לדלג לתוכן

ביסה באטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

ביסה באטלר
לידה 1973 (בת 51 בערך)
אורנג' (ניו ג'רזי), ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה אמנות סיבים עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה על ידי פיית רינגולד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביסה באטלר (במקור Mailissa Yamba Butler נולדה ב-1973) היא אמנית טלאים ואקטביסטית אפרו-אמריקאית שיצרה ז'אנר חדש של טלאים שנחשב מהפכני ויצר שינוי במלאכת אמנות הטלאים[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיכות טלאים נחשבות למלאכת יד מקובלת כבר שנים רבות, אך השיטות הבינתחומיות של באטלר ויצירת השמיכות הנראות כמו ציורים, הזניקו את מלאכת הטלאים לתחומי האמנויות היפות.[2] באטלר ידועה בזכות הדיוקנאות הצבעוניים והעשירים שמציגים בצורה שופעת וחיובית את חיי השחורים, ומציגים לא רק אנשים ודמויות מן השורה אלא גם דמויות היסטוריות בולטות.[3] יצירותיה נמנות כעת בין האוספים הקבועים במוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית, במכון האמנות של שיקגו, במוזיאון פרז לאמנות במיאמי, ובמוזיאונים נוספים לאמנות ברחבי ארצות הברית.[4] [5] [6] בנוסף עבודותיה הוצגו במרכזים שונים שאינם מוזיאליים, בין היתר במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקניית, בפארק השעשועים אפקוט ומרכז הרכבת התחתית הלאומית.[7] [8] [5] בשנת 2020, היא הוזמנה ליצור תצלומי יצירות טלאים שלה עבור שערים של טיים (מגזין) כולל שער גיליון "איש השנה" ושער גיליון "100 הנשים של השנה". [9]. עבודותיה פופלאריות וקיימת רשימת המתנה ארוכה לרכישה מהיצירות שלה ואף ואחת מיצירות הטלאים של באטלר נמכרה במכירה פומבית ב-2021 תמורת 75,000 דולרים. [10] [11]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מייליסה ימבה באטלר באורנג' ניו ג'רזי, גדלה בדרום אורנג', וסיימה את לימודיה בתיכון קולומביה בשנת 1991.[12] [13] אימה היא מורה לצרפתית במקור מניו אורלינס ואביה היה נשיא קולג' נולד בגאנה.[3] ביסה היא בת הזקונים במשפחתה ויש לה שלושה אחים בוגרים.[13] כבר בילדותה היא הפגינה משיכה לתחום האמנויות ואף זכתה בתחרות אמנות כשהייתה בת ארבע.[13]

באטלר התמחתה באמנות יפה וסיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת הווארד, שם חקרה את היצירה של האמן רומרה בירדן, השתתפה בהרצאות של אמנים שחורים בולטים כמו לואיס מיילו ג'ונס, ולמדה אצל מרצים בתחום כמו אליזבת' קטלט, ג'ף דונלדסון וארני ברנס. [14] למרות שעשתה את התואר הראשון שלה בציור היא הצהירה שהיא מעולם לא באמת התחברה למדיום הזה[15] ולאחר סיום הלימודים אכן החלה בעבודת יצירה עם בד והכנה של קולאז' על גבי קנבס.[13]

באטלר עשתה תואר שני בחינוך לאמנות באוניברסיטת מונטקלייר סטייט אותו סיימה בשנת 2004.[16] היא השתתפה בשיעור אמנות סיבים שהיווה השראה לבחירתה בשמיכות טלאים כמדיום אמנותי. היא סיפרה בראיון שהמקור לבחירה זו טמון גם בילדותה: "כילדה תמיד הסתכלתי על אמא וסבתא שלי תופרות, והן לימדו אותי. אחרי השיעור הזה הכנתי שמיכה לסבתא שלי כשהייתה על ערש דווי, ומאז אני יוצרת בטלאים".[17] לפרויקט הגמר שלה היא יצרה שכפול של תמונות החתונה של סבתא שלה וקראה ליצירה: "פרנסיס וויולט". יצירה זו בעצם הייתה צורה חדשה של שימוש באמנות הטלאים. [18] [19] [20]

