אריות תחת הנהגת חמורים
אריות תחת הנהגת חמורים הוא ביטוי שמופיע במחקרים בתחום ההיסטוריה הצבאית ומתאר את הפעלת חיל הרגלים של צבא האימפריה הבריטית במהלך מלחמת העולם הראשונה. בבסיס הביטוי נמצאת התיאוריה לפיה החיילים של האימפריה הם האריות שנשלחו אל מותם בשדות הקטל של החזית המערבית על ידי החמורים שהם מנהיגים ומפקדים חסרי כישורים שהיו אדישים לגורלם ולמותם. הביטוי שימש כשם למחקר ביקורתי שפרסם ההיסטוריון הצבאי הבריטי אלן קלארק בשנת 1961 תחת השם "החמורים" The Donkeys שביטא את גישת המחקר ההיסטורי של מלחמת העולם הראשונה בשנות השישים של המאה ה-20, אך זכה גם לביקורות נוקבות.
הביטוי זכה לשימוש נרחב בידי עיתונאים, היסטוריונים והוגי דעות כתמצית הביקורת על המנהיגים וניהול המלחמה מצד כל הצבאות והצדדים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה, וכדרך לציין שהמלחמה הייתה בזבוז של חיים חסר טעם, ללא קשר ליכולת הטכנית או אחרת של הגנרלים משני הצדדים. מנגד, מבקרי הביטוי טענו כי מנקודת המבט הבריטית, המלחמה הייתה "הכרחית ומוצלחת".
מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביטוי מבוסס על פתגמים ואמרות-כנף שהשתרשו בתרבות המערב וקדם למלחמת העולם הראשונה. פלוטרכוס ייחס למצביא האתונאי כבריאס את האמירה ש"יש לחשוש יותר מצבא של איילים בפיקודו של אריה מצבא של אריות בפיקודו של צבי". האמרה זכתה לשימוש נרחב במהלך מלחמת קרים בסוף המאה ה-19, ובעיקר לתאר את הקרבות סביב המצור על סבסטופול, שאחד מרגעי השפל שלו בהיבט זה הייתה הסתערות הבריגדה הקלה. אחד הציטוים המפורסמים יותר נעשה על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במאמר שפורסם ב-Neue Oder-Zeitung, באוקטובר 1855 על הטעויות והמחדלים האסטרטגיים של הצבא הבריטי במהלך נפילת סבסטופול באמרם "הבדיחה הרווחת בצבא הרוסי, לפיה "הצבא האנגלי הוא צבא של אריות בראשות חמורים" הוכחה סופית בהקרב על רדן (Battle of the Great Redan)
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האצילה הגרמנית ממוצא בריטי הנסיכה אוולין בלוכר שהתגוררה בברלין בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ציינה בספר זיכרונותיה שיצא לאור ב-1921, כי הגנרל הגרמני אריך לודנדורף ציטט אמירה רווחת במטה הכללי הגרמני, כשהוא משבח את הבריטים על אומץ לבם: "אני אנסח את זה בדיוק כפי ששמעתי את זה במטה הכללי: הגנרלים האנגלים חסרי יכולת, לא היה לנו סיכוי אם היה להם שכל כמו שיש אומץ לחיילים שלהם, הם אריות שמובלים על ידי חמורים.
הביטוי אריות בראשות חמורים שימש ככותרת לספר שיצא לאור ב-1927, מאת קפטן פ.א. תומפסון. כותרת המשנה של ספר זה הייתה ""הסבר כיצד הניצחון במלחמה הגדולה הושג על ידי אלה שעשו הכי פחות טעויות".
התפשטות השימוש בביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה צוטט הגנרל הגרמני ארווין רומל משתמש באימרה על מנת לתאר את מהלך המצור על טוברוק בשנת 1942.
