אמנות ושפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אמנות-שפה כתב העת לאמנות קונספטואלית
אמנות ושפה, מראה, 1965
אמנות ושפה, מופע מיזוג אויר, 1966-1967

אמנות ושפהאנגלית: Art & Language) הוא שיתוף פעולה של אמנים רעיוניים, שעבר שינויים רבים מאז שנוצר בסוף שנות השישים. הקבוצה הוקמה על ידי אמנים שהיו שותפים לרצון משותף לשלב רעיונות אינטלקטואלים ודאגות עם יצירת האמנות. המהדורה הראשונה של כתב העת של הקבוצה, אמנות-שפה, פורסמה בנובמבר 1969 בצ'יפינג נורטון באנגליה והייתה השפעה חשובה על האמנות הקונספטואלית בארצות הברית ובבריטניה.[1]

השם אמנות ושפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם Art & Language והמשמעות שהאמנים ניסו להעניק לו נותרו לא בהירים. לעיתים קרובות הוא מתואר על ידי היסטוריונים או מבקרי אמנות כקבוצה או קולקטיב של אמנים אך גם כתנועה אמנותית. אמנים הגדירו את כוונתם כניסיון לברוח מאישיותו ההרואית של האמן ולסמן שיצירה אינדיבידואלית אינה קיימת. בשנת 1968 הם יצרו מונח גנרי (שם) למטרה זו, שיכול להכיל את פעילויותיהם האמנותיות השונות.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת האמנות והשפה הוקמה בסביבות 1967 בבריטניה על ידי טרי אטקינסון (נולד ב-1939), דייוויד ביינברידג' (נולד בשנת 1941), מייקל בולדווין (נולד ב -1945) והרולד הורל (נולד ב -1940).[2] ארבעת האמנים הללו החלו את שיתוף הפעולה שלהם סביב 1966 בזמן שעבדו כמורים לאמנות בקובנטרי. שם הקבוצה נגזר מהכתב העת שלהם, אמנות-שפה כתב העת לאמנות קונספטואלית, שנוצר במקור כשיחת עבודה בשנת 1966. הקבוצה הייתה ביקורתית כלפי מה שנחשב למנהגי האמנות המודרנית המיינסטרים באותה תקופה. בשיחות העבודה שלהם הם יצרו אמנות מושגית כחלק מהדיונים שלהם.[3]

בין 1968 ל-1982 הקבוצה גדלה לכמעט חמישים איש. בין הראשונים שהצטרפו היו מבקר והיסטוריון האמנות צ'ארלס הריסון והאמן מל רמסן.[4] בתחילת שנות השבעים הצטרפו לקבוצה אנשים ובהם איאן ברן, מייקל קוריס, פרסטון הלר, גרהם הווארד, ג'וזף קוסוט, אנדרו מנארד וטרי סמית. עקבו אחריהם שני משתפי פעולה מקובנטרי, פיליפ פילקינגטון ודוד רושטון. למידת האנונימיות היחסית המוחזקת בקבוצה ממשיכה להיות בעלת משמעות היסטורית בקהילה האמנותית. בגלל אי ודאות ברשימות החברים המדויקות, קשה לדעת באופן חד משמעי לא רק מי היו כל התורמים אלא גם מהן התרומות המדויקות שלהם.

בכל זאת אמנות-שפה הניחה את היסודות לרעיון הקבוצה. זה הפך לטביעת האצבע הראשונה שזיהתה גורם ציבורי המכונה "אמנות קונספטואלית", וגם הראשון ששימש בסיס תאורטי ושיחה עבור קהילה של מבקרים ואמנים שהיו מפיקיה ומשתמשיה. אף על פי שקהילה זו הייתה רחוקה מלהיות תמימי דעים כיצד לתאר את טיבה של אמנות מושגית, העורכים ורוב התורמים ההיסטוריים שלה היו שותפים להשקפות דומות באופן מוזר: אמנות מושגית היוותה ביקורת על הצדדים הביורוקרטיים וההיסטוריסטיים של האמנות. המודרניזם והשמרנות הפילוסופית של המינימליזם; אמנות מושגית הייתה מעל לכל תאוריה, בדרך כלל פורמלית על ידי טקסטים.

