אן בלנט
 | |
| לידה |
22 בספטמבר 1837 הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1917 (בגיל 80) קהיר, סולטנות מצרים |
| שם לידה |
Hon. Annabella Isabella King |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| תקופת הפעילות |
1855–1917 (כ־62 שנים) |
| בן או בת זוג |
וילפרד בלנט (8 ביוני 1869–ערך בלתי־ידוע) |
  | |
אן איזבלה נואל בלנט, הברונית וונטוורת' ה-15 (באנגלית: Anne Isabella Noel Blunt) (22 בספטמבר 1837 – 15 בדצמבר 1917), הידועה לרוב כליידי אן בלנט, הייתה מייסדת-שותפה, יחד עם בעלה המשורר וילפריד בלנט, של חוות ההרבעה "קראבט". השניים נישאו ב-8 ביוני 1869. מסוף שנות ה-70 של המאה התשע עשרה, וילפריד וליידי אן טיילו רבות בחצי האי ערב וברחבי המזרח התיכון, קנו סוסים ערביים מבני שבטים בדואים ומעלי פאשה שריף המצרי. בין הסוסים הגדולים והמשפיעים שלקחו לאנגליה היו אזרק, דג'ניה, מלכת שבא, רודניה וסוסו המפורסם של עלי פאשה שריף, מסעוד. עד היום ניתן לזהות בשושלתם של רוב הסוסים הערביים הגזעיים לפחות הורה אחד מקראבט.
חיים ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליידי אן הייתה בתם של ויליאם קינג, הרוזן הראשון של לאבלייס עדה לאבלייס-קינג, מתכנתת המחשבים הראשונה בעולם. סבה וסבתה מצד אימה היו המשורר לורד ביירון ואנאבלה ביירון, הברונית וונטוורת' ה-11. בילדותה, היא נקראה "אנאבלה", על שם סבתה.[1]
ליידי אן דיברה צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית וערבית, הייתה כנרת מיומנת ואמנית מחוננת שלמדה רישום אצל ג'ון ראסקין. לכל אורך חייה אהבה מאוד סוסים, והייתה רוכבת מעולה. התעניינותה בסוס הערבי, בשילוב עם התעניינותו של וילפריד בפוליטיקה של המזרח התיכון, הביאה להתעניינותם ההדדית בהצלת הגזע הערבי ולמסעותיהם הרבים.
ליידי אן טיילה רבות במזרח התיכון, והיא ידועה במיוחד כאישה האירופית הראשונה שנסעה במדבר הערבי שהגיעה לעיר חאיל.[2] הספרים שבטי הבדואים של הפרת ועלייה לרגל לנג'ד משויכים אליה והתבססו על היומנים שלה, אך נערכו בהרחבה על ידי בעלה. קולה שלה מופיע בצורה ברורה יותר ביומנים שפורסמו.[3]
בבעלותה היה כינור מתוצרת סטרדיוואריוס, שנודע מאז כ"סטרדיוואריוס של ליידי בלנט", אף על פי שהיא לא הייתה הבעלים המקוריים.[4] הכינור שופץ היטב בשנת 1864 על ידי ז'אן בפטיסט וויאום, ממנו רכשה את הכלי בהמלצת המורה שלה, לאופולד ג'נסה.[5] היא החזיקה בכלי במשך 30 שנה, ומכרה אותו בשנת 1895.[6]
נישואיה של ליידי אן לווילפריד בלאנט לא היו מאושרים. הריונותיה הרבים הולידו רק בת אחת שנשארה בחיים, ג'ודית בלנט-ליטון, הברונית וונטוורת' ה-16. ליידי אן מעולם לא חדלה להתאבל על הפלותיה ועל התינוקות שמתו זמן קצר לאחר הלידה. אף על פי שהיה אבא אוהב לג'ודית כשהייתה ילדה, בלנט לא הסתיר שהיה מעדיף בן.
ליידי אן ווילפריד נבדלו זה מזה ביחס לניהול הסוסים שלהם. וילפריד, אף על פי שהיה פחות מוכשר ברכיבה, שלט לרוב בהחלטות הניהוליות. לעיתים פירוש הדבר היה להשאיר סוס יקר ערך מבחינת השושלת במצרים תחת טיפולם של מנהלים בלתי ראויים שהזניחו את הסוסים עד כדי כך שחלקם מתו מחשיפה לתנאי מזג האוויר ומצמא. באנגליה, התאוריה שלו לפיה סוסים ערביים צריכים לחיות ב"תנאים מדבריים", אפילו באקלים קר ולח, גרמה לכך כי לא פעם הסוסים קיבלו מזון לא מספיק ונחשפו במידה מיותרת לתנאי מזג האוויר.
