בוריס ויאן

בוריס ויַאן (בצרפתית: Boris Vian; ‏10 במרץ 1920 – 23 ביוני 1959) היה סופר, משורר, מחזאי, חצוצרן ומבקר ג'אז צרפתי. כתב יותר מ-400 שירים. מידידיו הקרובים של ז'אן פול סארטר, ואף רעייתו של ויאן, מישל, הפכה לאחת ממאהבותיו העיקריות של הפילוסוף. סארטר עצמו מופיע, בצורה קומית, בשם ז'אן סול פארטר, בכמה מיצירותיו של ויאן. שני ספריו המפורסמים ביותר: "עוד אירק על קבריכן" (1946) ו"צל הימים" (1947).

ויאן למד פילוסופיה והנדסה אזרחית.

ניתן לכנות את יצירותיו כפנטזיות אבסורדיות.

ויאן מת בגיל 39 מהתקף לב ב-23 ביוני 1959 במהלך הקרנת הבכורה של סרט שנעשה על פי ספרו "עוד אירק על קבריכן".

לאחר מותו נעשה ויאן מגיבורי מרד הסטודנטים של שנות ה-60, בעיקר בצרפת.

ספריו של בוריס ויאן בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרש הלבבות, תרגם אביטל ענבר, ספרית פועלים, תל אביב, 1979.
עוד אירק על קבריכן, תרגם אביטל ענבר, תל אביב, ספרית פועלים, 1979.
העשב האדום, תרגם אביטל ענבר, תל אביב, 1981.
צל הימים, תרגמה אליה גילדין, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1987, 2007.