אסטיאגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסטיאגס מורה להרפגוס לרצוח את כורש

אסטיאגסיוונית: Αστυάγης בפרסית: ایشتوویگو (אשתווגו); המאה ה-6 לפנה"ס) היה אחרון מלכי מדי העצמאיים ממלכתו נכבשה בידי כורש הגדול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיו של אסטיאגס אפופים בערפילי האגדה, ולא ידוע עליהם כמעט שום דבר ודאי. הוא היה בנו של מלך מדי קיאכסריס, ועלה לשלטון על פי המשוער בשנת 585 לפנה"ס.[1][2] בעקבות קרב האליס, הוא נישא לאריאניס, בתו של אליאטס מלך לידיה. אם כי על פי ההשערות היא לא הייתה אשתו הראשונה.[1] אחותו אמיטיס, הייתה נשואה לנבוכדנצר השני מלך בבל הכשדית, שעל פי האגדה בנה לכאורה לכבודה את הגנים התלויים בבבל.[3]

על פי האגדה המובאת אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס, לאסטיאגס הייתה בת בשם מנדנה. בחלומו ראה אסטיאגס שמגופה של מנדנה צומחת גפן המכסה את כל אסיה. אסטיאגס הזדעזע מהחלום, ועל כן בחר שלא להשיא את בתו לאציל מדי (מה שהיה מגביר את סיכויי בנה לרשת את הכתר), אלא לאציל פרסי בשם כנבוזייוונית "קמביסס").[4] אולם כאשר מנדנה הייתה בהריון מכנבוזי, אסטיאגס שב וחלם את החלום המטריד, על כן הוא הורה לה לחזור למדי והורה לאנשיו לקחת ממנה את הילד ברגע שייוולד. לאחר מכן נתן את התינוק (כורש) לגנרל בצבאו בשם הרפגוס, והורה לו להרוג אותו.[5] אולם הרפגוס שחשש מנקמתה של מנדנה,[6] הפקיד את התינוק בידיהם של רועה ואשתו והורה להם לבצע את המלאכה במקומו.[7] אולם הרועה שחפץ בבן, החליף את הנסיך בגופתו של פעוט מת ואת הנסיך גידל כבנו.[8] אולם כעבור עשר שנים הילד הכה ופצע נער מדי מזרע האצולה, ואביו של הנער המוכה לקח את הילד ואביו המאמץ למשפט בפני המלך בעצמו. אסטיאגס המשועשע הקשיב לנימוקיו הילדותיים של המכה, ובהדרגה נחרד לגלות שהנער דומה לו עד מאוד.[9] הוא תחקר את הרועה על מוצאו של הילד, ולאחר שעבר עינויים הודה הרועה שהנער אכן אינו בנו אלא ניתן לו בידי הרפגוס. אסטיאגס הזועם הורה לקרוא להרפגוס, שהודה שאכן לא הרג את התינוק במו ידיו אלא מסר אותו לרועה. אסטיאגס ברוב זעמו רצח באכזריות את בנו של הרפגוס,[10] ולאחר מכן החליט להחזיר את הילד אל משפחתו האמתית באנשאן, שקיבלה אותו בשמחה והעניקה לו את השם כורש.[11] הסיפור כולו הוא ככל הנראה אגדה מזרחית שהרודוטוס נתקל בה במהלך מסעותיו בפרס.[1]

לטענת הרודוטוס, הרפגוס שלא שכח את רצח בנו הסית את כורש למרוד בסביו.[12] כורש בעזרת אביו איחד שבטי הפרסים שהיו משועבדים למדי, והחל לארגן את המרד.[13] לטענת ניקולאוס איש דמשק כורש שהה בזמן פתיחת המרד בארמונו של אסטיאגס, והצליח רק בקושי להימלט משם. אסטיאגס שלח יחידת פרשים לדלוק אחריו, אולם כורש הביס אותם. הרודוטוס לעומת זאת אינו מזכיר את המאורע. אסטיאגס גייס צבא גדול כדי לדכא את המרד, ומינה את הרפגוס למפקד הגיס, "כאילו רוח עיוועים ניסכה עליו מאת האל" כדברי הרודוטוס. הרפגוס שכאמור הסית מלכתחילה את כורש למרד, ערק עם מרבית הכוח אל צבאו של כורש, והמעטים שנותרו נאמנים למלכם הושמדו.[14] המאורע הוא ככל הנראה אמתי, שכן הוא נזכר גם במקור נוסף "הכרוניקה של נבונאיד", המתארת את שנות שלטונו של נבונאיד מלך בבל. בכרוניקה נכתב:[15]

