אסון הקסטל

אסון הקסטל אירע ביום שלישי, 3 ביולי 1951, כאשר התפוצצו חומרי נפץ במחסן של חברת "תעשיית אבן וסיד" במחצבות הקסטל שבאזור הקסטל. באירוע נהרגו שמונה מפועלי חברת סולל בונה שהועסקו במחצבה.

שבעה מן ההרוגים נקברו בקבר אחים בבית הקברות סנהדריה בירושלים, והשמיני נקבר באבו גוש.

חקירת האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר האסון החליטה ממשלת ישראל השנייה על הקמת ועדת חקירה ממשלתית בראשות נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אלפרד ויתקון, לבחינת נסיבות האסון. הוועדה בחנה טענות שלפיהן התרשלה החברה בהטמעת נוהלי בטיחות בעבודה עם חומרי הנפץ ובאחסון שאינו נאות, ומנגד טענות נגד הרשויות על אי קביעת נהלים ברורים. מן העדויות שגבתה הוועדה בימים שלאחר האסון, עלו כשלים חמורים הן בחינוך לבטיחות בעבודה, והן בקיום נהלים מסודרים לעבודה בטוחה ואכיפתם.

דו"ח הוועדה העלה מסקנות נגד המפקחים על מקומות העבודה, מנהלי העבודה בחברות המפעילות את המחצבות, וכן על סידורי העבודה במחצבות. הדו"ח נמסר לידי שרת העבודה גולדה מאיר בחודש יולי, אך לא נמסר לפרסום לציבור עד חודש ספטמבר. לא ננקטו צעדי ענישה, ונמסר כי הדו"ח ישמש רק בסיס לתיקון נוהלי העבודה^[1].

ימים אחדים לאחר הגשת הדו"ח, דיווחה שרת העבודה על מסקנות הדו"ח בישיבת הממשלה. בעקבות מסקנות הדו"ח הוקמה ועדת שרים ובה שרת העבודה, שר האוצר אליעזר קפלן ושר המשפטים פנחס רוזן, כדי לקבוע את הצעדים שיינקטו בעקבות האסון^[2].

ביקורת האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חרות", ביטאון תנועת האופוזיציה חרות, ניצל את האסון כדי לתקוף את ממשלת מפא"י, וטען כי העובדה שתחת ממשלת פועלים הוזנחו נוהלי הבטיחות בעבודה מלמדת על ניצולם של פועלים מן המעמדות הנמוכים, והפקרתם לגורלם^[3].

בספטמבר אותה השנה פורסם הדו"ח, ולאחר פרסומו גם "הבקר" (המזוהה עם הציונים הכלליים) תקף את השלטון וכתב כי האסון חשף את תוצאותיה הרות האסון של התנהלות מפלגת השלטון ובחירת מנהלים בחברות הממשלתיות הגדולות לפי קרבתם הרעיונית למפלגה ולא לפי כישוריהם^[4].