לדלג לתוכן

בובה תותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בובה תותי
מידע כללי
מאת דויד גרוסמן
איורים גלעד סליקטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תורגם לשפות ערבית
הוצאה
הוצאה עם עובד
תאריך הוצאה יולי 2017
מספר עמודים 32
עורך דלית לב
קישורים חיצוניים
מסת"ב מסת"ב 9789651325861
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בובה תותי הוא ספר ילדים מאויר מאת הסופר דויד גרוסמן. הספר יצא לאור בשנת 2017 על ידי "עם עובד", ומלווה באיוריו של גלעד סליקטר. הספר מעביר מסרים חינוכיים רבים, כמו כללי ההתנהגות עבור ילדים בגן ובחיים בכלל. הספר תורגם לערבית בשנת 2019.

לילך היא ילדה בגן, ולה בובה בשם "תותי" שהיא אוהבת מאוד. יום אחד תותי אבדה ולאחר חיפושים נמצאה במגירתה של עמליה, ילדה מהגן של לילך. לילך טענה כי עמליה גנבה אותה, אבל עמליה הכחישה וטענה כי הבובה שלה. בשלב זה הגננת התערבה וביררה את האירוע, אך לא הצליחה להבין למי שייכת הבובה. בהמשך הסיפור העלילה מסתבכת כייוון שילדים נוספים התערבו בעניין. לבסוף עמליה הודתה באשמה, והבובה הוחזרה ללילך. הסיפור מסתיים בסוף טוב, שבו לילך סלחה לעמליה והסכימה שתהיה לצידה ותלטף את תותי, וכך הן נרדמו יחדיו.[1][2]

מניע עלילתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דויד גרוסמן כתב את הסיפור "בובה תותי" בהשראת מקרה אמיתי שקרה לנכדתו לילך. גרוסמן לקח את הסיפור לכיוון מעט שונה כפי שסיפר באחד מראיונותיו: "הספר הוא על ילדה שמזהה שנעשה לה עוול, ולא מצליחה לבטא אותו. רציתי לתאר את המחנק הזה, שלא רק ילדים חווים כשצריך למחות על אי צדק".[3]

פרשנות לסיפור וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים שספר הילדים "בובה תותי", יכול להפוך בקלות ל"טקסט פוליטי". כאמור, אפשר לנתח את האסוציאציות הפוליטיות שעולות מ"בובה תותי" בסוגיות כמו מריבה ופיוס, פריבילגיות ויחסי כוחות. יש האומרים שהסיפור נוטה לצד "השמאלי" של מערכת הדמוקרטיה, כי הוא מדבר על פיוס, עשיית שלום וחלוקת הבובה (שטחים). כמו כן, הספר מדבר על כך שאם כולם יתרמו ויספרו את האמת, כל אחד יקבל חלק.[2]

הסיטואציה שאליה נקלעה נכדתו של גרוסמן הזכירה לו את מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל, ומכאן שאחד הרעיונות של הסיפור רומז על המצב התרבותי והמדיני בין היהודים לבין הערבים.[4]

עיבוד לערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לערבית בשנת 2019 על־ידי מנאל סעאבנה. הסיפור תורגם ברגישות ובנאמנות למקור תוך יצירת ניגון מיוחד המותאם לשפה הערבית.[5]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]