המלך אסטיאגס קרא את חייליו וצעד נגד כורש מלך אנשאן כדי לפגוש אותו בשדה הקרב הצבא של אסטיאגס התמרד נגדו ומסר עצמו לכורש

הכרוניקה של נבונאיד

אסטיאגס הזועם גייס את כל חייליו, ופלש לפרס. הוא נפגש עם צבאם של כורש וכנבוזי בקרב הגבול הפרסי. הרודוטוס אינו מפרט על מהלכי הקרב ורק כותב שאסטיאגס הפסיד.[16] סופרים אחרים לעומת זאת מאריכים בתיאור, ולטענתם בתחילה כורש הפסיד ואף נאלץ לפנות את אנשאן מתושביה. כנבוזי אביו של כורש נלקח בשבי המדי. על פי קטסיאס אסטיאגס אמר לו: "אתה אחשדרפן מצוין, כך אתה ובנך מודים לי על מה שעשיתי למענכם?"[17] כנבוזי מת בשבי המדי. כאן נפסק תיאורו של קטסיאס, וממשיך רק כאשר כורש כבר מלך פרס ומדי.[18] גורלו של אסטיאגס לאחר התבוסה אינו ברור, הרודוטוס מביא סיפור לפיו הוא הוצב בפני הרפגוס שלעג לו, אסטיאגס בתגובה גינה אותו על בוגדנותו שכן: "עתה נעשו המדים לעבדים בלי אשמתם, במקום אשר היו אדונים, והפרסים, אשר היו עד היום עבדים למדים, היו עתה לאדונים." לטענת הרודוטוס כורש חס על אסטיאגס,[19] אם כי קטסיאס טוען שהוא נרצח בידי ידידו של כורש הוברס.

חלק מהחוקרים כיום מציעים סיבות שונות למרד הפרסי, וטוענים שחוסר היציבות הפנימית בממלכת מדי, כמו גם אובדן תמיכת האצולה וחדירת שבטים זרים, גרמו לקריסת הממלכה ולכיבושה בידי הפרסים.[1] לאחר נפילתו בשבי של אסטיאגס, ניסה גיסו קרויסוס מלך לידיה להביס את כורש, אולם הובס גם הוא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Herodotus. Translated by A.D. Godley. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922 (reprinted 1971). Digitized copy in: Perseus
  • Max Duncker, The History of Antiquity, tr. Evelyn Abbott. London, Richard Bentley & Son (1881).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסטיאגס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ביוגרפיה באתר ליוויוס
  2. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  3. ^ על פי המקורות אמיטיס הייתה למעשה בתו של אסטיאגס ולא אחותו, אולם הדבר אינו מסתבר. ראו כאן
  4. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 107.
  5. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 108.
  6. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 109.
  7. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 110.
  8. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 111-113.
  9. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 114-116.
  10. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 117-119.
  11. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 120-122.
  12. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 123-124.
  13. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 125.
  14. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 126-127.
  15. ^ הכרוניקה בתרגומו של לאו אופנהיים באתר ליוויוס
  16. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 128.
  17. ^ טענות קטסיאס שונות מאלו של הרודוטוס. לטענת קטסיאס אסטיאגס לא היה סביו של כורש, כמו כן לפי קטסיאס אסטיאגס סייע לכורש ואביו פעמים רבות.
  18. ^ ראו Battle of the Persian Border
  19. ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 128.