ז'וליאן אלאפיליפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'וליאן אלאפיליפ
Julian Alaphilippe
2018 Tour of Britain stage 3 - stage winner Julian Alaphilippe (cropped).JPG
לידה 11 ביוני 1992 (בן 29)
צרפתצרפת סנט-אמון-מורון עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 173 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 62 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
קבוצה נוכחית דקונינק קוויק-סטפ
הישגי שיא
גרנד טורס:
טור דה פראנס:
החולצה המנוקדת קטגוריית ההרים (2018)
6 קטעים (2018, 2019, 2020, 2021)
וואלטה אספניה:
קטע אחד (2017)
מרוצי קטעים:
הטור של קליפורניה (2016)
הטור של בריטניה (2018)
הטור של סלובקיה (2018)
חד-יומיים:
מילאנו - סן רמו (2019)
לה פלש ואלון (2018, 2019, 2021)
קלאסיקה סן סבסטיאן (2018)
סטראדה ביאנקה (2019)
www.julianalaphilippe.fr
מאזן מדליות
מתחרה עבור צרפתצרפת  צרפת
אליפות העולם
זהבפלנדריה 2021עלית גברים
זהבאימולה 2020עלית גברים
אליפות אירופה באופני כביש
כסףפלימלק 2016עלית גברים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'וליאן אלאפיליפצרפתית: Julian Alaphilippe; נולד ב-11 ביוני 1992 בסנט-אמון-מורון בצרפת) הוא רוכב אופני כביש צרפתי בקבוצת דקונינק קוויק-סטפ. אלוף העולם (אימולה 2020, פלנדריה 2021) ומנצח המוניומנט מילאנו - סן רמו ב-2019. נוסף על כך, ניצח שלוש פעמים את לה פלש ואלון (2018, 2019, 2021), קלאסיקה סן סבסטיאן (2018) ואת סטראדה ביאנקה (2019). בתחום הגרנד טורס, ניצח שישה קטעים בטור דה פראנס (2018-2021) ואת קטגוריית ההרים ב-2018, כשבוואלטה אספניה ניצח קטע אחד (2017).

במקור התמחה בסייקלו-קרוס, שאינו ספורט אולימפי. כשהתחיל את הקריירה המקצועית הוא עבר לרכיבה תחרותית על אופני הרים. גם אחיו הצעיר, בריאן, הוא רוכב אופניים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וליאן אלאפיליפ בטור דה ל'אן 2013 במדי קבוצת צרפת הצעירה.

ז'וליאן אלאפיליפ נולד ב־11 ביוני 1992 בסנט-אמון-מורון (Saint-Amand-Montrond) בצרפת[1]. משפחתו עברה לדזרטין אלייה, כשהיה בן שש[2]. הוא מחזיק בתואר CAP מכונאי[3].

אלאפיליפ התחיל לרכוב על אופניים בגיל 7 במונטמארו-מונטלוסון[4]. מגיל הקדטים (16-15) הוא התאמן אצל בן דודו פרנק אלאפיליפ[5], שנשאר המאמן שלו עד למעבר לקריירה מקצוענית[6]. אחיו בריאן וליאו היו רוכבי אופניים גם כן, כאשר הראשון המשיך גם לקריירה מקצוענית[3].

הוא התאמן בסייקלו-קרוס וזכה במדליית הכסף באליפות העולם לנוער בסייקלו-קרוס 2010[7]. באותה שנה, פציעה בברך הובילה אותו לשקול להפסיק להתחרות ברכיבה על אופניים. אלאפיליפ עבר לקבוצת ארמה דה טר שם החלים והתחייב להיות חלק מהקבוצה למשך שלוש שלוש שנים. באותן שנים הוא הפך לאלוף צרפת לנוער בסייקלו-קרוס כשניצח באליפויות הלאומיות ב־2012 וב־2013[7].

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וליאן אלאפיליפ לאחר הניצחון שלו בקטע הרביעי של טור דה ל'אן ב־2014.

