בוריס ויאן

בוריס ויאן
Boris Vian
לידה	10 במרץ 1920; ויל ד'אווריי, צרפת
פטירה	23 ביוני 1959 (בגיל 39); הרובע השביעי של פריז, צרפת
מקום קבורה
שם לידה	Boris Paul Vian
מדינה	צרפת
שם עט	Vernon Sullivan, Bison Ravi, Eugène Minoux, Thomas Quan, Odile Legrillon, Otto Link, Gédéon Molle, Josèfe Pignerole, Adolphe Schmürz, Anna Tof de Raspail, Amélie de Labmineuse, Anna Tof, Lydio Sincrazi, Claude Varnier, Onuphre Hirondelle, Hugo Hachebuisson, S. Culape, Aimé Damour, Xavier Clarke, Andy Blackshick, Zéphirin Hanvélo, Michel Delaroche, Gérard Dunoyer, Fanaton, Joëlle Du Beausset, Bison Duravi, Jules Dupont, Boriso Viana
סוגה	ג'אז
זרם ספרותי	זאזו
יצירות בולטות	La Java des bombes atomiques, The Red Grass, Autumn in Peking, Heartsnatcher, Je voudrais pas crever, Le Déserteur, Faut rigoler, Froth on the Daydream, עוד אירק על קבריכן, Vercoquin and the Plankton, Turmoil in the Swaths, Fais-moi mal Johnny, בפסקה זו 18 רשומות נוספות שטרם תורגמו
שפות היצירה	צרפתית
אירועים משמעותיים	חתונה (5 ביולי 1941); גירושים (1952)
הושפע מ	ז'אן-פול סארטר, סימון דה בובואר
השכלה	תיכון הוש (1935); אקול סנטרל פריז (1942); תיכון קונדורסה ;
בן או בת זוג	Michelle Vian (5 ביולי 1941 – 1952); Ursula Kübler (1954 – 23 ביוני 1959) ; הילדגרד קנף ;
ילדים	פטריק ויאן, קרול ויאן
פרסים והוקרה	ordre de la Grande Gidouille
	borisvian.org

בוריס ויַאן (בצרפתית: Boris Vian; ‏10 במרץ 1920 – 23 ביוני 1959) היה סופר, משורר, מחזאי, חצוצרן ומבקר ג'אז צרפתי. כתב יותר מ-400 שירים.

ויאן למד פילוסופיה והנדסה אזרחית.

ניתן לכנות את יצירותיו כפנטזיות אבסורדיות. היה מידידיו הקרובים של ז'אן-פול סארטר, ואף רעייתו של ויאן, מישל, הפכה לאחת ממאהבותיו העיקריות של הפילוסוף. סארטר עצמו מופיע, בצורה קומית, בשם ז'אן סול פארטר, בכמה מיצירותיו של ויאן. שני ספריו המפורסמים ביותר הם "עוד אירק על קבריכן" (1946) ו"צל הימים" (1947). את הרומן "עוד אירק על קבריכן", וכן מספר רומנים נוספים, כתב ויאן תחת הפסאודונים ורנון סוליבן (Vernon Sullivan, צר'), לכאורה סופר אמריקני. ספר זה כתוב כרומן פשע אמריקני ועוסק ביחסי לבנים-שחורים בדרום ארצות הברית של אותה התקופה. הספר הכה גלים וזכה להצלחה, אך גם הביא למהומה רבה בצרפת ואף נאסר לפרסום לזמן מה^[1]. ויאן השתמש במספר פסאודונימים נוספים, חלקם היו אנגרמות על שמו כגון Bison Ravi (בצרפתית: ביזון מרוצה).

ויאן מת בגיל 39 מהתקף לב ב-23 ביוני 1959 במהלך הקרנת הבכורה של סרט שנעשה על פי ספרו "עוד אירק על קבריכן".

לאחר מותו נעשה ויאן מגיבורי מרד הסטודנטים של שנות ה־60, בעיקר בצרפת.

ספריו של בוריס ויאן בעברית

חרש הלבבות (L'arrache-cœur), תרגם אביטל ענבר, ספרית פועלים, תל אביב, 1979.
עוד אירק על קבריכן (J'irai cracher sur vos tombes), תרגם אביטל ענבר, תל אביב, ספרית פועלים, 1979.
העשב האדום (L’herbe rouge), תרגם אביטל ענבר, תל אביב, 1981.
צל הימים (L’écume des jours), תרגמה אליה גילדין, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1987, 2007.