אריק וולפסון

**אריק וולפסון**
**Eric Woolfson**
לידה	18 במרץ 1945; צ'רינג קרוס, גלאזגו, סקוטלנד
פטירה	2 בדצמבר 2009 (בגיל 64); לונדון, אנגליה
שם לידה	אריק נורמן וולפסון
מקום קבורה	Cathcart Cemetery
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	שנות ה-60 – 2009
עיסוק	זמר, פזמונאי, מוזיקאי
סוגה	רוק מתקדם, רוק קל, פופ רוק, תיאטרון מוזיקלי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר, כלי מקלדת, שירה
חלק מההרכבים המוזיקליים	The Alan Parsons Project
	www.ericwoolfsonmusic.com
	פרופיל ב-IMDb

אריק נורמן וולפסון (באנגלית: Eric Norman Woolfson;‏ 18 במרץ 1945 – 2 בדצמבר 2009)^[1] היה פזמונאי, סולן, מפיק, פסנתרן ממוצא יהודי ויוצר שותף של להקת "The Alan Parsons Project", שמכרה מעל 50 מיליון אלבומים ברחבי העולם. וולפסון גם פיתח קריירה בתיאטרון מוזיקלי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפסון נולד למשפחה יהודית באזור צ'רינג קרוס בגלאזגו, שם הייתה משפחתו בעלת חנות הרהיטים Elders. הוא גדל באזור פולוקסשילדס בדרום העיר והתחנך בבית הספר התיכון של גלאזגו. התעניינותו של וולפסון במוזיקה קיבלה השראה מדודו והוא לימד את עצמו לנגן בפסנתר.^[2] לאחר שעזב את בית הספר, פלירטט לזמן קצר עם הפיכתו לרואה חשבון לפני שעבר ללונדון כדי לחפש הזדמנויות בתעשיית המוזיקה.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהגיע ללונדון ב-1963 מצא עבודה כפסנתרן. המפיק הנוכחי של הרולינג סטונז, אנדרו לוג אולדהם, החתים אותו ככותב שירים. בשנים הבאות כתב וולפסון שירים לאמנים כמו מריאן פיית'פול, פרנק איפילד, ג'ו דאסין, הטרמלוס, מארי (זמרת צרפתייה), מרמלדה, דייב ברי, ופיטר נון. בבוא העת חתם וולפסון על עסקאות הוצאה לאור נוספות, כאשר שירים נוספים שלו אומצו על ידי אמני הקלטה מובילים, ברחבי אירופה ואמריקה. הוא גם חתם על חוזה עם Southern Music, שם עבד לצד מלחינים ותמלילנים כמו אנדרו לויד ובר וטים רייס.^[3]

בשנת 1971, בעזרתם של אריק סטיוארט, קווין גודלי, לול קרם וגרהאם גולדמן (שהפך מאוחר יותר ל-10cc), הופק סינגל תחת השם אריק אלדר ("San Tokay" ו-"Sunflower") והופץ בפיליפס הבריטית ובפיליפס האמריקאית. לאחר מכן הפיק וולפסון סינגל של גרהאם גולדמן ("Nowhere to Go" ו-"Growing Older") שיצא בשנת 1972 ברשת CBS הבריטית. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היה וולפסון מפיק עצמאי במספר חברות תקליטים, ועבד עם אמנים כמו דייב ברי, The Equals, The Tremeloes וב-1973 דארן ברן. למרות הצלחתו, הוא גילה שלא קל להתפרנס ככותב שירים והחליט לנסות ניהול אמנים.

המעבר שלו לניהול היה מוצלח מיד. שתי ההחתמות הראשונות שלו היו קארל דאגלס (שתקליטו "Kung Fu Fighting" היה אחד הלהיטים הנמכרים ביותר בכל הזמנים) והמהנדס/מפיק אלן פרסונס.

אלן פרסונס פרוג'קט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 פגש וולפסון את המפיק אלן פרסונס באולפני אבי רוד בלונדון, שם עבדו השניים על פרויקטים שונים. פרסונס ביקש מוולפסון להיות המנהל שלו והם עבדו יחד עם מספר להקות ואמנים כולל פיילוט, קוקני רבל, ג'ון מיילס, אל סטיוארט, אמברוסיה וההוליס.

לאחר מכן, וולפסון ופרסונס הקימו את The Alan Parsons Project, השם נועד במקור ככותרת עבודה לפרויקט המשותף שלהם. בין השנים 1976 ל-1987, וולפסון ופרסונס שיתפו פעולה בניסוח המילים של כל עשרת האלבומים של The Alan Parsons Project, שהגיעו למכירות אלבומים ברחבי העולם ביותר מ-50 מיליון.

בכל אלבום של הפרויקט, וולפסון היה שר רצועה ווקאלית מנחה לכל שיר, שהסולנים המובילים של האלבום בסופו של דבר היו משתמשים בה כרפרנס. חלק מהרצועות הללו ניתן לשמוע במהדורות המחודשות החדשות של אלבומי The Alan Parsons Project שונים שיצאו בשנת 2007. וולפסון עצמו היה הסולן בפועל ברבים מהלהיטים הגדולים ביותר של הפרויקט כגון "Time", "Don't Answer Me", "Prime Time" והלחן המזוהה עם הלהקה "Eye in the Sky", שהגיע למקום השלישי בבילבורד הוט 100 ב-16–30 באוקטובר 1982.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Freudiana היה אמור להיות האלבום ה-11 של The Alan Parsons Project, אך וולפסון היה להוט לבחון את האפשרות לממש את הפרויקט כמחזמר. במהלך הקלטת האלבום, בריאן ברולי הכיר את וולפסון והבטיח לנווט את האלבום לכיוון חדש זה. ברולי היה בעבר שותף עם אנדרו לויד ובר, ויחד הם יצרו מחזות זמר כמו Cats. עם קצת עזרה מברולי, וולפסון הצליח להפוך את Freudiana למחזמר בימתי.

לפני שההפקה הבימתית של Freudiana נפתחה בשנת 1990 בווינה, יצא אלבום אולפן באורך כפול. המחזמר זכה להצלחה, ותוכנן שהמופע יעלה בערים נוספות. עם זאת, התוכניות הוקפאו כאשר פרצה תביעה משפטית בין ברולי לוולפסון, שכל אחד מהם נאבק על השליטה בפרויקט.

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפסון נפטר מסרטן הכליה בלונדון ב-2 בדצמבר 2009. הוא הותיר אחריו אישה, בנות סאלי סדון ולורנה קובינגטון וארבעה נכדים.^[4] הוא נקבר בבית הקברות קת'קארט ליד גלאזגו.