בוב יונגלס

בוב יונגלס
Bob Jungels
	יונגלס ב-2018
לידה	22 בספטמבר 1992 (בן 31); רולינגן, לוקסמבורג
גובה	189 ס״מ
משקל	70 ק"ג
תחום	רב גוני
התמחות	כביש
קבוצה נוכחית	בורה–הנסגרוהה
קבוצות עבר	רדיושק לאופרד (2013-2015) ; דקונינק קוויק-סטפ (2016-2020) ; AG2R Citroën (2022-2021)
הישגי שיא	לייז'–בסטון–לייז' (2018) ; קורן–בריסל–קורן (2019) ; אליפות לוקסמבורג (2013, 2015–2019) ; אליפות לוקסמבורג בנגד השעון (2013, 2015–2016, 2018–2019)

בוב יונגלס (בלוקסמבורגית: Bob Jungels; נולד ב-22 בספטמבר 1992) הוא רוכב אופני כביש לוקסמבורגי בקבוצת בורה–הנסגרוהה. יונגלס הוא מנצח לייז'–בסטון–לייז' בשנת 2018 ומנצח קורן–בריסל–קורן בשנת 2019.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונגלס נולד ב-22 בספטמבר 1992 ברולינגן שבלוקסמבורג. ב-2010 זכה במדליית זהב באליפות העולם בנגד השעון עד גיל 19. ב-2011 זכה יונגלס במדליית כסף באליפות אירופה עד גיל 23 בנגד שעון, ושיחזר את ההישג בשנת 2012.

רדיושק - לאופרד/טרק פאקטורי רייסינג (2013-2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונגלס הצטרף לקבוצת רדיושק לאופרד בשנת 2013 (נקראה בעונת 2014–2015 "טרק פאקטורי-רייסינג" וכעת, "טרק - סגפרדו"). הוא ניצח בשנה זו את אליפות לוקסמבורג גם בנגד השעון וגם במרוץ הכביש. ב-2014, נבחר יונגלס לראשונה לגרנד טור כאשר הקבוצה בחרה אותו לוואלטה אספנייה, הוא סיים שלוש פעמים (אחת הפעמים היא בנגד השעון קבוצתי) בעשירייה הראשונה, אך לא זינק לקטע ה-19 ובכך פרש במרוץ.

את 2015 פתח בניצחון במרוץ "אטואל דה בסאז'" וניצח את הקטע ה-5 במרוץ. הוא סיים שישי בטור דה סוויס, 2:58 דקות אחרי סימון שפילאק המנצח. הוא ניצח בפעם השנייה את אליפות לוקסמבורג בנגד השעון ובמרוץ כביש, ונבחר לראשונה לטור דה פראנס, כשהתוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ היא מקום 4 בקטע ה-18.

קוויק סטפ (2016 - 2020)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'ירו המוצלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016 עבר לקבוצת קוויק סטפ הבלגית. הוא ניצח את הקטע הראשון בטור של עומאן, וסיים שלישי בטירנו - אדריאטיקו, 23 שניות אחרי גרג ואן אוורמאט המנצח. יונגלס ניצח גם את קטגוריית הרוכב הצעיר במרוץ. יונגלס נבחר לג'ירו ד'איטליה והראה עליונות מפתיעה, לאחר שלא נחשב לרוכב דירוג כללי. יונגלס סיים רביעי בקטע ה-5 ובקטע נגד השעון השני במרוץ (הקטע ה-9) סיים שישי, אך עלה למקום השני כשג'יאנלוקה בראמבילה מקדים אותו בשנייה בלבד בדירוג הכללי. בקטע ה-10 עלה למקום הראשון הכללי וזכה ללבוש את החולצה הוורודה של כמו בפעם הראשונה בקריירה שלו, לאחר איבוד זמן גדול של בראמבילה. הוא איבד את ההובלה לאנדריי אמאדור שלושה קטעים מאוחר יותר. בסופו של דבר יונגלס סיים במקום ה-6 הכללי, 8:31 דקות מוינצ'נצו ניבאלי המנצח. וניצח את קטגוריית הרוכב הצעיר בפער של יותר מ-29 דקות מהמקום השני, סבסטיאן הנאו. הוא ניצח שוב את אליפות לוקסמבורג בנגד השעון ובכביש, והיה חלק מסגל קבוצתו שזכה במדליית זהב באליפות העולם בנגד השעון קבוצתי.

