אנפית סוף מלגשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאנפית סוף מלגשית
Madagascar Squacco Heron - Mara - Kenya(6) (15224926489).jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: שקנאים
משפחה: אנפתיים
סוג: אנפת אגם
מין: אנפית סוף מלגשית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ardeola idae
הארטלאוב, 1860
תחום תפוצה
Ardeola idae map.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנפית סוף מלגשית (שם מדעיArdeola idae) היא מין של אנפה מהסוג אנפת אגם החיה במזרח אפריקה במדינות: קניה, טנזניה, אוגנדה, רואנדה וזמביה ובסיישל, בעיקר באלדברה ובמדגסקר שבאוקיינוס ההודי והיא מצויה בסכנת הכחדה בטבע. האנפה תוארה בידי החוקר הגרמני גוסטב הארטלאוב (אנ').

האנפה מגיעה לאורך 45 עד 50 סנטימטרים ולמשקל 250 עד 350 גרם בממוצע, ללא הבדלים גדולים בין הזכרים והנקבות. היא בעלת נוצות חומות-אדמדמות מסורטטות על גופה כשהראש והכיפה חומים-שחורים והמקור הארוך אפור-צהוב ובסיסו עירום מנוצות. בעונת הרבייה משנה האנפה את גווניה ללבן לאורך הגוף, כשהפנים כחולות וגם תחילת המקור בעוד העיניים צהובות. הרגליים גם צהובות וקצרות יחסית והצוואר לבן בעל נוצות זקורות רבות לאורכו בעת הרבייה.

האנפה מצויה ברחבי ביצות, בריכות, גדות נהר, אגמים ושדות אורז ובמספר מקומות גם לאורך חופי ים, יערות מנגרובים ולגונות עד לגובה 1,800 מטרים. האנפות החיות במדגסקר נוהגות לנדוד צפונה עד למזרח אפריקה וחזרה כשהפרטים הלא-בוגרים אינם נודדים. זוהי אנפה החיה לבדה ותתקוף פולשים, אף שבעת הרבייה היא מתקהלת עם אנפות נוספות. היא מחפשת מזון סמוך למים או בין הצמחים הנמוכים ומהם חוטפת דגים, סרטנים וחרקים מימיים.

בתורה היא עלולה להיטרף בידי נחשים גדולים ותנינים. עם זאת האיום העיקרי שלה כיום הוא פגיעה מצד האדם, אשר הורס את בתי גידולה לטובת פעילות חקלאית, הורס ביצות ופוגע בתהליך הרבייה. בנוסף האנפה נמצאת בתחרות גוברת עם אנפית סוף, המצליחה להסתגל בהצלחה ומתחרה איתה על משאבים משותפים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנפית סוף מלגשית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנפית סוף מלגשית באתר הרשימה האדומה של IUCN