אנדומטריוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרשים של יצירת אנדומטריוזיס באגן
צילום לפרוסקופי של אנדומטריוזיס (רקמה כהה) על השחלה הימנית
תכשיר היסטולוגי של אנדומטריוזיס על השחלה. מימין-רקמה של רירית הרחם (אנדומטריוזיס), משמאל - רקמת השחלה

אנדומטריוזיס (אנגלית: Endometriosis) היא מחלה גינקולוגית, הנגרמת כאשר תאי רירית רחם (אנדומטריום) נודדים אל מחוץ לרחם, ומתמקמים באזורים שונים בגוף. סיבוך שכיח של אנדומטריוזיס הוא הצטלקות של אברי מערכת הרבייה וגרימת אי פריון.
המחלה מורגשת בזמן הווסת, כאשר יש דימום משכבת האנדומטריום שברחם, ואז ייתכן גם דימום מרקמת האנדומטריום שמחוץ לרחם. לדם המופרש מהתאים שמחוץ לרחם אין דרך להיפלט מהגוף, והצטברותו גורמת בסופו של דבר להידבקויות בין הרקמה המדממת שאינה במקומה לבין אברים סמוכים. הדימום עלול לגרום גם לציסטות (חללים המלאים בנוזל) ולרקמת צלקת מסביב לרקמת האנדומטריום.
האזורים הנפוצים ביותר בהם ניתן למצוא את רירית הרחם הם איברי הרבייה והאגן. כמו כן ניתן לעתים למצוא נגעי רירית רחם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון: שלפוחית השתן, הרקטום והמעיים ובמקרים נדירים מאוד אף בריאות או במוח.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים האופייניים הם כאבי גב קשים לפני הווסת ובעת הווסת, כאבים עזים באגן או בבטן התחתונה, עוויתות קשות בבטן בזמן הווסת, בחילות והקאות, כאבים בזמן יחסי מין, אי פריון, עצירות ושלשולים המופיעים לאורך כל החודש ובעיקר בזמן הווסת. עם התקדמות המחלה ניתן לראות בהרבה מן המקרים בעיות פוריות[1].

טיפולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית שלא ניתן להירפא ממנה אלא רק לשפר את איכות החיים ולהקל על הסימפטומים כדי לאפשר לחולות לתפקד בחיי היום יום בצורה מרבית[2]:

  • ויזאבל (דיאנוגסט) - תרופה שפותחה במיוחד לטיפול במחלה זו, ופועלת לדיכוי התפתחות הנגעים. התרופה מונעת שגשוג של תאי האנדומטריום, ומדכאת את הפרשת הציטוקינים שגורמים לדלקות מקומיות. הפרוגסטרון מעכב את הביוץ ואת צמיחת רירית הרחם, כמו גם את שגשוגם של מוקדי האנדומטריוזיס, ולכן הוא שימושי מאוד בדיכוי המחלה. ויזאבל מפחיתה כאבים, מפחיתה את גודל ומספר התאים האנדומטריים (תאי רירית הרחם המצויים באזורים אחרים בגוף)[3](ויזאבל ואנדומטריוזיס - ד"ר אבישלום שרון, אתר "דוקטורס").
  • לפרוסקופיה – לפרוסקופיה היא סוג של ניתוח פולשני (משמעותה 'הסתכלות לתוך הבטן': לפרו=בטן, סקופיה=הסתכלות), שבמהלכו ניתן לצרוב או לכרות נגעים של אנדומטריוזיס, להפריד הדבקויות, לכרות ציסטות שחלתיות (אנדומטריומה) ולטפל בבעיית פוריות על רקע חסימה מכנית של החצוצרות.
  • טיפול הורמונלי – הטיפול ההורמונלי מבוסס או על פרוגסטרון (דומה למצב של הריון) או על טיפול המדכא את פעילות ההורמונים הנשיים (מדמה מצב של מנופאוזה).הטיפול נועד גם כדי להקטין את הסיכוי להתפשטות הנגעים ולחזרה של המחלה לאחר הסרת הנגעים בניתוח. מאחר שנגעי האנדומטריוזיס מגיבים להורמון האסטרוגן המופרש מהשחלה, מטרת הטיפול במחלה היא לסתור את השפעת האסטרוגן. מטרה זו מושגת על ידי טיפולים הורמונליים הכוללים: גלולות למניעת הריון, אנלוגים של GnRH , פרוגסטינים ודנאזול.
  • טיפולים אנדרוגניים – הגברת הביטוי של הורמונים גבריים בגוף החולות. בשל תופעות הלוואי הקשות מותר להשתמש בהם רק 6 חודשים. אף אחד מהטיפולים הללו אינו יעיל דיו או שאינו נסבל על ידי החולות.
  • משככי כאבים ונוגדי דלקת - תרופות כגון וולטרן ואדביל, מהוות את הקו הראשון לטיפול בכאבי מחזור. למרות שבאנדומטריוזיס יש מרכיב דלקתי, התרופות אינן מפחיתות משמעותית את הדלקת אלא פועלות לשיכוך הכאב בלבד. חשוב לדעת כי ל-NSAIDS יכולות להיות תופעות לוואי חמורות כגון כיב קיבה ופגיעה בתפקוד הכלייתי ולכן חשוב להתאים את הכמות וסוג התרופה למטופלת תוך כדי מעקב אחר תופעות הלוואי.
  • טיפולים אלטרנטיביים - בעיקר שינויי תזונה, דיקור סיני וכדומה המקלים על התסמינים של חלק מהנשים.