לצד היותה אמנית במהלך שנות ההתמחות שלה לימדה באטלר אמנות בבתי ספר ציבוריים בניוארק במשך למעלה מעשור.[17] [3] [4] מתגוררת ועובדת בווסט אורנג' ניו ג'רזי.[3] [21]

מאפיינים של יצירתה בתחום הטלאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות היצירה שלה באטלר שואפת "לספר סיפורים שאולי נשכחו עם הזמן".[22] באטלר מרבה להשתמש בבדי קנטה ובבדים בהדפס שעווה אפריקאית כך שהנושאים שלה "מעוטרים ומורכבים מהבד של אבינו הקדמון".[3] [5]

השמיכות של באטלר משלבות גם טקסטיל אפריקאי וגם מרחיבות את מסורת מלאכת התפירה האפרו-אמריקאית העשירה.[4] באטלר מסבירה כי "האפרו-אמריקאים עוסקים בשמיכות טלאים מאז שהובאנו לארץ והיו צריכים להתחמם. אנשים משועבדים לא קיבלו חתיכות בד גדולות ונאלצו להסתפק בשאריות הבד שנותרו אחרי הבגדים. מהשאריות האלה נוצרה אסתטיקת השמיכה האפרו-אמריקאית....היצירות שלי מזכירות את המסורת הזו, אבל אני משתמשת בבדים אפריקאים ממולדתו של אבי, גאנה, באטיקים מניגריה והדפסים מדרום אפריקה." [5] מקור נוסף שהיא מציינת כהשראה לעבודתה הוא יצירות הטקסטיל הפיגורטיביות של האמנית פיית' רינגגולד.[14]

באטלר יוצרת בדרך כלל בגוונים בהירים יחסית כדי לתאר את גוון העור. [21] הצבע ביצירתה משמש כדי להעביר את הרגשות של האנשים בשמיכות שלה ולא את הגוון האמיתי של עורם[23]. השימוש בצבעי ה-Kool-Aid של תנועת האמנות בלאק פאוור משמש גם כדי לתאר את האנרגיות של האנשים שמתועדים ביצירה שלה[24]. כשהייתה סטודנטית בהרווארד היו לבאטלר מנטורים חברי AfriCOBRA . מטרתה של האסתטיקה המאפיינת את קולקטיב האמנים היא ליצור ייצוגים חיוביים בתרבות של שחורים, מה שניתן למצוא גם ביצירה של באטלר.[3]

בשמיכות שיוצרת באטלר מופיעים לעתים קרובות דיוקנאות של דמויות מפורסמות בהיסטוריה של השחורים, כמו פול לורנס דנבר, ג'קי רובינסון, פרדריק דאגלס וג'וזפין בייקר. באטלר משתמשת במגוון בדים מעוצבים, שאותם היא בוחרת בקפידה על מנת שישקפו את חייו של האובייקט המתועד ביצרה, לעתים תוך כדי שימוש בבגדים שהוא עצמו לובש. למשל הדיוקן שיצרה של נינה סימון עשוי כותנה, משי, קטיפה ורשת, בעוד שהדיוקן של ז'אן-מישל בסקיה עשוי מעור, כותנה ובד ג'ינס וינטג'.[8]

בנוסף לדיוקנאות באטלר יוצרת גם עבודות המציגות נושאים אפרו-אמריקאים יומיומיים, לא ידועים, שהיא מבססת על תצלומים שנמצאו. [4] היא טענה שהיא "שואפת להביא כמה שיותר מהתמונות של בני-עמים אלמוניים אלו לקדמת הבמה כך שאנשים יראו גם את האנשים הרגילים האלה כראויים לזרקור." [15]

