ארנסט אנסרמה
 | |
| לידה |
11 בנובמבר 1883 ווה, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
20 בפברואר 1969 (בגיל 85) ז'נבה, שווייץ |
| מקום קבורה |
בית הקברות דה רואה |
| מוקד פעילות |
שווייץ |
| תקופת הפעילות |
מ-1910 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לוזאן |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| חברת תקליטים |
דקה רקורדס |
| בן או בת זוג |
Juliette Ansermet |
| פרסים והוקרה |
מפקד בלגיון הכבוד (1955) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ארנסט אלכסנדר אנסרמה (11 בנובמבר 1883 - 20 בפברואר 1969), היה מנצח שווייצרי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנסרמה, בן דורם של וילהלם פורטוונגלר ואוטו קלמפרר וכמותם מנצח על מוזיקה של המאה העשרים, מייצג מסורת וגישה שונות מאוד. הוא נולד בווה (Vevey) שווייץ, ובמקור היה פרופסור למתמטיקה, שלימד באוניברסיטת לוזאן. הוא החל לעסוק בניצוח בקזינו במונטרה בשנת 1912, ומשנת 1915 עד 1923 היה מנצח בלט דיאגילב. במסעותיו בצרפת עם הבלט, פגש את דביסי ואת ראוול והתייעץ עמם בנוגע לביצוע יצירותיהם. בשנות מלחמת העולם הראשונה פגש את איגור סטרווינסקי, שהיה בגלות בשווייץ, והחל קשר עם המוזיקה הרוסית, שנמשך כל ימי חייו.
בשנת 1918 ייסד תזמורת משלו, תזמורת שווייץ המערבית (Orchestre de la Suisse Romande). הוא סייר ברחבי אירופה וארצות הברית והתפרסם בביצוע קפדני ומדויק של מוזיקה מודרנית קשה. הוא היה הראשון להקליט יצירות כמו "קפריצ'יו" של סטרווינסקי, עם המלחין כסולן.
אנסרמה היה מהראשונים בתחום המוזיקה הקלאסית שהתייחסו לג'אז ברצינות.
אחרי מלחמת העולם השנייה הגיעו אנסרמה ותזמורתו לרמת הכרה בינלאומית הודות לחוזה לטווח ארוך עם חברת דקה, ומאז ועד מותו הקליט את רוב הרפרטואר שלו, במקרים רבים פעמיים או שלוש. פרשנויותיו זכו להערכת רבים בשל הצלילות והסמכותיות שאפיינו אותן, אם כי היו גם מי שיצאו נגדן. גישותיו היו שונות מאלה של מומחים מפורסמים אחרים למוזיקה של המאה העשרים, שהנודעים ביניהם היו פייר מונטה וסטרווינסקי עצמו. אנסרמה שלל את נוהגו של סטרווינסקי להכניס שינויים ביצירותיו, והשמיע תמיד את הגרסאות המקוריות. בעקבות מריבה עם סטרווינסקי אודות שינויים שרצה אנסרמה להכניס באחת מיצירותיו, וסירובו של סטרווינסקי להתיר זאת, הצטננו מאוד יחסיו של אנסרמה עם המלחין, וחברותם ארוכת השנים באה לקיצה. אף כי נודע בביצוע יצירות מודרניות רבות משל מלחינים אחרים, כמו ארתור הונגר ופרנק מרטן, הוא הסתייג לחלוטין מן המוזיקה של ארנולד שנברג ומקורביו, ואפילו כתב ספר, Les Fondaments de la Musique dans la Conscience Humaine שבו השתדל להוכיח, שהניב של שנברג מזויף ובלתי רציונלי.
בזקנתו הפתיע, יחד עם ההרכב שלו, רבים כשהפיק תקליטים שהוקדשו להיידן, בטהובן וברהמס. הביצועים האלה היו רחוקים מן הפרשנות הגרמנית המקובלת ונתקלו בביקורת רבה עם הופעתם, אבל בשנים האחרונות מתחילים להתייחס ביתר הערכה לחיוניות התוססת שלהם.
אנסרמה היה אדם נלהב ומלא חיים, שנטה לוויכוחים חוצבי להבות בהגנה על דעותיו. בבריטניה יצא לו שם של מנצח, המרבה בוויכוחים עם תזמורות בריטיות, שהורגלו בסגנונם הנוח והלבבי יותר של סר תומאס ביצ'ם וסר אדריאן בולט. הקלטתו האחרונה, שהייתה, כטיפוסי לו, "ציפור האש" של סטרווינסקי, נעשתה בלונדון עם תזמורת פילהרמוניה החדשה, והקלטה של החזרות והדיונים נעשתה לזכרו.
אנסרמה חיבר כמה יצירות לפסנתר ותזמורת, ביניהן פואמה סימפונית בשם "עלי אביב" (Feuilles de Printemps). הוא מת בז'נבה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארנסט אנסרמה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארנסט אנסרמה, באתר AllMusic (באנגלית)
ארנסט אנסרמה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארנסט אנסרמה, באתר Discogs (באנגלית)- ארנסט אנסרמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארנסט אנסרמה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