לאחר שלא קיבל הצעה מקבוצה צרפתית מקצועית מהדרג הגבוה[3], הצטרף אלאפיליפ כרוכב מקצועי ב־2013 לקבוצה Etixx-iHNed, קבוצת המילואים של אחת הקבוצות החזקות בדבוקה המקצועית, אומגה פארמה - קוויק-סטפ[8]. הוא החליט להקדיש את עצמו לחלוטין לרכיבת כביש[7]. בשנתו הראשונה הוא ניצח בקטע הרביעי של הטור של בריטניה, בקטע השלישי בטור של תורינגיה וכן ניצח בקטע במרוץ הקטעים החשוב ביותר לרוכבים צעירים, טור דה ל'אווניר (Tour de l'Avenir)[9].

הוא חתם בקבוצת אומגה פארמה קוויק-סטפ בשנת 2014. הישגיו הראשונים בעונת 2014 היו: מקום שלישי בקטע הראשון בוולטה אה קטלוניה ומקום שני בקטע החמישי באותו מרוץ. הישגים אלו זיכו אותו, לראשונה, בנקודות בסבב העולמי, הרמה הגבוהה ביותר ברכיבה המקצועית[10]. הוא סיים רביעי בדירוג הכללי בטור דה אן ב־2014 בו ניצח בקטע האחרון, ובסיום המרוץ ניצח גם בתחרויות הרוכב הצעיר והספרינטר הטוב ביותר[11].

אלאפיליפ השתתף ב־2015 במרוצי הארדנים, מספר מרוצים חשובים שנערכים באזור הארדנים במחצית השנייה של חודש אפריל, והגיע למקום השביעי במרוץ הראשון מבין השלושה, מרוץ אמסטל גולד, בו ניצח חברו לקבוצה, מיכל קוויאטקובסקי[7]. שלושה ימים לאחר מכן, כשהשתתף לראשונה בלה פלש ואלון, היה ממוקם טוב יותר מאשר קוויאטקובסקי לקראת סיום המרוץ והמנהל הספורטיבי של הקבוצה הורה לו להתמודד על הניצחון[12]. הוא סיים שני במרוץ זה אחרי המנצח, אלחנדרו ולוורדה. ב־26 באפריל, הוא השתתף לראשונה במרוץ לייז'–בסטון–לייז'. הוא היה חלק מקבוצת הרוכבים שהתמודדה בספרינט הסיום בלייז' ושוב סיים שני אחרי ולוורדה. זמן קצר לאחר מכן, הוא השתתף בטור דה רומנדי, שם הוא זכה לעלות על הפודיום בשני קטעים שונים. ב־4 במאי 2015, קבוצת Etixx-Quick Step הודיעה כי היא מאריכה את החוזה שלו בשתי עונות עד 2017. במאי 2015, לאחר שסיים יום לפני כן במקום השלישי במרוץ נגד השעון במישור, הוא ניצח בקטע הררי בטור של קליפורניה, ועבר להוביל את הדירוג הכללי במרוץ[13]. לבסוף הוא סיים שני בדירוג הכללי בטור של קליפורניה, שלוש שניות אחרי פטר סאגאן, שניצח בזכות שניות בונוס שקיבל בסיום הקטע האחרון, בו נדרש פוטו-פיניש להכריע מי המנצח[14].

אלאפיליפ נבחר להשתתף באליפות העולם באופני כביש 2015 בריצ'מונד בסגל נבחרת צרפת, אך פרש מהתחרות בגלל מחלה. לאחר חזרתו לאירופה הוא אובחן כחולה במחלת הנשיקה וסיים את העונה[15].