גורמים ואבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הנשים הלוקות באנדומטריוזיס מאובחנות בגילאי 25 עד 40 שנים. סיבת המחלה אינה ידועה לאשורה, ויש שתי תאוריות עיקריות להיווצרותה. האחת טוענת כי ישנה יציאה של תאי רירית רחם מהרחם בזמן המחזור דרך החצוצרות אל חלל הבטן, דבר המתרחש אצל מרבית הנשים. מומחים סוברים כי אצל נשים המפתחות אנדומטריוזיס מערכת החיסון לא מצליחה להילחם בנגעים אלו היטב והם מצליחים להתמקם בתוך חלל הבטן. תאוריה זו אינה מצליחה להסביר מקרים נדירים של היווצרות המחלה באזורים רחוקים מהרחם, או הימצאותם אצל גברים. התאוריה השנייה גורסת כי ישנם שרידים של תאי גזע מזמן היות האישה עובר, אשר בבגרותה עלולים להתפתח לתאי רירית רחם בתנאים הורמונליים מסוימים. הסיבוכים במחלה מובילים לעתים למצבים הדורשים ניתוחי חירום (התפוצצות ציסטות אנדומטריומה, חסימת מעי וכדומה), ולכן חשוב לשמור בה על מעקב.
מתן אבחנה סופית של אנדומטריוזיס יכול להיעשות רק בניתוח הנקרא לפרוסקופיה בו ניתן לראות בבירור נגעים בחלל הבטן והידבקויות של איברים. כמו כן בניתוח זה ניתן לקבוע את מידת חומרתה של המחלה. הטיפול באנדומטריוזיס משתנה עם השנים, אך כיום עדיין אין טיפול המרפא מהמחלה[4].

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדומטריוזיס היא מצב כרוני (מתמשך) שעלול לגרום לא רק לסימפטומים הקשים אלא אף נזק לאברי מערכת הרבייה. טרם נמצא הגורם לאנדומטריוזיס וכיום אין דרך לרפא מצב זה.
המחלה אינה גורמת למוות ישיר, אך בהחלט גורמת לירידה קשה ומשמעותית של איכות החיים. הקושי שבהתמודדות עם כאבים חזקים, בלתי נפסקים ומתישים, מביא לכך שלעתים ישנה פגיעה של ממש ביכולת לעבוד, לתפקד ולעסוק בפעילות שגרתית שוטפת. ההשלכות הרב מערכתיות של המחלה מובילות לצורך קבלת טיפול במקום המכיל רופאים בעלי ידע נרחב במחלה וההתמודדות עימה, בין היתר אף קבלת טיפול במרפאת כאב, מרפאת גיל המעבר (בשל הטיפולים ההורמונליים) וטיפול במרפאת גסטרו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדנומיוזיס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.