ככל שהפצת העיתון ופעילותם החינוכית של מוציאים לאור ותורמים אחרים הלכה וגברה, "השיחה" התגברה והכפילה בכך שהיא כללה בשנת 1971, באנגליה, צ'ארלס הריסון, פיליפ פילקינגטון, דייוויד רושטון, לין למסטר, סנדרה האריסון, גרהאם האוורד, פול ווד, וניו יורק, מייקל קוריס, ובהמשך פולה רמסדן, מאיו תומפסון, כריסטין קוזלוב, פרסטון הלר, אנדרו מנארד וקתרין ביגלו.

השם אמנות ושפה היה עדיין לא בהירים. משמעותו או האינסטרומנטליזם שלו השתנה מאדם לאדם, מברית לברית, משיח לדיבור - מאלו בניו יורק שהפיקו את עיתון "השועל"(The Fox) בין 1974–1976, לאלה שהיו מעורבים בפרויקטים מוזיקליים ואלו שהמשיכו את עריכת העיתון. תחושה הולכת וגוברת של מחלוקת, שהובילה לתחרות בין האמנים ומשחקי כח.

במהלך שנות השבעים, אמנות ושפה התמודדו עם סוגיות הקשורות להפקה אמנותית, וניסו לעבור מצורה קונבנציונלית של אמנות "לא לשונית" כמו ציור ופיסול ליצירות תאורטיות מפורשות יותר. הקבוצה נקטה לעיתים קרובות עמדות ויכוחים נגד עמדות דומיננטיות של מבקרים כמו קלמנט גרינברג ומייקל פריד.[5]

בזמן התערוכה הבינלאומית של האמנות העכשווית, דוקומנטה, בקאסל בשנת 1972,הקבוצה אמנות ושפה הורכבה מאטקינסון, ביינברידג ', הורל, פילקינגטון ורושטון וגם מהעורך האמריקאי של אמנות-שפה, גוזף קוסות. העבודה שהוצגה כללה מערכת סיווג של טקסטים שפורסמו והופצו בין חברי אמנות ושפה.[6][7]

מאז סוף שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השבעים של המאה העשרים הקבוצה הצטמצמה למייקל בולדווין (נציג הסניף הבריטי), מל רמסדן (נציג הסניף האמריקני), בהשתתפות מבקר האמנות צ'ארלס הריסון ובאופן פחות קבוע, מאיו תומפסון ולהקת הרוק הניסיונית האמריקאית שלו Red Krayola. הניתוחים הפוליטיים והתפתחותם של הקבוצה הובילו חברים רבים לעזוב ולהתעסק באופן פוליטי באופן פעיל יותר. איאן ברן חזר לאוסטרליה לאחד כוחות עם איאן מיליס, אמן רעיוני שהחל לעבוד עם איגודים בראשית שנות השבעים, ויצר את Union Media Services, סדנת יצירה לפיתוח יוזמות חברתיות וכלכליות של האיגודים. חברים אנגלים אחרים מהקבוצה פנו לפעילויות יצירתיות, אקדמיות או "פוליטיות".

צ'ארלס הריסון נפטר בשנת 2009 והותיר את בלדווין ורמסדן לבדם לנהוג בפעילות קבוצת האמנות והשפה.

תערוכות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומבקרי אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 מועמדת, אמנות ושפה לפרס טרנר. בשנת 1999, Art & Language הוצגה ב- MoMA PS1 בניו יורק, עם מיצב עיקרי בשם The Artist Out of Work.[8] זה היה אוסף זיכרון מהפרקטיקות הדיאלוגיות והאחרות של אמנות ושפה, שאצרו מייקל קוריס וניל פאוול. תערוכה זו עקבה מקרוב אחר התערוכה הרוויזיוניסטית של Global Conceptualism: Points of Origin במוזיאון קווינס לאמנות, אף היא בניו יורק. התערוכה הציעה מבט אובייקטיבי על מורשת האמנות הקונספטואלית "הקלאסית" וחיזקה קריאה טרנס-אטלנטית ולא לאומנית של אירועי 72–1968. בסקירתו הביקורתית על התערוכה כותב ג'רי סאלץ: "לפני רבע מאה, אמנות ושפה בתחילתה יצרה קשרים חזקים עם האמנות הקונספטואלית, אך המאמצים הבאים היו כה סתומים ומסופקים מעצמם, שהעבודה שלהם הפכה ללא רלוונטית".[9]