אלאפיליפ חזר להתחרות בפברואר 2016 בטור דה לה פרובנס[15]. אך עדיין חלש מהמחלה, הוא לא הצליח סיים את המירוץ. למרות תקופת ההכנה הקצרה, בשל מחלתו, הוא חזר להשתתף בקלאסיקות של הארדנים. הוא סיים במקום השישי במרוץ אמסטל גולד ובמקום השני בלה פלש ואלון, שוב אחרי אלחנדרו ולוורדה. כמו בשנת 2015, הוא ניצח בקטע ההררי הראשון בטור של קליפורניה (הקטע השלישי במרוץ)[16], ועבר להוביל בדירוג הכללי. בקטע השישי, קטע נגד השעון באורך 20.3 ק"מ הוא איבד 45 שניות מול רוהאן דניס, אך עדין הוביל ב־16 שניות בדירוג הכללי. בסיום הוא ניצח במרוץ האמריקני והפך לצרפתי הראשון שמנצח בטור של קליפורניה[17]. בדופינה ליברה הוא סיים ראשון בדירוג הרוכב הצעיר ושישי בדירוג הכללי, בפיגור של 51 שניות אחרי המנצח, כריסטופר פרום[18]. לאחר מכן הוא השתתף באליפות צרפת באופני כביש בווזו (Vesoul) שבו הוא נחשב כאחד המועמדים המובילים לניצחון[19]. הוא התקיף מספר פעמים אך לקראת ספרינט הסיום הוא לא נמצא עם הרביעייה המובילה. בתחרות ניצח ארתור וישו (Arthur Vichot) כאשר אלאפיליפ סיים חמישי[20].

אלאפיליפ השתתף לראשונה בטור דה פראנס ב־2016. באותו טור הוא לבש את החולצה הלבנה, של הרוכב הצעיר, בין הקטע השני לשביעי שבסיומו הוא איבד את החולצה לאדם ייטס שהחזיק בחולצה הלבנה עד לסוף הטור. אלאפיליפ השתתף באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, במרוץ צי הכביש. במרוץ הכביש סיים במקום הרביעי[21] ובמירוץ נגד השעון הוא סיים במקום ה־32. בספטמבר 2016 השתתף באליפות אירופה באופני כביש הראשונה. הוא היה הרוכב המוביל של נבחרת צרפת וסיים שני אחרי פטר סאגאן.

אלאפיליפ התחיל את שנת 2017 בשני מרוצים מסדרת ה-UCI World Tour: הטור של אבו דאבי ופריז - ניס. בשני המרוצים הוא זכה בחולצה הלבנה למנצח קטגוריית הרוכב הצעיר. בפריז-ניס הוא גם זכה בחולצה הירוקה למנצח בקטגוריית הנקודות (ספרינטים) וגם ניצח בקטע הרביעי. הוא התחרה במילאנו - סן רמו וברח יחד עם פטר סאגאן ומיכל קוויאטקובסקי בעלייה האחרונה, אך הפסיד לשניהם בספרינט המותח אל קו הסיום וסיים שלישי. במהלך הטור של חבל הבסקים הוא נפצע ונאלץ לוותר על הקלאסיקות של הארדנים, שהיו מטרתו העיקרית הראשונה בשנת 2017. הוא עבר ניתוח בברך ולא החלים בזמן להשתתף בטור דה פראנס[22]. הוא התחרה בוואלטה אספנייה וניצח בקטע השביעי. באליפות העולם באופני כביש הוא סיים עשירי ובג'ירו די לומברדיה הוא הגיע שני אחרי וינצ'נצו ניבאלי.

את עונת 2018 התחיל אלאפיליפ באמריקה הדרומית במהדורה הראשונה של טור קולומביה. הוא ניצח בקטע הרביעי וסיים במקום השביעי בדירוג הכללי, 50 שניות לאחר המנצח איגן ברנל. כמה שבועות לאחר מכן, הוא הגיע רביעי בדירוג הכללי בטור של אבו דאבי. ב־18 באפריל, הוא ניצח במירוץ הקלאסי הראשון שלו לה פלש ואלון אחר שכבר סיים פעמיים במקום השני ב־2015 וב־2016. הוא הקדים במרוץ זה את אלחנדרו ולוורדה שניצח במרוץ בארבע השנים הקודמות.

