אתי החיים משחק הרבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אִתי החיים משחֵק הרבה
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת דויד גרוסמן
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה הספריה החדשה והקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה 2019
מספר עמודים 273

אִתי החיים משחֵק הרבה הוא ספר מאת דויד גרוסמן, שיצא לאור במרץ 2019 במסגרת "הספריה החדשה" והקיבוץ המאוחד.

הספר מספר את סיפורה של ורה, דרך עיניהן של בתה נינה ונכדתה גילי, שנאסרה ונשלחה לאי העונשין גולי אוטוק בקרואטיה של אחרי מלחמת העולם השנייה לתקופה של שלוש שנים, בזמן שבתה נינה הייתה בת 6. הספר מבוסס חלקית על סיפורה האמיתי של אווה פאניץ'־נהיר, אסירה מפורסמת ששרדה את גולי אוטוק, שהייתה ידידתו של גרוסמן וביקשה ממנו לספר את הסיפור שלה. בסוף הספר, גרוסמן מודה לאווה ולמשפחתה על שנתנו לו את החופש האמנותי לשנות את הסיפור כראות עיניו.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת נובאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ורה נובאק - אמא של נינה, סבתא של גילי, אמא חורגת לרפאל (רפי)
  • נינה נובאק - בתה המנוכרת של ורה ואמא של גילי

משפחת כהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוביה כהן - בעלה השני של ורה
  • רפאל (רפי) - בנה החורג של ורה, ואביה של גילי
  • גילי - הבת של רפי ונינה, נכדתה של ורה

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר התקבל בביקורות נלהבות, אשר משבחות את גרוסמן על השפה הייחודית שלו "מי שאמא או סבתא שלו דיברו הונגרית או סרבו־קרואטית, או כל שפה אחרת מאותו אזור גיאוגרפי־מוזיקלי, ירגיש מיד בבית. הרגישות של גרוסמן לניואנסים היא מושלמת, וכל מי שפגש את המנגינה הזו בעבר יקרא אוטומטית את המשפטים האופייניים, ואת שיבושי הלשון האופייניים, בצלילים הנכונים."[1], על פיתוח משכנע של תמות הספר אשר דנות ב"בחירה", "הרצון להיבחר" והתמודדות עם "המשך חיים[2] ועל המלודרמטיות ואהבת האדם הפזורה בספר[3].

ניסים קלדרון מסתייג מהספר מבחינת ההתעלמות של גרוסמן מהממד האידאולוגי של התקופה בה אווה חייתה ופעלה.

"כאשר מנקים בני אדם מן האסונות ההיסטוריים שהביאו על עצמם, או שהוטלו עליהם, ומשאירים אותם עם אסונות פסיכולוגיים בלבד - כל עוד הם חיים יש להם גם סיכוי להיטהרות. וגרוסמן דואג בספר להעביר אותם, בסופו של דבר, דרך טור טוהר פסיכולוגי. בעיניי ההיטהרות הפרטית הזאת היא פרטית מדי, סטרילית מדי, נקייה מדי מחשבונות פוליטיים ששום אדם לא יכול לעשות עם נפשו שלו בלבד" אולם מציין שמלבד נקודה זו, הספר סוחף ואמין[4].

צור ארליך עמד על ייחודו של ספר זה לעומת ספריו האחרים של גרוסמן:

"...הפעם התנסה גרוסמן בהפגשתם עם שני יסודות חדשים, ממדים חדשים אפילו; משל עבר מרכב דו-גלגלי לרכב שגלגליו ארבעה. התוספת הראשונה היא קנה המידה הגדול, ההיסטורי, שסיפורו של הפרט משובץ בו... היסוד החדש השני, הקשור אליו, הוא היסוד התיעודי... איך צלח המעבר מאופנוע למכונית? האמת היא שהאופנוע נותר בעיקרו אופנוע. את היסוד ההיסטורי הותיר גרוסמן כרקע מינימליסטי, המורגש רק מעט. ואת היסוד התיעודי מהל במינון גבוה של עיבוד בדיוני. הסיפור ההיסטורי-ביוגרפי הוא מעין גלעין, או שלד, אך עיקר הרומאן הוא קורותיה הבדיוניים-יותר של המשפחה המסובכת שהקימה הגיבורה בארץ..."[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גילית חומסקי, ‏פצעים מדור לדור, בעיתון מקור ראשון, 22 באפריל 2019
  2. ^ אסתי אדיבי־שושן, אשה מסרבת להיות קורבן, באתר הארץ, 27 במרץ 2019
  3. ^ אריק גלסנר, החדש של גרוסמן: רגשני כמעט כמו טלנובלה - וזה ממש לא רע, באתר ynet, 11 במאי 2019
  4. ^ נסים קלדרון‏, "אִתי החיים משחֵק הרבה": אש בוערת בספרו החדש של דויד גרוסמן, באתר וואלה! NEWS‏, 15 באפריל 2019
  5. ^ צור ארליך, ‏סקירת הספר, השילוח 15, יוני 2019