ארנסט ריצ'מונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ארנסט ריצ'מונדאנגלית: Ernest Richmond‏; 1874 - 1955), אדריכל ואיש ממשל בריטי. היועץ המדיני של הנציב העליון בימי ראשית המנדט הבריטי בארץ ישראל. אויב מר של היישוב והציונות.

רקע אישי וצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט טאטהאם ריצ'מונד נולד באנגליה בשנת 1874. בנו של הצייר הוויקטוריאני הנודע ויליאם בלייק ריצ'מונד. בצעירותו למד אדריכלות. בשנת 1895 הגיע למצרים לצורכי עבודה אמנותית הקשורה בהכנת ספר על אחד המקדשים הפרעוניים. לאחר שנה נתמנה כחבר הוועדה לשימור אתרים בקהיר. בשנים 1902 - 1903 סופח ריצ'מונד לחיל ההנדסה הבריטי במצרים, לבניית מחנות צבא. במקביל שירת בין השנים 19001911 במינסטריון המצרי לעבודות ציבוריות ונתמנה למנהל המחלקה לבניין ערים ומבני ציבור. בשנת 1911 פרש מתפקידו ושב לאנגליה כדי לשמש כאדריכל פרטי.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הצטרף ריצ'מונד לשירות האמבולנסים הצבאי ושירת תקופה קצרה בבלגיה. בהמשך אותה שנה נתמנה ריצ'מונד כאחראי להספקת רימוני יד לצבא. בשנת 1915 ארעה לו תאונה שנגרמה מהתפוצצות רימון יד והוא נפגע בידו השמאלית, דבר שגרם להתדרדרות במצב בריאותו הכללי והוא עבר לשרת, בדרגת סגן, במודיעין של הצי בגיברלטר, במשך תקופה קצרה בשנת 1917. הוא גילה חוסר שביעות רצון מתפקידו זה וביקש לשוב לאנגליה ואזי הוצב לשירות בוועדה הצבאית להקמת בתי קברות צבאיים בריטיים בצרפת.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום המלחמה נשלח ריצ'מונד על ידי הגנרל אדמונד אלנבי להכין עבורו סקר על מצב המבנים של מסגדי הר הבית ובמיוחד על מצב המבנה של כיפת הסלע. פה החלו להתגלות הסימנים הראשונים לאהדתו של ריצ'מונד את הלאומנות הערבית. לדבריו (כפי שכתב לאחר מכן) ציפו ממנו מי שמינו אותו למשימה זו כי מסקנתו תהיה שהמסגדים הוזנחו קשות, עד שאיבדו כל ערך והם עומדים בפני השחתה והרס "ועתידים להיות מוחלפים על ידי מקדשים רבי ערך יותר אולי לכבודה של דת אחרת". אך לדבריו לא זו הייתה מסקנתו, הוא קבע כי מבני המסגדים יציבים ואיתנים. בשנת 1919 שב ריצ'מונד לאנגליה כדי לשכנע את הממשלה להקציב אמצעים לתחזוקת המסגדים, דבר שלדבריו ישכנע את העולם המוסלמי, שהשקעת הממשלה הבריטית, תביא לידי חיזוק הידידות עם עולם זה. כן סבר כי יהיה בכך כדי להפריך את החשש, כי היהודים, שקיבלו ב-1919 גישה חופשית לכותל המערבי, עומדים להקים מחדש את מקדש שלמה.

במהלך אותה שנה קיבל ריצ'מונד הזמנה מן הנציב העליון הרברט סמואל להצטרף לממשלת המנדט כדי להיות איש קשר בינה לבין האוכלוסייה המוסלמית. ריצ'מונד נעתר לבקשה ונתמנה ליועץ מדיני לנציב העליון וליועץ פוליטי האחראי לענייני ערבים.

לתפקיד השני בחשיבותו בממשלת המנדט, מיד לאחר הנציב העליון, נתמנה בריגדיר גנרל וינדהאם דידס איש המודיעין הצבאי הבריטי במזרח התיכון, אוהד הציונות. בראש המערכת המשפטית של ממשלת המנדט הועמד היהודי נורמן בנטוויץ', בן למשפחה ציונית באנגליה. כנגד צמד זה עמד הצמד הפרו-ערבי ארנסט ריצ'מונד ורונלד סטורס מושל ירושלים, שניהם מתנגדים מושבעים של היישוב. ריצ'מונד היה מומחה לתרבות האסלאם, פרו ערבי נלהב, שונא הציונות, ואנטישמי חריף, שלא טרח להעלים את השקפתו כי "ארץ ישראל היא ארץ מוסלמית וממשלתה צריכה להיות מוסלמית", ולא הסתיר את התנגדותו להגשמתה של הצהרת בלפור.

הישגו החשוב ביותר של ריצ'מונד היה בכך שהביא בשנת 1921 לבחירתו של חאג' אמין אל חוסייני למופתי של ירושלים, למרות שהלה לא זכה ברוב הקולות בהצבעה. במרוצת הזמן הפך ריצ'מונד לאחד היועצים הראשיים של החוסיינים.

בשנת 1922, לאחר תום מאורעות תרפ"א, משנתבררו לשלטונות המנדט כוחו של ארגון "ההגנה" ומידת החימוש שלו, החלו השלטונות לערוך חיפושים אחר מחסני הנשק של "ההגנה". ארנסט ריצ'מונד כתב כתב שטנה על "ההגנה" בו תיאר אותה כארגון סתר בולשביקי. כשנמשך הקטרוג על "ההגנה" החליט הנציב העליון להפגיש את המקטרגים עם ראשי היישוב לשיחה גלויה. בנוכחות הנציב העליון הרברט סמואל והמזכיר הראשי של ממשלת המנדט וינדהאם דידס, נפגשו ריצ'מונד ומפקד משטרת המנדט פרסי בראמלי (שונא היישוב גם הוא) עם קבוצה ממנהיגי היישוב ובהם ד"ר חיים ויצמן והקולונל פרדריק קיש. הפגישה לא הביאה לכל תוצאה כשהמקטרגים חזרו בה על טענותיהם כי היהודים העולים לארץ ישראל הם סוכנים קומוניסטים.

בשנת 1924 התפטר ריצ'מונד מתפקידו ושב לאנגליה. בשנת 1927 חזר לארץ ישראל ונתמנה למנהל מחלקת העתיקות המנדטורית. ריצ'מונד מילא תפקיד זה במשך עשור עד שנת 1937, שבה פרש. בכוונתו היה להשתקע באיטליה, אולם הוא זנח כוונה זו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. ריצ'מונד שב לאנגליה, התגורר בעיר גלוסטרשייר, עסק בכתיבה וגילה עניין בכל המתרחש בארץ ישראל.

ארנסט ריצ'מונד מת בשנת 1955.