אנדראש סילאדי

אנדראש סילאדי
Szilágyi András
	אין תמונה חופשית
לידה	25 באפריל 1904; Balinț, רומניה
פטירה	10 בדצמבר 1984 (בגיל 80); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי האז'ונגארד בקלוז'

אנדראש סילאדי (בהונגרית: Szilágyi András;‏ באלינץ, 25 באפריל 1904 – בודפשט, 10 בדצמבר 1984) היה רופא, סופר מהמעניינים בספרות ההונגרית, מספר סיפורים, כתב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדראש סילאדי נולד במשפחה יהודית בכפר קטן. הוא למד בתיכון בטימישוארה; קיבל תואר דוקטור לרפואה בפראג, באוניברסיטת קארל בפראג (1930). זה המקום שבו הוא התחיל גם לכתוב. הוא הופיע לראשונה עם שירים אקספרסיוניסטיים בעיתוני מהגרים הונגריים בברטיסלאבה ובווינה, ולאחר מכן פורסם הרומן הראשון שלו, "רועה חדש" (פריז, 1930). לאחר שחזר הביתה, השתקע בקלוז' ופתח מרפאה רפואית באחד הפרברים. ב-1932, לאחר סדרת דיווחים שפורסמו בעיתוני בוקרשט, הוא נכלא בגין עבירות עיתונות. כתביו פורסמו גם על ידי קורונק (תקופתנו): יחד עם יוז'ף מליוס ושאנדור קורווין, הוא השתייך לחוג הצר ביותר של כתב העת בשנות ה-30. ב-1944 גורש בגלל מוצאו היהודי; הוא שוחרר במחנה הריכוז דכאו. לאחר חזרתו הביתה המשיך את העיסוק הרפואי שלו לזמן מה (הוא היה רופא מחוזי. בין 1946 לבין 1948 היה הכתב של כתבי העת "האור" (Vílágosság), ומ-1948 ועד פרישתו היה עובד שכיר של דרכנו (Utunk).

יצירתו כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריון ומבקר הספרות גאבור גל בירך את הרומן הראשון שלו בקול של התלהבות: "הוא כל כך שלם ומושלם - כתב על זה - שבסופו תצעק: האם זה שיר? שיר העלובים?... ז'אנר חדש? ולמה זה כל כך פשוט ועתיק אם זה חדש? מהם כל הדברים הקטנים האלה, לא מצוירים, ולא כתובים, לא מחולקים למשפטים רחבים, לא מכוונים לדיאלוג, ציור או הגיון, דמויי שיר ובכל זאת לא שיר, אבל עדיין שיר, לירי, אך לא קצבי, ברוטאלי ומחוספס, אבל ארוג כמשי, ואומר הכל בצורה קיצונית, לא פוגע באוזניים או בעיניים, כי זה עדין, אף על פי שהוא כל הזמן מנענע באגרופיו, וזה יותר טבעי ומלוכלך ודיאגנוסטי, ובכל זאת יש לו צליל של נבל? … הספר הזה הוא הבן שלו, והזמן הוא האמא הכי אסירת תודה". הוא כתב בהקדמה למהדורה המחודשת של 1955: "המחבר מעיד על עצמו שהוא תלמידם של זולה, ארנבורג, פיודור גלאדקוב וז'יגמונד מוריץ".