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות נבחרות[10][11][12]
שנה תערוכה
1967
  • Hardware Show – Architectural Association, London.
1968
  • Dematerialisation Show – Ikon Gallery, London.
  • VAT 68 – The Herbert Art Gallery, Coventry.
1969
  • Art & Language – Pinacotheca Gallery, Melbourne.
1971
  • The Air-Conditioning Show – Visual Arts Gallery, New York.
  • Art & Language – Galerie Daniel Templon, Paris.
  • Art & Language – Galleria Sperone, Torino.
  • Tape Show: Exhibition of Lectures – Dain Gallery, New York.
  • Questionnaire – Galleria Daniel Templon, Milano.
1972
  • The Art & Language Institute – Galerie Daniel Templon, Paris.
  • Documenta Memorandum – Galerie Paul Maenz, Cologne.
  • Analytical Art – Galerie Daniel Templon, Paris
1973
  • Index 002 Bxal – John Weber Gallery, New York.
  • Art & Language – Galerie Paul Maenz, Cologne.
  • Art & Language – Lisson Gallery, London.
  • Annotations – Galerie Daniel Templon, Paris.
1974
  • Art & Language – Galleria Sperone, TurinGalerie Paul Maenz, Cologne.
  • Art & Language – Bischofberger Gallery, Zürich.
  • Art & Language – Galleria Schema, Florence.
  • Art & Language – Lisson Gallery, London.
  • Art & Language – Galerie MTL, Brussels.
  • Art & Language – Studentski Kulturni Centar, Belgrade.
1975
  • Art & Language New York <—> Australia – Art Gallery of New South Wales, Sydney, and the National Gallery of Victoria, Melbourne.
  • Art & Language – Foksal Gallery, Warsaw.
  • Dialectical Materialism – Galleria Schema, Florence.
  • Art & Language – Galerie Ghislain Mollet-Viéville, Paris.
  • Art & Language – Galerie MTL, Brussels.
  • ‘Piggy-Cur-Perfect’ – Auckland City Art Gallery, Auckland.
  • Music-Language – John Weber Gallery, New York.
1976
  • Music-Language – Galerie Eric Fabre, Paris.
  • Art & Language – Museum of Modern Art, Oxford.
1977
  • 10 Posters: Illustrations for Art-Language – Robert Self Gallery, London.
  • Music-Language – Galleria Lia Rumma, Rome et Naples.
1978
  • Flags for Organisations – Cultureel Informatief Centrum, Ghent.
  • Flags for Organisations – Lisson Gallery, London.
1979
  • Ils donnent leur sang ; donnez votre travail – Galerie Eric Fabre, Paris.
1980
  • Portraits of V.I. Lenin in the Style of Jackson Pollock, University Gallery, Leeds.
  • Portraits of V.I. Lenin in the Style of Jackson Pollock, Lisson Gallery, London.
  • Portraits of V.I. Lenin in the Style of Jackson Pollock, Van Abbemuseum, Eindhoven.
1981
  • Portraits of V.I. Lenin in the Style of Jackson Pollock – Centre d'art contemporain, Genève.
  • Gustave Courbet "Burial at Ornans" Expressing – Galerie Eric Fabre, Paris.
1982
  • Index : Studio at 3 Wesley Place Painted by Mouth – De Veeshal, Middelburg.
  • Art & Language retrospective – Musée d'Art Moderne, Toulon.
1983
  • Index : Studio at 3 Wesley Place I, II, III, IV – Gewald, Ghent.
1986
  • Confessions : Incidents in a Museum – Lisson Gallery, London.
1987
  • Art & Language : The Paintings – Palais des Beaux-Arts, Brussels.
1990
  • Hostages XXIV-XXXV – Marian Goodman Gallery, New York.
1993
  • Art & Language – Galerie Nationale du Jeu de Paume, Paris.
1995
  • Art & Language and Luhmann – Kunstraum, Vienna.
1996
  • Sighs Trapped by Liars – Galerie de Paris, Paris.
1999
  • Art & Language in Practice – Fundacio Antoni Tàpies, Barcelona.
  • Cinco ensayos – Galerià Juana de Aizpuru, Madrid.
  • The Artist out of Work : Art & Language 1972–1981 – P.S.1 Contemporary Art Center, New York.
2000
  • Art & Language & Luhmann No.2 – ZKM, Karlsruhe.
2002
  • Too Dark to Read : Motifs Rétrospectifs – Musée d'art moderne de Lille Métropole, Villeneuve d'Ascq.
2003
  • Art & Language – Migros Museum für Gegenwartskunst, Zurich.
2004
  • Art & Language – CAC Màlaga, Màlaga.
2005
  • Hard to Say When – Lisson Gallery, London.
2006
  • Il ne reste qu'à chanter – Galerie de l'Erban, Nantes (Miroirs, 1965, Karaoke, 1975–2005) et
  • Il ne reste qu'à chanter – Château de la Bainerie (travaux 1965–2005), Tiercé.
2008
  • Brouillages/Blurrings – Galerie Taddeus Ropac, Paris.
2009
  • Art & Language – Espoo Museum of Modern Art, Helsinki.
2010
  • Portraits and a Dream – Lisson Gallery, London.
  • Art & Language – Rhona Hoffman Gallery, Chicago.
2011
  • Badges – Mulier Mulier Gallery, Knokke.
2013
  • Letters to the Red Krayola – Kadel Wilborn Gallery, Düsseldorf.
  • Art & Language – Museum Dhont-Dhaenens, Deurle.
  • Art & Language – Garage Cosmos, Brussels.
2014
  • Art & Language Uncompleted : The Philippe Méaille Collection – MACBA, Barcelona.
  • Nobody Spoke – Lisson Gallery, London.
2016
2018

