לדלג לתוכן

בדרך הביתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בדרך הביתה
פתיח הסדרה
פתיח הסדרה
סוגה דוקומנטריה
יוצרים תומר הימן
כותבים תומר הימן, רון גולדמן
בימוי תומר הימן
פרסים פרס סדרת התעודה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2009
פסקול ישראל ברייט, רונה קינן
ארץ מקור ישראל
שפות עברית
מספר עונות 1
מספר פרקים 8
הפקה
מפיקים בפועל טלי שמיר ורצברגר
חברת הפקה ברק הימן, תומר הימן
אתר צילומים ישראל
צלמים תומר הימן
אורך פרק כ-30 דקות
שידור
רשת שידור yes
רשת שידור בישראל yes דוקו
תקופת שידור מקורית 18 בנובמבר 2009 – הווה
קישורים חיצוניים
אתר הסדרה

בדרך הביתה היא סדרת טלוויזיה ישראלית דוקומנטרית בת 8 פרקים המתעדת את חייו ואהבותיו של במאי הסדרה תומר הימן. הסדרה היא זוכת פרס סדרת התעודה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2009.

הסדרה שודרה החל מ-18 בנובמבר 2009 בערוץ Yes דוקו. שיר הנושא של הסדרה הוא ביצועה של רונה קינן לשיר "בדרך הביתה", שכתב והלחין ישראל ברייט ושרה במקור להקתו של ברייט, השמחות. במאי 2010 שודר בערוץ 2 הסרט "בדרך הביתה", גרסה מקוצרת וערוכה מחדש של הסדרה.

בפרקי הסדרה נעשה שימוש בסרטי 8 מ"מ ישנים ובתיעוד אינטימי של האירועים המשמעותיים בחייו האישיים של הימן בעזרת מצלמת וידאו ביתית במהלך 15 שנים. התיעוד חושף את עולמו הרגשי של הימן, התמודדותו עם משברים אישיים, משפחתיים ולאומיים וחיפושו אחר משמעות ואהבה.

אהבות, קשרים ומין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט מתעד היימן את הקשר שלו עם בחור בשם בועז, אך לא מפרט על מהות הקשר. מלבד התאהבות חולפת נראה כי לא מתפתח בין השניים קשר עמוק ורגשי, ולכן מחליט תומר לעזוב את בועז.

לאחר מכן, תומר יוצא למצעד הגאווה השנתי ופוגש שם את ארז. הומוסקסואל צעיר בן 23, ב"ארון", שהגיע לתל אביב מקיבוץ, כמו תומר. תומר מבקר בקיבוץ של ארז, ומבקש להתעלס איתו בזמן תורנות המטבח של ארז. תומר מתאהב בארז, אך נראה כי ארז לא אוהב את תומר באותה מידה. כשתומר מפציר בפני ארז שהוא אוהב אותו, ארז נאלם דום. לאחר שנה וחצי של קשר משמעותי, ארז מחליט במפתיע שהוא עוזב את תומר.

בעקבות הפרידה נכנס תומר לדיכאון ומתקשה להתאושש. הוא מוצא נחמה במועדוני הגייז ובחיי מין מזדמנים. מצלמתו מתעדת חלק מהבחורים איתם תומר שוכב ואת ההשקפות שלהם לגבי אורח החיים ההומוסקאלים. המתראיינים מספרים על חששותיהם מפני הזדקנות, החשש מאיבוד יופי הנעורים, הסיבות שבחרו במין מזדמן וכו'. אחד המרואיינים אף ציין כי במין בינו לתומר הייתה חסרה אינטימיות, וכי תומר איבד עניין בו לאחר ששכב עמו ולכן הוא מאוכזב. בפעם אחרת מתעד תומר את צבי, הומוסקסואל מבוגר וערירי, שמחפש ורוצה לילה אחד של אינטימיות בבדידות שהוא חש.

לאחר תקופה של חוסר יצירה נוסע תומר למלבורן, אוסטרליה, למען קידום הסרט שלו. שם הוא פוגש זוג הומוסקסואלים שחיים בקומונה. בין השלושה נרקמת ידידות אמיצה, ונראה כי התקיים גם קשר מיני.