ההתלהבות של גאבור גל מהרומן השני של סילאדי, "חיילי הזמן", הייתה מתונה יותר: הוא חסר "קונקרטיזציה" - כתב. עם זאת, בניגוד לעולם המרחף בפואטיקה של הרומן הראשון, "השיר השני" הזה - כפי שכינה אותו דיולה צ'הי במחקר המבוא שנכתב למהדורה המחודשת של 1966 - מציג את מרכיבי ההיסטוריה העכשווית בצורה הרבה יותר קונקרטית. לבסוף, הסופר מסכם את כל השלב הראשון בקריירה של סילאדי כך: "אכן, שני הרומנים הקצרים של סילאדי מתמקדים בצורה, במבנה ובשפה הדינמית והקצבית הפואטית של דברים רבים מתוך שאיפות אידאולוגיות וספרותיות, תקוות גדולות, סימפתיות. ואשליות תמימות ואופטימיות של זמן יצירתם, אבל גם מאופנותיו הספרותיות החולפות".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רועה חדש (פריז, 1930)
חיילי הזמן (רומן, קלוז', 1931; שני הרומנים פורסמו מחדש יחד, בוקרשט, 1955, אז עם הקדמה מאת דיולה צ'הי, בוקרשט, 1966. סופרים הונגרים ברומניה)
תמונות ביתיות (נובלות, בוקרשט, 1955)
פישטה ואיליה. מתוך ספר שרטוטים של כתב (בוקרשט, 1958)
ברגל (דיווחים, סיפורים, בוקרשט, 1961)
הכלה האגרונומית (דיווחים, בוקרשט, 1964)
מכסח הדשא האלמותי (זיכרונות, בוקרשט, 1977; נדפס מחדש בבוקרשט, 1988. סדרת סופרים הונגרים ברומניה ), בודפשט, 1981 (בסדרת עובדות ועדים)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Romániai magyar irodalmi lexikon: Szépirodalom, közírás, tudományos irodalom, művelődés V. (S–Zs). Főszerk. Dávid Gyula. Bukarest–Kolozsvár: Kriterion; Kolozsvár: Erdélyi Múzeum-Egyesület. 2010. ( לקסיקון ספרותי הונגרי ברומניה: ספרות, כתיבה ציבורית, ספרות מדעית, תרבות V. (S–Zs). עורך ראשי. דיולה דויד. בוקרשט–קלוז': קריטריון; קלוז': אגודת המוזיאון הטרנסילבנית. 2010)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Jancsó Elemér: Új pásztor. Erdélyi Fiatalok, 1930/7.
Gaál Gábor: Új pásztor. Korunk, 1930/7–8.
Gaál Gábor: Az idő katonái. Korunk, 1932/1.
Tamási Áron: Új pásztor. Erdélyi Helikon, 1931/1.
Tamási Áron: Az idő katonái. Erdélyi Helikon, 1931/9 (mindkettő újból közölve: Tamási Áron: Gondolat és árvaság. Budapest, 2000. 160–162, 175–179). *Marosi Péter: Lírai tudósítások. Utunk, 1955/32.
Marosi Péter: Szilágyi András hatvanadik születésnapjára. Igaz Szó, 1964/4.
Marosi Péter: Az Idő katonája (Nekrológ.) Utunk 1984/51.
Sőni Pál: Új pásztor – Az idő katonái. Igaz Szó, 1955/12.
Sütő András: Hazai képek. Igaz Szó, 1955/8.
Csehi Gyula: Új pásztor – Az idő katonái. Utunk, 1956/6.
Csehi Gyula: Mi lett Demeter fiaival és unokáival? Előre, 1964. október 24.
Abafáy Gusztáv: Szilágyi András útja a felszabadulásig. Korunk, 1959/9.
Kántor Lajos: Szilágyi András riportjairól. Korunk, 1959/1.
Kántor Lajos: Megkésett dedikáció Szilágyi Andrásnak. Igaz Szó 1985/2.
Hornyák József: 5 perc Szilágyi Andrással. Utunk, 1960/27.
Bodor Pál: A mesemondó riporter. Utunk, 1964/50.
Bodor Pál: Szilágyi András. Magyar Nemzet, 1984. szeptember 2.
Nagy István: Agronómus menyecske. Igaz Szó, 1964/10.
Huszár Sándor: A riporter tagad. In: Az író asztalánál. Interjúk. Bukarest, 1969. 131–138.
Marosi Ildikó: Beszélgetés Szilágyi Andrással az Új pásztorról és egyebekről. Új Élet, 1973/8.
Tamás Gáspár: Szilágyi András köszöntése. Utunk, 1974/17.
Szávai Géza: A kimondás áldása. A Hét, 1977/47.
Balogh Edgár: Ünnepi jegyzet Szilágyi Andrásról. Utunk 1979/17.
Baróti Pál: Gyógyít a toll. Szilágyi András 75 éves. Művelődés 1979/4.
Berkes Erzsébet: Az idő katonái. Élet és Irodalom, 1984/35.
Sándor László: Szilágyi András születésnapjára. Élet és Irodalom, 1984/17.
Szász János: Regények sorsa. Szilágyi András 80 éves. A Hét, 1984/17.
Gálfalvi Zsolt: Szilágyi András. (Nekrológ.) A Hét, 1984/51.
Kovács János: Ábrándos memoár – új olvasatban. A Hét, 1989/24.
Panek Zoltán: Dsidaiáda. Látó 1996/8–9.
P. M.: Az új pásztor. 100 éve született Szilágyi András. Irodalmi Jelen, 2004. április
Az őszinteség két napja. Erdélyi magyar értelmiségiek 1956 őszén. Bev. és sajtó alá rend. Benkő Levente. Kolozsvár, 2008. 83–93.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]