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות נבחרות[13][14][15]
שנה תערוכה
1968
  • Language II – Dwan Gallery, London.
1969
  • March – catalogue-exposition, Seth Siegelaub, New York.
1970
  • Conceptual Art And Conceptual Aspects – New York Cultural Center, New York.
  • Information – Museum of Modern Art, New York.
  • Idea Structures – Camden Art Centre, London.
1971
  • The British Avant-Garde – New York Cultural Center, New York.
1972
  • Documenta 5 – Museum Friedericianum, Kassel.
  • The New Art – Hayward Gallery, London.
1973
  • Einige Frühe Beispiele Konzeptuelle Kunst Analytischen Charakters – Galerie Paul Maenz, Cologne.
  • Contemporanea – Rome.
1974
  • Projekt'74 – Cologne.
  • Kunst über Kunst – Kölnischer Kunstverein, Cologne.
1976
  • Drawing Now, Museum of Modern Art – New York.
  • Biennale di Venezia – Venice.
1979
  • Un Certain Art Anglais – Musée d'art moderne de la ville de Paris, Paris.
1980
  • Kunst in Europa na 68 – Museum van Hedendaagse Kunst, Ghent.
1982
1987
  • British Art of the Twentieth Century: The Modern Movement – Royal Academy, London.
1989
  • The Situationists International, 1957–1972 – Musée National d'art moderne, Centre Pompidou, Paris.
  • L'art conceptuel, une perspective – Musée d'art moderne de la ville de Paris; Fundación Caja de Prensiones, Madrid; Deichtorhallen, Hamburg.
1992
  • Repetición/Transformación – Museo Nacional de Arte Reina Sofia, Madrid.
1995
  • Toponimías (8) : ocho ideas del espacio – Fundación La Caixa, Madrid.
  • Reconsidering the Object of Art, 1965–1975 – Museum of Contemporary Art, Los Angeles.
1997
1999
  • Global Conceptualism: Points of Origin 1950s–1980s – Queens Museum of Art, New York.
2002
  • Iconoclash – Center for Art and Media (ZKM), Karlsruhe.
2003
  • Biennale di Venezia – Venice.
2004
  • Before the End (The Last Painting Show) – Swiss Institute, New York.
2005
  • Collective Creativity – Kunsthalle Fridericianum, Kassel.
2006
  • Le Printemps de Septembre à Toulouse – Broken Lines – Toulouse.
  • Magritte and Contemporary Art: The Treachery of Images – Los Angeles County Museum of Art, Los Angeles.
2007
  • Sympathy for the Devil: Art and Rock'n Roll since 1967 – Museum of Contemporary Art, Chicago.
2008
  • Vides. Une rétrospective – Musée National d'art moderne, Centre Pompidou, Paris.
2009
  • Rock-Paper-Scissors, Pop Music as Subject of Visual Art – Kunsthaus, Graz.
2010
  • Algunas Obras A Ler – Collection Eric Fabre – Berardo Museum, Lisbon.
  • Seconde main, Musée d'art moderne de la ville de Paris/ARC, Paris.
2011
  • Erre, Variations Labyrinthiques – Musée National d'art moderne, Centre Pompidou-Metz, Metz.
2012
  • Materialising 'Six Years': Lucy Lippard and the Emergence of Conceptual Art – Brooklyn museum, New York.
2013
  • As if it could . Works and Documents from the Herbert Foundation – Herbert Foundation, Ghent.
2014
  • Propanganda für die Wirklichkeit – Museum Morsbroich, Leverkusen.
  • Critical Machines, American University, Beyrouth.
2017
  • Art & Language