הוא השתתף בטור דה פראנס במטרה לנצח קטע אחד ולסייע בדירוג הכללי למוביל של קבוצת קוויק-סטפ, בוב יאנגלס. הוא הצליח להשיג את המטרה הראשונה בקטע העשירי בו ניצח ועבר ללבוש את החולצה המנוקדת של המטפס המוביל. הוא ניצח גם בקטע ה־16 והצליח לשמור על החולצה המנוקדת עד סוף המרוץ בפריז. שבוע לאחר הטור דה פראנס הוא ניצח במרוץ הקלאסי קלאסיקה סן סבסטיאן[23]. בהמשך העונה הוא ניצח גם בטור של בריטניה ובטור של סלובקיה. במרוץ הכביש באליפות העולם סיים אלאפיליפ במקום השמיני.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2019 החל אלאפיליפ בארגנטינה, במרוץ וולטה אה סן חואן. הוא ניצח בשני קטעים וסיים במקום השני בדירוג הכללי אחרי וינר אנקונה (Winner Anacona) לאחר מכן הוא התחרה בטור של קולומביה בו ניצח בקטע החמישי. ב־9 במרץ הוא ניצח במהדורה ה־13 של המרוץ הטוסקני בעל הפופולריות העולה, סטראדה ביאנקה. שבוע לאחר מכן הוא ניצח בשני קטעים (2 ו-6) במרוץ הקטעים טירנו - אדריאטיקו, ולאחר מספר ימים השיג את ניצחונו החשוב ביותר בקריירה, במילאנו - סן רמו. הוא התקיף את חבורת המובילים בעליה לפוג'ו די סן רמו ולמרות שמתחריו הישירים הצליחו לסגור את הפער ולחבור אליו, השכיל אלאפיליפ לנצח בספרינט הסיום מתוך דבוקה קטנה של 10 רוכבים. כעבור חודש, ניצח בפעם השנייה ברציפות ב"לה פלש ואלון" לאחר שגבר בספרינט אל קו הסיום על הרוכב הדני של קבוצת אסטנה, יאקוב פוגלסן. בטור דה פראנס הוא זכה בקטע השלישי שהעלה אותו לראש הדירוג ולבישת החולצה הצהובה. הוא לבש את החולצה הצהובה עד הקטע השישי בו החולצה עברה לג'וליו צ'יקונה (Giulio Ciccone). החולצה חזרה עליו בקטע השמיני הוא המשיך להוביל את הדירוג של התחרות וזכה גם בקטע ה־13, קטע נגד השעון. הוא הוביל את הטור עד לקטע ה־18 שלאחריו איגן ברנל תפס את ההובלה וניצח בטור. אלאפיליפ סיים במקום החמישי וזכה בחולצת הרוכב האגרסיבי. הוא השתתף בקלאסיקה סן סבסטיאן, אך לא סיים את המרוץ. בדצמבר 2019, זכה באופני הזהב, והיה לצרפתי הראשון מאז לורן ז'אלאבר ב-1995 שזוכה בתואר.