במהלך הדיון הציבורי על תהליך הברקסיט בשנת 2019 השתמשו מתנגדי המהלך בהאשטאג #led by donkeies לתאר את צביעותם ואופיים של הפוליטיקאים הבריטיים שהובילו את הברקסיט
"החמורים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרו הראשון של ההיסטוריון הבריטי אלן קלרק, "החמורים" The Donkeys (1961), היה סקירה מהפכנית של מהלכי חיל המשלוח הבריטי במלחמת העולם הראשונה, החל במערכות של החזית המערבית, עבור בקרבות שניטשו בלוס, בנב שאפל ובארמנטייר וכלה בפיטוריו של סר ג'ון פרנץ', המפקד העליון של הכוח, והחלפתו בדאגלס הייג. הספר כלל ביקורת נוקבת על הגנרלים במלחמה ותלה בהם את האשמה לאבדן החיים הרב. שמו של הספר הוא פרפרזה על הביטוי האנגלי "Lions led by donkeys" הספר עוסק באופן נרחב בתככים הפוליטיים מאחורי הקלעים כאשר מפקדים נלחמו על השפעה, לדוגמה יחסיו הרעועים של סר ג'ון פרנץ עם בעלי בריתו הצרפתים ועם הוריישו קיצ'נר. עבודתו הושפעה מאוד מארתור לי, ידיד המשפחה, שזכר את האנדרלמוסיה ואזלת היד ששררו בשורות חיל המשלוח. במהלך עבודתו התיידד עם ההיסטוריון באזיל לידל הארט, שהיה למנטור שלו ושדחף ללא מצרים את הטענה על האין-אונות של הגנרלים הבריטיים בכתביו ומאמריו הרבים. עם צאתה לאור ספגה היצירה קיתונות של רותחין, בעיקר מהיסטוריונים תומכיו של הייג, אך בה בעת לשבחים בין השאר מפי מקס איטקן, הברון הראשון מביוורברוק, הטייקון הבריטי, מהעיתון "הטיימס" וכן מפי ברנרד לו מונטגומרי שציין אותה לטובה על תפישתה המדויקת את הכישלון המהדהד של המנהיגות הצבאית. הספר היה מקור השראה למחזמר הסאטירי "Oh! What a Lovely War", בבימויו של ריצ'רד אטנבורו.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסוריון הבריטי בריאן בונד (Brian Bond), ערך בשנת 1991 אוסף מאמרים על תולדות מלחמת העולם הראשונה, הביע את הרצון הקולקטיבי של המחברים משנת 1991 השונים לבסס תיאור מורכב ועמוק יותר מעבר ל"סטריאוטיפים הפופולריים של החמורים", תוך הכרה בכך שנעשו טעויות מנהיגות חמורות. ההיסוריון הבריטי יו סטרכאן (Hew Strachan) מתח ביקורת על עמדתו האקדמית של לידל הארט וטען כי בעוד שהמנהיגות הבריטית בתחילת המלחמה עשה טעויות שעלו בחיי מספר רב של חיילים, החל מ 1915–1916 עשה המטה הכללי מאמצים רבים לצמצם את האבדות הבריטיות באמצעות טקטיקות טובות יותר שימוש בכלי נשק חדשניים שהבולטים שבהם היו הטנק ושימוש בכלי טיס. טענה נוספת שהולתה היא שגם הצבאות הרוסיים סבלו קשות במהלך השנים הראשונות של המלחמה, בעיקר בקרב טננברג. הטקטיקות הגרמניות זוכות לביקורת שגרתית על השימוש ללא הבחנה בטקטיקת התקפת נגד מיידית על מנת להחזיר "קרקע אבודה" פעולה שהביאה בדרך כלל לאובן חיים גבוה בקרב הצבא הגרמני. הצבאות הלוחמים במלחמת העולם הראשונה היו תחת פיקוד של גנרלים שלחמו מלחמות קולוניאליות במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, שבה המושגים של משמעת וקרבות פנים-אל פנים נלקחו והתאימו ללחימה במלחמות נפולאון, בעוד שהמלחמה הביאה את הצבאות לעימות שהתאפיין בלחימה מול צבא של מעצמה מתועשת תוך שימוש בטכנולוגיה שווה ולעיתים עדיפה ודרשה שינוי קיצוני בחשיבה.
מחקרים נוספים והיסטוריונים בריטיים של המחצית השנייה של המאה העשרים טוענים כי הביטוי "אריות תחת הנהגת חמורים" יצר תמונה כוזבת, או לפחות חלקית מאוד, של הלחימה במלחמת העולם הראשונה, התיאור המרכזי שבסיס הטענה לפיו המפקדים הבריטיים (ומפקדים אחרים במלחמה) חיו בפאר בטירות המרוחקות משדה הקרב, אדישים לסבלם של החיילים בשוחות ומעוניינים רק בהסתערויות של חיל הפרשים ובירי בפחדנים מופרך על ידי העובדות, ומתקיים רק משום שכמה פרשנים רוצים להנציח את המיתוס שהגנרלים האלה, המייצגים את המעמדות הגבוהים, לא דאגו לכל מה שקרה חיילים בני המעמדות הנמוכים".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטקסט המלא של הספר "החמורים" מאת אלו קלארק באתר ארכיון האינטרנט
- פרויקט מחקר מ"אריות תחת הנהגת חמורים" אוניברסיטת בירמינגהם