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנות ושפה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Art & Language | Artists | Lisson Gallery". www.lissongallery.com. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2017. 
  2. ^ Neil Mulholland, The Cultural Devolution: art in Britain in the late twentieth century, Ashgate Publishing, Ltd., 2003, p165. ISBN 0-7546-0392-X
  3. ^ "Art & Language | Tate". Tate Etc.. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2017. 
  4. ^ Charles Green, The Third Hand: Collaboration in Art from Conceptualism to Postmodernism, UNSW Press, 2001, p47. ISBN 0-86840-588-4
  5. ^ "Art & Language". frieze.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 באוגוסט 2019. 
  6. ^ Guasch, Anna María (11 בפברואר 2011). Arte y archivo, 1920-2010: Genealogías, tipologías y discontinuidades (בספרדית). Ediciones AKAL. ISBN 9788446038146. 
  7. ^ Anna Bentkowska-Kafel, Trish Cashen, Hazel Gardiner, Digital Visual Culture: Theory and Practice, Intellect Books, 2009, p104. ISBN 1-84150-248-0
  8. ^ "MoMA PS1: Exhibitions: The Artist Out of Work: Art & Language 1972–1981". momaps1.org. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2019. 
  9. ^ Jerry Saltz, Seeing out loud: the Voice art columns, fall 1998-winter 2003, Geoffrey Young, 2003, p293. ISBN 1-930589-17-4
  10. ^ Pacquement, Alfred; Wood, Paul (אוקטובר 1993). Art & Language (מהדורה ראשונה). Paris: Galerie Nationale du Jeu de Paume. עמ' 149–151. ISBN 2-908901-21-8. 
  11. ^ Jackson, Matthew Jesse; Chaudruc, Marie-Caroline (אפריל 2018). Art & Language: Reality (Dark) Fragments (Light), The Philippe Méaille Collection (מהדורה ראשונה). Montsoreau: Château de Montsoreau - Museum of Contemporary Art. עמ' 172–173. ISBN 978-2-9557917-2-1. 
  12. ^ Debbaut, Jan; Roberts, John (נובמבר 1987). Art & Language: The Paintings (מהדורה ראשונה). Belgium: Palais des Beaux-Arts in Brussels. עמ' 92–93. 
  13. ^ Pacquement, Alfred; Wood, Paul (אוקטובר 1993). Art & Language (מהדורה ראשונה). Paris: Galerie Nationale du Jeu de Paume. עמ' 150–151. ISBN 2-908901-21-8. 
  14. ^ Jackson, Matthew Jesse; Chaudruc, Marie-Caroline (אפריל 2018). Art & Language: Reality (Dark) Fragments (Light), The Philippe Méaille Collection (מהדורה ראשונה). Montsoreau: Château de Montsoreau - Museum of Contemporary Art. עמ' 173. ISBN 978-2-9557917-2-1. 
  15. ^ Debbaut, Jan; Roberts, John (נובמבר 1987). Art & Language: The Paintings (מהדורה ראשונה). Belgium: Palais des Beaux-Arts in Brussels. עמ' 93.