2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק הראשון של עונת 2020 אלאלפיליפ לא התבלט, ולאחר תום פגרת הקורונה חזר למילאנו - סן רמו במטרה לנצח את המרוץ שנה שנייה ברציפות, כמו ב-2019, גם השנה התקיף אלאפיליפ לקראת סיום הפ'וגיו - די סנרמו ביחד עם ווט ואן ארט, אך הבלגי לא עמד בקצב של אלאפיליפ ותפס אותו רק בירידה, בספרינט הסיום בין השניים גבר ואן ארט על אלאפיליפ וניצח את המרוץ, כשאלאפיליפ שני. בהמשך העונה התחרה אלאפיליפ בקריטריום דו דופינה וסיים שני בקטגוריית ההרים, כשבקטע הרביעי סיים שלישי, 56 שניות אחרי לנארד קאמנה המנצח. לאחר מכן התחרה באליפות צרפת וסיים שלישי לאחר שהפסיד לארנו דמאר המנצח ובריאן קוקאר המנצח. אלאפיליפ זינק לטור דה פראנס בפעם הרביעית, לפני המרוץ הוא הצהיר שלא ינסה לשחזר את הטור של 2019 ויתמקד בעיקר בניצחונות בקטעים, ואף השיג את מטרתו בקטע ה-2, לאחר שהתקיף בעלייה האחרונה של הקטע, מארק הירשי ואדם ייטס חברו אליו, ובספרינט הסיום ניצח אלאפיליפ והשיג את הניצחון הראשון שלו בעונה, כשהוא גם עובר להוביל במרוץ. בקטע ה-4 אלאפיליפ סיים חמישי, לאחר שפרימוש רוגליץ' ניצח מתוך ספרינט מצומצם בעלייה. אלאפיליפ איבד את ההובלה לאחר קטע 5, כשנקנס בשניות לאחר שלקח בקבוק שתייה במהלך 20 הקילומטרים האחרונים. בקטע ה-6 סיים אלאפיליפ שוב במקום החמישי, לאחר שניצח את הספרינט מתוך הפלוטון. בהמשך הטור המשיך אלאפיליפ לנסות ולנצח קטעים על ידי כניסה לבריחות, אך בסופו של דבר סיים את הטור עם ניצחון בקטע אחד, במקום ה-36 הכללי ובמקום השביעי בקטגוריית הנקודות, כשהוא מסייע לסם בנט לנצח את קטגוריית הנקודות.