לבלנט היו גם פילגשים רבות, לעיתים קרובות בו זמנית. בשנת 1906, כאשר פילגשו דורותי קרלטון (שאומצה לימים כאחייניתו) עברה לגור בביתם, עזבה אותו ליידי אן, שלא הייתה מסוגלת לסבול את מה שכינתה אורח חיים "אוריינטלי". בני הזוג הסכימו להיפרד באופן רשמי והסוסים חולקו ביניהם. ליידי אן חתמה על שטר חלוקה שנערך על ידי וילפריד. לפי תנאי השטר, ליידי אן שמרה על פארק קראבט ומחצית מהסוסים, ואילו בלאנט לקח את חוות קקסטונס ואת שאר הסוסים. בעקבות הפרידה, ליידי אן בילתה כמה חודשים בכל שנה באחוזתה שייח' עובייד ליד קהיר, מטע משמשים רחב ידיים שרכשו בני הזוג בשנת 1882 והסבו לחוות גידול לסוסים שהיו בבעלותם במצרים. בתה ג'ודית התגוררה באחוזת קראבט עם בעלה וילדיה. לבסוף, לאחר שהשאירה את הסוסים בהנהלתה של ג'ודית, עזבה ליידי אן את אנגליה לצמיתות באוקטובר 1915 ובילתה את שנות חייה שנותרו בשייח' עובייד.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לפני מותה בשנת 1917, ליידי אן ירשה את התואר של וונטוורת' לאחר שאחייניתה, עדה קינג-מילבנקה, הברונית וונטוורת' ה-14 מתה ללא צאצאים. וילפריד, שתמיד היה זקוק לכסף, ניסה מספר פעמים לגרום לליידי אן להעביר אליו את הניהול או את הבעלות על חלקה בקראבט. בשלב מסוים, ניסיונות אלה הביאו לניכור עז בין ג'ודית ואמה, עד כדי כך שליידי אן נישלה את ג'ודית מהירושה. לאחר מותה של ליידי אן בשנת 1917, התואר וונטוורת' עבר לג'ודית, שבאותה עת כבר היו ברשותה כמה סוסים ורכוש משל עצמה, וליידי אן הורישה את חלקה הנותר של קראבט לבנותיה של ג'ודית, ומינתה נאמן שיפקח על העזבון.
וילפריד וג'ודית ערערו על עיזבונה של ליידי אן ועל הבעלות על סוסים רבים. הקרב המר התנהל בבית המשפט, שם ניתן פסק דין לטובת ילדיה של ג'ודית בשנת 1920, ובכך פסל את שטר החלוקה ואיחד מחדש את רוב הסוסים. וילפריד נפטר בשנת 1922, לאחר שהתפייס מילולית עם ג'ודית אך מבלי לשכתב את צוואתו. עם הזמן ג'ודית הצליחה לרכוש את המניות של בנותיה בקראבט ובחוות קקסטונס, לרכוש בחזרה רבים מהסוסים שווילפריד מכר לאחרים, וחוות ההרבעה של קראבט המשיכה לפעול תחת הנהלתה של ג'ודית. החלטות הניהול וההרבעה של ג'ודית שיפרו את תאוריות "תנאי המדבר" של וילפריד. היא הוסיפה לתוכנית ההרבעה סוסים שאינם צאצאי מדבר, כמו הסוס הערבי-פולני "סקוברונק", דבר שיצר מחלוקת, אך ההרבעה שרדה ושגשגה כמעט חמישים שנה עד שנת 1971, כאשר הנכס עצמו נחלק על ידי הכביש המהיר. ג'ודית מכרה סוסי קראבט בכל רחבי העולם. היא מכרה כמה סוסים שגדלו משושלת בלאנט חזרה למצרים, שם יש להם עדיין צאצאים. כמה מסוסי ההרבעה הידועים, למשל אל-מארה באמריקה ופנוויק באוסטרליה, מוצאם בסוסים שהורבעו וגדלו בחוות קראבט.
הסטריבריוס של ליידי בלנט נחשב כיום לאחד מכינורות הסטרדיוואריוס שהשתמרו באופן הטוב ביותר בעולם.[7] הוא נמכר במכירה פומבית ביפן בשנת 2011, בשיא עולמי של 9.8 מיליון ליש"ט (15.9 מיליון דולר).[8]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lisa Lacy, Lady Anne Blunt in the Middle East: Travel, Politics and the Idea of Empire, Tauris 2017
- H. V. F. Winstone, Lady Anne Blunt: A Biography, Barzan, 2005
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של חוות קראבט
- כתבי אן בלנט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Woolley, Benjamin (בפברואר 2002). The Bride of Science: Romance, Reason, and Byron's Daughter.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Rory Stewart, "The Queen of the Quagmire", New York Review of Books, 25.10.2007.
- ^ Lady Anne Blunt: journals and correspondence, 1878-1917, Archer, Rosemary and James Fleming, ed, Alexander Heriot, 1986.
- ^ Simeon Bennett, "Stradivarius at $15.9 Million Means Investors Bet on Violins", Bloomberg June 22, 2011.
- ^ "The ‘Lady Blunt’ Stradivarius violin, Cremona, 1721", Tarisio.
- ^ Stradivarius violin sold for £9.8m at charity auction, BBC News 21 June 2011.
- ^ "The ‘Lady Blunt’ Stradivarius violin, Cremona, 1721", Tarisio.
- ^ Simeon Bennett, "Stradivarius at $15.9 Million Means Investors Bet on Violins", Bloomberg, 22 June 2011.