לאחר מכן ממשיך תומר במסעו בעולם לקידום סרטו "תומר והשרוטים". בגרמניה, לאחר שיצא למועדון גייז הוא פוגש את אנדראס, רקדן גרמני, אך דרכם מתפצלת, תומר נוסע לפריז, ואנדראס לליסבון. תומר מחליט שאנדראס מעניין אותו ולכן הוא שב ונפגש עמו בליסבון. לאחר חזרתו לארץ מפתיע אנדראס את תומר ומגיע לארץ. הוא בוחר לוותר על קריירת הריקוד שלו באירופה לטובת חיים משותפים עם תומר. אנדראס פוגש את משפחתו של תומר, שבמקורה ברחה מגרמניה, ומתמודד עם שאלות על ההיסטוריה המשפחתית ביניהם. אנדראס מנסה לדובב את תומר, על מנת שהקשר שלהם יעמיק. אך תומר נשאר אטום, לא מודה ברגשותיו, וממשיך לראיין את אנדראס, דרך מצלמתו. באחת השיחות המתועדות ביניהם אומר אנדראס לתומר: "אני לא סיפור לסרט, תראה אותי כבן זוג שלך". למרות דברים אלו נכשל תומר בהתמודדות עם רגשותיו, הוא מפחד ממחויבות, ולכן השניים נפרדים ואנדראס חוזר לאירופה. בסוף הסרט מבקש תומר לחזור לאנדראס. נראה כי הוא כותב לו מכתב המפרט את רגשותיו אליו. אנדראס לא קורא את המכתב בקול, למשמע המצלמה, אלא נוצר אותו בליבו. בכל הסרט נראה כי תומר לא מצליח לחוות באמת את המתרחש בחייו אלא דרך מצלמה המגנה עליו מפני חשיפה עצמית ורק חושפת אחרים. הסרט מסתיים בכך שאנדראס, הרקדן הגרמני, הצליח לשבור את דפוס התנהגות זה, כאשר תומר כותב לו מכתב רגשי, נחשף, והצופים לא חשופים לרגשות של תומר אלא תומר חווה את הרגשות שלו רק עם בן זוגו, אנדראס.

הקשרים משפחתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הסרט מתעד תומר את משפחתו ואת היחסים שלו עם אביו, שעל הרקע הגירושים מאימו הם מנוכרים, לפי בחירתו של תומר. אביו ואימו של תומר דוחקים בו להקים בית עם ילדים, אך נראה כי תומר אינו מעוניין. הסרט מתמקד ביחסיו של תומר עם אימו, נועה הימן, אישה חזקה, דעתנית, פעלתנית ושורשית. במהלך הסדרה עוברת נועה ניתוח קשה ותומר תומך בה. היא מקבלת את העובדה שתומר הוא הומו אך מבקשת ממנו גם להביא ילדים לעולם, אך תומר מסרב.

הקשרים לאומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטו מועלים הקשרים לאומיים רבים. הנושא הראשון הוא התמוטטות ערכיה של הציונות אל מול עליתם של ערכים קוסמופוליטיים. תומר הוא בן למשפחה חקלאית, עובדת אדמה, לוחמת על הגנת המולדת, ושורשית. תומר עצמו תיעד את שירותו בסיירת צנחנים. לאור המצב הפוליטי נראה כי דור הבנים במשפחה אינו מעוניין להמשיך בעבודת החקלאות במושב, ובוחר לחיות בארצות הברית. הסרט מתעד את אכזבתה של אמו על עזיבתו של בנה הבכור, שהיה טייס, לטובת מגורים בארצות הברית. היא חשה נבגדת שבן אחר בן עוזבים לארצות הברית, ומציינת כי ישראל היא הבית היחידי לעם היהודי. הימן מתעד את התבגרותם של אחייניו שבתחילת הסרט היו תינוקות ובסיומו נערים ונערות. הוא מתעד את הקונפליקט שנוצר להם בין הזהות הישראלית לזהות האמריקאית. לעומתו אחייניו לא רואים את הקונפליקט ולא סבורים שעליהם לבחור זהות ולקשור אותה למקום מגורים גאוגרפי. אחייניתו לעיתים מדברת עם תומר בעברית ולעיתים באנגלית, ומציינת כי היא לא מרגישה מוגבלת לחיות בכל מקום בעולם. בסופו של דבר, תומר בוחר בחיים משותפים עם בן זוג גרמני. אף על פי שסבו ברח מגרמניה הנאצית והפטיר: "אני עם הגרמנים גמרתי".

הנושא השני הוא הסכסוך הישראלי-ערבי. באחד הפרקים עובר תומר לגור ביפו, בבית המשותף ליהודים ולערבים בתקווה לחיות בדו קיום עימם. נראה כי תומר מתקבל יפה. תומר משחק עם הילדים הערבים, והוא שמח בדירתו שקרובה לים. תקוותו מתנפצת כאשר ניפצו לו את שמשות מכוניתו, משום שגילו שהוא הומוסקסואל. תומר מבין שהוא אינו רצוי בבניין הדירות המשותף ובוחר לעזוב. נראה כי ניפוץ השמשות בסרט הוא אנלוגיה לשבירת התקווה מניסיונות השלום עם הפלסטינים. במהלך הסדרה מתעד תומר את תגובות משפחתו לפיגועי טרור שהתרחשו בישראל.

תומר תיעד גם את מצעד הגאווה בירושלים. איתמר, שוב מבקש מתומר לחוות את הרגע ללא המצלמה, אך תומר מסרב ומתעד את התגובות הקשות של הרחוב הירושלמי נגד המצעד, ואת התגובה של החברה הישראלית להומואים.

יש הטוענים[דרוש מקור] כי היימן הוא דוגמה בולטת לדור ה-Y, מאמין בערכים ליברלים, פורץ גבולות לאומיים, משתמש במכשירים דיגיטליים (כגון המצלמה) שמשנים את חייו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]