ב-2017 ניצח את קטגוריית הרוכב הצעיר בטירנו - אדריאטיקו וסיים שמיני בטור דה רומאנדי. לאחר ששנה שעברה רשם הופעה מצוינת בג'ירו ד'איטליה, הצליח גם הפעם יונגלס באותו המרוץ לעשות תוצאות איכותיות, כאשר הוא מנצח לראשונה קטע במרוץ (הקטע ה-15) ומסיים במקום ה-8 הכללי, 7:04 אחרי טום דימולן המנצח. בנוסף לכך, ניצח יונגלס בקטגוריית הרוכב הצעיר בפעם השנייה ברציפות. הוא ניצח את אליפות לוקסמבורג במרוץ כביש. יונגלס נבחר בפעם השנייה לוואלטה אספנייה וסיים במקום ה-42 הכללי.

ניצחון בלייז'–בסטון–לייז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2018 יונגלס סיים חמישי בוואלטה או אלגראב ושלישי בקלאסיקת רויאל ברנארד דרומה. ב-22 באפריל רשם יונגלס את אחד ההישגים הגדולים בקריירה שלו, כאשר ניצח את מונומנט לייז'–בסטון–לייז' לאחר בריחת יחיד^[1] שהחלה 19 קילומטרים לסיום, לאחר שהתקיף מהפלוטון, בסופו של דבר הקדים במקום השני את מייקל וודס ובמקום השלישי את רומן בארדה ב-37 שניות. בהמשך העונה ניצח כהרגלו את אליפות לוקסמבורג בנגד השעון ובמרוץ כביש. יונגלס התחרה שנית בטור דה פראנס וסיים במקום ה-11 הכללי, הראשון בקבוצתו. למרות המיקום הגבוה הוא לא באמת היה חלק ממאבקי הדירוג הכללי וסיים בפער של 16:32 דקות מגריינט תומאס המנצח. התוצאות הטובוץ ביותר של יונגלס במרוץ הייתה מקום 6 בקטע ה-20 שהיה קטע נגד השעון, מקום 7 בקטע ה-9, ומקום שלישי בקטע נגד השעון הקבוצתי (קטע 3). הוא סיים חמישי בטור של בריטניה, 51 שניות מבן קבוצתו ז'וליאן אלאפיליפ שניצח את המרוץ. בהמשך ניצח גם את קטע הפרולוג בטור של סלובקיה זכה שוב במדליית זהב עם קוויק סטפ באליפות העולם בנגד השעון קבוצתי.

ב-2019 ניצח את הקטע הרביעי בטור של קולומביה, וניצח את מרוץ קורן–בריסל–קורן היוקרתי לאחר בריחת יחיד. הוא סיים שמיני בפריז - ניס, חמישי ב-E3 בינקבנק קלאסיק ושלישי בדווארס דור פלנדרן. הוא סיים במקום ה-33 בג'ירו ד'איטליה, וניצח את אליפות לוקסמבורג בנגד השעון ובמרוץ כביש בפעם השנייה ברציפות.

AG2R סיטרואן (2021–2022)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 באוגוסט 2021 פורסם שיונגלס הצטרף לקבוצת AG2R סיטרואן בחוזה של שנתיים, ובכך יעזוב את דקונינק קוויק-סטפ לאחר חמש שנים.^[2].

בטור דה פראנס 2022, בקטע מס' 9, ברח (מרוץ אופניים) בריחה משותפת עם מספר רב של רוכבים, בניהם רוכבים פייבוריטים לניצחון בקטע. בוב התנתק משאר הרוכבים והחל בבריחת יחיד שהובילה אותו לניצחון בקטע ה9 ההררי. זהו הישג חסר תקדים עבור בוב יונלגס.