אסון טביעת הנערות בחוף שרתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אסון טביעת הנערות בחוף שרתון
פעילות כוחות ההצלה בחוף מיד לאחר האסון
פעילות כוחות ההצלה בחוף מיד לאחר האסון
תאריך 22 באפריל 1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם טביעה
קואורדינטות 32°05′38″N 34°46′13″E / 32.093944444444°N 34.770277777778°E / 32.093944444444; 34.770277777778 קואורדינטות: 32°05′38″N 34°46′13″E / 32.093944444444°N 34.770277777778°E / 32.093944444444; 34.770277777778 
הרוגים תשע נערות מסמינר בית יעקב בבאר יעקב
ניצולים 14
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
אסון טביעת הנערות בחוף שרתון
אסון טביעת הנערות בחוף שרתון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פינוי גופות הנספות מחוף תל אביב

אסון טביעת הנערות בחוף שרתון אירע ב-22 באפריל 1963 בקטע החוף שלמרגלות מלון שרתון הישן[1], ששכן מצפון לגן העצמאות בתל אביב[2], וידוע כיום בשם "חוף מציצים". כיתת בנות מסמינר בית יעקב בבאר יעקב שהגיעה לבלות בחוף, נקלעה למצוקה בשל מערבולות בים בסמוך לחוף, ותשע מהן מצאו את מותן בטביעה באסון.

האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנות יצאו ליום בילוי עם שתי מדריכות מטעם המוסד בו למדו, בילו את שעות הבוקר בפארק הלאומי ברמת גן, ובשעות הצהריים נסעו לתל אביב לרחוץ בים. הן נכנסו לים בקטע חוף שהיה אסור לרחצה, למרגלות מלון שרתון הישן בתל אביב, ונקלעו למצוקה; רובן לא ידעו לשחות. עוברי אורח הצליחו למשות את כל הבנות למעט אחת, והשתתפו במאמצי ההחייאה. מותן של שמונה בנות נקבע בשעות שלאחר האירוע, ו-14 בנות ניצלו מטביעה ופונו לבית החולים איכילוב. בת אחת הוכרזה כנעדרת, וגופתה נפלטה למחרת לחוף הים סמוך למתחם תחנת הכוח רדינג שבצפון תל אביב.

מיד לאחר האסון דווח שהיציאה לטיול הייתה בעקבות היעדרותה מהלימודים של מורתן שהייתה בהריון, אך למחרת הוברר שהטיול נערך בשל הצתה במבנה הסמינר שבוצעה בידי אלמוני יום קודם לכן[3].

בעיתון "מעריב" נדחק האירוע לעמודים האחרונים בשל פטירת נשיא המדינה השני יצחק בן-צבי, שאירעה באותו יום סמוך לסגירת גליונות היומונים לאחר חצות[4]. מרכז אגודת ישראל מינה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון, וראש עיריית תל אביב-יפו מרדכי נמיר הורה למבקר העירייה לבדוק את הטענות לפיהן לא היו שלטי אזהרה בקטע החוף בו טבעו הנערות[5].

המדריכות שנכנסו עם הבנות לים נעצרו בידי המשטרה מיד לאחר האירוע ושוחררו בערבותו של מנהל הסמינר, רבה של באר יעקב, משה מנחם יעקבזון, בראשית חודש מאי[6].

בעקבות האסון הורה ראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי על הקמת בריכת שחייה לימודית, כדי להקנות ידע בשחייה לתלמידי מערכת החינוך העירונית[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לימים, פאלאס. ראו עליו: אלי מאיוס, הבניין שנהרס, בכתב העת יקינתון של יוצאי מרכז אירופה
  2. ^ אין להחליף עם מלון שרתון תל אביב הנוכחי
  3. ^ דליקה במוסד "בית יעקב" גרם לטיול שנסתיים באסון, מעריב, 24 באפריל 1963
  4. ^ בעיתונים אחרים דווח על פטירת הנשיא, רק למחרת.
  5. ^ חוקרים עניין שלטי אזהרה בחוף "שרתון" בת"א, מעריב, 30 באפריל 1963
  6. ^ א. פלג, למדריכה סימונה כהן מבאר יעקב תעודת הצטיינות בשחיה ועזרה ראשונה, מעריב, 2 במאי 1963
  7. ^ ישעיהו אביעם, 25 אלף ילמדו השנה ברמת־גן, מעריב, 27 באוגוסט 1964