודש השביעי), קרוי החודש 'ירח האיתנים', למשל בפסוק: ”וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים, בֶּחָג, הוּא, הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי“ (מלכים א, ח, ב). הסיבה הפשוטה לשם היא שבחודש זה מתחילים מי הנהרות לעלות על גדותיהם, אך חז"ל כתבו לכך רמז - שבחודש זה נולדו האבות, איתני עולם.
מזל החודש הוא מזל מאזניים[1]. מסמל את ממד הדין שבחודש, שבו נשקלים המעשים, ויש אומרים שהמאזניים מסמלים שהעולם נברא בחודש זה, שכן במבנה הבריאה הכול נעשה במידה ובמשקל. בלוח השנה במגילות קומראן מזל תשרי הוא מזל עקרב.
חודש תשרי הוא החודש העברי העמוס ביותר בחגים ומועדים. יש בו תערובת של ימי חגים, ימי חול המועד וימי צומות (שני ימי ראש השנה, צום גדליה, צום יום כיפור, שבעת ימי סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה). ישנן שנים שבהן ימי החגים ביחד עם ימי הצומות והשבתות וא' דראש חודשחשוון יתרים על מספר ימי החול שבו, ולנוהגים יום טוב שני של גלויות זה תמיד כך[2]. לכן חודש תשרי מכונה גם "חודש החגים".
^לחוגגים שמחת תורה ביום שמיני עצרת יש 15 ימים ברוב השנים (כ-60.5%) ו-16 בשאר השנים (כ-39.5%), לחוגגים שמחת תורה ביום שאחרי שמיני עצרת יש 16 ו-17 בהתאמה.
ערך מילוני בוויקימילון: 
