לדלג לתוכן

סטרדיוואריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כינור סטרדיוואריוס

סטרדיוואריוס הוא שם כולל לכלי קשת ובעיקר כינורות שיוצרו על ידי בני משפחת סטרדיווארי מאיטליה, ובעיקר על ידי אנטוניו סטרדיווארי בשנים 1666-1737. כיום נותרו כ-700 כלי קשת של סטרדיוואריוס, ולרוב הם קרויים על שמם של יוצרים מפורסמים שהחזיקו בהם בבעלותם.

הכינורות התקינים הכשירים כיום לנגינה נחשבים לפסגת האיכות בייצור כינורות ומבוקשים על ידי טובי הכנרים, כמו גם על ידי אספנים, ומחיריהם גבוהים מאוד. מחיר כינור סטרדיוואריוס מתקופת בְּרֶשָׁה (עיר באיטליה) מהשנים 1680 ולאחר מכן בין 1690-1700 עומד על כמה מאות אלפי דולרים. מחיר כינור מתקופת הזהב של סטרדיוואריוס, שהייתה בשנים 1700-1720, יכול להגיע למיליוני דולרים. כינורות אלו מוצגים לרוב במוזיאונים ומגיעים למכירות פומביות לעיתים נדירות.

הפריט שנמכר במחיר הגבוה ביותר הידוע הוא כינור "ליידי טנאנט" מ-1699 שנמכר במכירה פומבית בשנת 2005 במחיר של 2,032,000 דולר. מעריכים כי בעסקאות פרטיות נמכרו כינורות במחירים גבוהים אפילו יותר.

ממשלת ספרד מחזיקה אוסף קטן של כלי סטרדיוואריוס המורכב משני כינורות, שני צ'לו וויולה אחת, המוצגים במוזיאון המוזיקה של הארמון המלכותי של מדריד. אוסף חשוב נוסף מוחזק על ידי האקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.

ניסיונות רבים נעשו לשחזר את האיכות והצליל המעולים של כינורות סטרדיוואריוס. בעקבות כל הועלו סברות כי אנטוניו סטרדיווארי עשה שימוש בעץ שמקורו בקתדרלה ישנה לבניית כינורותיו וכי העץ שהיווה את חומר הגלם לכינורות היה מצופה בתערובת לכה מיוחדת שהעניקה לכינורות את הצליל המזוהה עם סטרדיוואריוס.

המיתוס סביב כינורות סטרדיוואריוס איננו חדש. שרלוק הולמס, הבלש הספרותי של ארתור קונאן דויל, מתואר בספרים כבעלים של כינור סטרדיוואריוס ונכתב שהוא נוהג לנגן בו להנאתו. הקיסר נפוליאון היה בעלים של צ'לו סטרדיוואריוס "דופורט", שכיום אפשר לראות עליו שריטות שעשה עליו הקיסר בחניתו. בסרט מסדרת ג'יימס בונד, "007 באזור המסוכן", בכיכובו של טימותי דלטון, ממלא צ'לו סטרדיוואריוס תפקיד מרכזי.

כלי סטרדיוואריוס מפורסמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: זקוק לסידור והשלמת התרגום לעברית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: זקוק לסידור והשלמת התרגום לעברית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אנסטסיה פטרישאק מנגנת ב"איל קרמונזה", כינורו של אנטוניו סטרדיווארי משנת 1715
טנור ויולה מדיצ'י 1690

קיימות כיום 13 ויולות של סטרדיוואריוס.

  • Archinto 1696 - בבעלות האקדמיה המלכותית הבריטית למוזיקה.
  • 1731 paganini-mendelson - בבעלות הפדרציה היפנית למוזיקה, ומושאל כרגע ליפני קזוהידה איסומורה.

אנטוניו סטרדיוואריוס בנה בימי חייו בין 70 ל-80 צ'לו. 63 מהם קיימים כיום.

קיימות כיום שתי גיטרות של סטרדיוואריוס. לכל אחת מהן מערכת מיתרים כפולה, כלומר 10 מיתרים.

סטרדיוואריוס בנה בחייו נבל אחד - Arpetta (נבל קטן).

קיימות שתי מנדולינות שבנה סטרדיוואריוס. האחת נבנתה בקרמונה בשנת 1680 ונמצאת במוזיאון באוניברסיטה בדרום דקוטה, ארצות הברית והשנייה משנת 1706 הנמצאת באוסף פרטי של צ'ארלס ביר בלונדון.

דודו ברק כתב שיר בשם "אהבת סטרדיוואריוס" אשר הולחן על ידי יזהר כהן[1].

רומן "הסטרדיוואריוס של גבלס" מאת יואן יקונו בצרפתית בהשראה חופשית מסיפור חייה של הכנרת היפנית סווה נג'יקו שקיבלה מגבלס במתנה כינור ששניהם חשבו אותו לכינור סטרדיוואריוס, אך הדבר לא אושש עד עכשיו

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטרדיוואריוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]