אלוף העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בספטמבר התחרה אלאפיליפ באליפות העולם, הוא התקיף במהלך ההקפה האחרונה במהלך העלייה, והשאיר מאחוריו קבוצת גישור שכללה את ווט ואן ארט, יאקוב פוגלסן, פרימוש רוגליץ', מארק הירשי ומיכל קוויאטקובסקי. אלאפיליפ המשיך ברכיבת סולו עד הסיום וניצח את המרוץ, כשהוא מקדים ב-24 שניות את ואן ארט והירשי שזכו במדליית הכסף והארד בהתאמה. עם ניצחונו במרוץ הפך אלאפיליפ לאלוף העולם הצרפתי הראשון מאז לורן ברושאר ב-1997. אלאפיליפ החליט לא להגן על תוארו כאלוף לה פלש ואלון ולערוך הופעת בכורה עם חולצת הקשת במונומנט לייז'–בסטון–לייז', אלאפיליפ סיים שני את המרוץ, לאחר שחגג מוקדם מדי מתוך ספרינט הסיום בקבוצה של חמישה רוכבים, ואיפשר לפרימוש רוגליץ' לעקוף אותו ולנצח במרוץ, אך בסוף הורד אלאפיליפ למקום החמישי, לאחר שספרינט מסוכן שכמעט גרם למארק הירשי וטאדיי פוגאצ'אר להתרסק בעקבות כניסה מסוכנת אל קו הספרינט שלו. שלושה ימים לאחר מכן חזר לנצח בחץ ברבנט, לאחר שהקדים את מת'יו ואן דר פול ואת בנואה קונפרואה בספרינט הסיום. המרוץ האחרון של אלאפיליפ בעונה היה הרונדה ון פלנדרן, אלאפיליפ התקיף כשנשארו 38 קילומטרים לסיום, ווט ואן ארט ומת'יו ואן דר פול עקבו אחר התקפתו, אך כשנותרו 35 קילומטרים לסיום, התנגש לתוך אחד מאופנועי המרוץ שעמד על המסלול, שבר את ידו הימנית ונאלץ לנטוש את המרוץ, בעוד ואן דר פול המשיך לניצחון אחרי שגבר על ואן ארט בספרינט הסיום.[24][25] אלאפיליפ לא האשים את רוכב האופנוע בתאונה.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'וליאן אלאפיליפ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ז'וליאן אלאפיליפ, באתר Cycling Archives
  2. ^ "Les « frissons » de la famille Alaphilippe". sports-auvergne.fr. 29 באפריל 2015. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2019. (בצרפתית)
  3. ^ 1 2 3 D.P., J.-L.G. (6 ביולי 2016). "חמישה דברים לדעת על ז'וליאן אלאפיליפ". lequipe.fr. ל'אקיפ.  (בצרפתית)
  4. ^ "תחילת דרכו של אלאפיליפ מפי מאמניו". sports-auvergne.fr. 29 באפריל 2015. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  5. ^ "La pépite Alaphilippe". leparisien.fr. 17 בנובמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  6. ^ "Le journal de bord de Julian Alaphilippe". velo101.com. 21 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  7. ^ 1 2 3 4 Chesnais, Julien (26 במרץ 2015). "ארבע דברים לדעת על אלאפיליפ, מהפיכת הטריקולור בארדנים". eurosport.fr.  (בצרפתית)
  8. ^ "Néo-pros : Le bilan de Julian Alaphilippe". directvelo.com. 15 בנובמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  9. ^ "Bilan 2013 - Le Top 5 des néo-pros à suivre". velo101.com. 7 בדצמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  10. ^ "Alaphilippe dans le grand bain". lequipe.fr. ל'אקיפ. 30 במרץ 2014.  (בצרפתית)
  11. ^ "אלאפיליפ זוכה בתחרות המקצוענית הראשונה שלו". cyclingnews.com. 17 באוגוסט 2014.  (באנגלית)
  12. ^ "Alaphilippe, le débutant qui a déjà tout d’un grand". sport24.lefigaro.fr. לה פיגארו. 24 באפריל 2015.  (בצרפתית)
  13. ^ "Tour of California: Alaphilippe wins on Mt. Baldy". cyclingnews.com. 17 במאי 2015. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019.  (באנגלית)
  14. ^ פטר סאגאן מנצח את ז'וליאן אלאפיליפ על קו הסיום Eurosport, 17/05/2015 (בצרפתית)
  15. ^ 1 2 "Alaphilippe returns from mononucleosis in Provence". cyclingnews.com. 22 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019.  (באנגלית)
  16. ^ בווה, פיליפ (18 במאי 2016). "Julian Alaphilippe remporte l'étape «reine» du Tour de Californie". lequipe.fr. ל'אקיפ. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  17. ^ "Tour de Californie : Julian Alaphilippe s'impose". lequipe.fr. ל'אקיפ. 23 במאי 2016. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  18. ^ "Julian Alaphilippe a passé un cap". lequipe.fr. ל'אקיפ. 12 ביוני 2016. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  19. ^ "Arthur Vichot champion de France". lequipe.fr. ל'אקיפ. 26 ביוני 2016.  (בצרפתית)
  20. ^ Duluc, Jean-Baptiste (27 ביוני 2016). "Pour Arthur Vichot (Fdj), la belle histoire se répète". eurosport.fr.  (בצרפתית)
  21. ^ "Jeux Olympiques : Alexis Vuillermoz remplace Thibaut Pinot". lequipe.fr. ל'אקיפ. 18 ביולי 2016.  (בצרפתית)
  22. ^ Chauvet, Olivier (27 ביולי 2017). "Quick-Step Floors: Kittel, Gilbert et Dan Martin au départ". sports.fr. אורכב מ-המקור ב-2017-06-30. בדיקה אחרונה ב-12 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  23. ^ "Clásica San Sebastián : Julian Alaphilippe confirme !". cyclingpro.net. 4 באוגוסט 2018. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019.  (בצרפתית)
  24. ^ Julian Alaphilippe has undergone surgery on his right hand after a “scary” crash at the Tour of Flanders., eurosport.com
  25. ^ Julian Alaphilippe suffers broken hand in Tour of Flanders crash, cyclingweekly.com
  26. ^ Julian Alaphilippe: I don't blame moto rider for Tour of Flanders crash, Cyclingnews