עבודתה, Harlem Hellfighters, נרכשה על ידי המוזיאון לאמנות אמריקאית סמיתסוניאן כחלק מקמפיין יום השנה ה-50 של גלריית רנוויק . [25] עבודה זו היא השמיכה הגדולה ביותר של באטלר עד כה, בגודל של כ-11 x 13 רגל, וכוללת תשע דמויות בגודל טבעי. [24] התצלום שבו השתמש באטלר לעבודה זו הוא תצלום שחור-לבן משנת 1919 של גדוד חיל הרגלים ה-369, המכונה הארלם גיהנום, ממלחמת העולם הראשונה . באטלר אומר, "העבודה שלי היא להמשיך להרים אותם בהיסטוריה כדי שיוכלו להיראות במרחבים ציבוריים, שם הקורבנות ההרואיים שלהם הופכים לחלק מהמסע האמריקאי להילחם נגד דיכוי ולמען החופש". [24]

תצוגת ומכירת עבודות לציבור הרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 2019 הייתה לבאטלר רשימת המתנה לרכישת יצירות שלה, להערכתה זמני ההמתנה לרכישה הם בממוצע כמה שנים, עוד לפני שהציגה תערוכות יחיד במוזיאונים, מה שעוד יותר הזניק את תשומת הלב התקשורתית והמודעות ליצירות שלה בציבור הרחב. שלוש מיצירותיה נמכרו במכירה פומבית בשנת 2021 במחירים הנעים בין 37,500 דולר ל-75,000 דולר.[26] [11] מחיר המכירה של היצירה שנמכרה במחיר הגבוה ביותר: ננדי ונטלי (חברים) היה בסופו של דבר כמעט פי שמונה מהערך המשוער שלה לפני המכירה.[26] [5]

באטלר גם יצרה עבודות בהזמנה עבור שערים של מספר מגזינים, כולל שערים של Juxtapoz, שער מרץ 2020 של מגזין טיים לכבוד ואנגרי מאטאיי ועוד.[26] [27] [28] ספר הזיכרונות של טראנה בורק כולל תמונת כריכה של יצירת טלאים של באטלר.[4] [29] בנוסף, רשת אופרה ווינפרי (OWN) הציגה את עבודתו של באטלר.[26]

מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכללת מחוז אסקס, ניוארק, ניו ג'רזי - 2004+2003 [30]
  • Organic Soul, ניו ג'רזי - 2006
  • בית המופע של לוני אוסטין - 2008
  • גלריית אסטס לאמנות, מייפלווד, ניו ג'רזי - 2008
  • אקדמיית ניוארק, ליווינגסטון, ניו ג'רזי - 2015
  • גלריית דומארקי, מייפלווד, ניו ג'רזי - 2015
  • גלריית האמנות ריצ'רד ביברס, ברוקלין, ניו יורק - 2016
  • "הסערה, המערבולת ורעידת האדמה" גלריית קלייר אוליבר, ניו יורק - 2020 [31]
  • גלריית ג'פרי דייטש, ניו יורק - 2023-2023 [32] [33]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Facebook, www.facebook.com
  2. ^ Loos, Ted (2020-10-21). "From 2 Artists, 2 Ways to Tell Stories of Black America". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-01-08.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Liz Logan, "Artist Bisa Butler Stitches Together the African American Experience," Smithsonian, July 24, 2020.
  4. ^ 1 2 3 4 5 "Positively Black: Bisa Butler's 'The Warmth of Other Suns'". NBC New York (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-01-08.
  5. ^ 1 2 3 4 5 "Sale 2565 - Lot 198: Bisa Butler (1973 - ) Nandi and Natalie (Friends)". Swann Auction Galleries. 22 באפריל 2021. נבדק ב-15 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Bisa Butler: Black Is King, 2021". Pérez Art Museum Miami (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-09-27.
  7. ^ "Bisa Butler quilts history and links memories at Art Institute of Chicago". www.gulftoday.ae. נבדק ב-2022-01-08.
  8. ^ 1 2 "These gorgeous quilts celebrating black life will blow your mind". Blavity. 23 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Mark, Westall (2020-12-21). "Bisa Butler's Portrait of Porche Bennet-Bay TIME Magazine's Guardian of the Year". FAD Magazine (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2021-01-21. נבדק ב-2022-01-08.
  10. ^ "TIME magazine designs 100 covers for its women of the year project". designboom | architecture & design magazine (באנגלית). 2020-03-06. נבדק ב-2022-01-08.
  11. ^ 1 2 "Bisa Butler | 3 Artworks at Auction | MutualArt". www.mutualart.com (באנגלית). נבדק ב-2022-01-08.
  12. ^ "Bisa Butler: Quilt Artist Extraordinaire". The Village Green. 12 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 3 4 "The Boss - Bisa Butler". Google Arts & Culture (באנגלית). נבדק ב-2022-01-08.
  14. ^ 1 2 Espinosa, Natalie (2020-08-03). "Artist Spotlight: Bisa Butler in Conversation". American Federation of Arts (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-08-11.
  15. ^ 1 2 Nafziger, Christina. "Interview with Bisa Butler". ארכיון מ-2020-11-17.
  16. ^ "'The People Could Fly: Royalty Without the Riches,' an Exhibition of the Quilts of Bisa Butler". The Brooklyn Reader. 12 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 "Bisa Butler: Artist Bio". Black Prism. אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2022. נבדק ב-24 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Donker, Ellen (2019-08-19). "Stories Worth a Thousand Stitches". Matters Magazine (באנגלית). ארכיון מ-2019-10-01. נבדק ב-2022-01-08.
  19. ^ "Textile artist Bisa Butler stitches portraits in patchwork". www.craftscouncil.org.uk (באנגלית). נבדק ב-2022-01-08.
  20. ^ Scott, Chadd. "Bisa Butler Exhibition At Art Institute Of Chicago Headlines National Recognition Of Quilting". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2022-01-08.
  21. ^ 1 2 "Colorful Quilts by Bisa Butler use African Fabrics to Form Nuanced Portraits". Colossal. 21 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Colorful Portrait Quilts by Bisa Butler Made Out of African Fabric". 9 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Moreira-Brown, Caira (18 במרץ 2020). "A Colorful Affirmation: In Conversation with Bisa Butler". FAD Magazine. ארכיון מ-2020-09-18. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 3 "Contemporary Craft in Focus: Harlem Hellfighters". Smithsonian American Art Museum (באנגלית אמריקאית). 2 במאי 2022. נבדק ב-2023-03-30. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Savig, Mary; Atkinson, Nora; Montiel, Anya (2022). This Present Moment: Crafting a Better World. Washington, DC: Smithsonian American Art Museum. pp. 228–238. ISBN 9781913875268.
  26. ^ 1 2 3 4 Felsberg, Kaylie (2021-08-20). "Bisa Butler's Quilted, Jewel-Toned Portraits Are Receiving Universal Acclaim". Artsy (באנגלית). נבדק ב-2022-01-08.
  27. ^ "Bisa Butler Quilt Illustrates May/June Cover of Essence Magazine Dedicated to 'Year That Changed the World'". Culture Type (באנגלית אמריקאית). 2021-04-22. נבדק ב-2022-01-08.
  28. ^ "Toledo Museum of Art acquires major new work by contemporary artist Bisa Butler". Sentinel-Tribune (באנגלית). נבדק ב-2022-01-08.
  29. ^ Haber, Leigh (2021-03-29). "Exclusive: Tarana Burke Reveals the Cover of Her Memoir, "Unbound"". Oprah Daily (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-01-08.
  30. ^ Claire Oliver Gallery (11 באוגוסט 2020). "Bisa Butler". ארכיון מ-2021-11-17. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Bisa Butler: The Storm, the Whirlwind and the Earthquake". Claire Oliver Gallery (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-20 בספטמבר 2020. נבדק ב-2020-08-11. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Bisa Butler: The World Is Yours". deitch.com (באנגלית). נבדק ב-2023-06-07.
  33. ^ "Upcoming Exhibitions". bisa butler art (באנגלית). נבדק ב-2023-06-07.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ביסה באטלר".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ביסה_באטלר&oldid=38808407"