בית אבי (1947)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית אבי
My Father's House
כרזת הסרט בית אבי (1947)
בימוי הרברט קליין, בן עויזרמן
הפקה הרברט קליין, מאיר לוין
תסריט מאיר לוין
עריכה פיטר אלגר
שחקנים ראשיים יצחק דנציגר
איירין ברוזה
רוני כהן
יוסף מילוא
רפאל קלצ'קין
זלמן לביוש
פאול גולדמן (שחקן משנה)
מוזיקה הנרי ברנט
צילום פלויד קרוסבי
הקרנת בכורה 25 בספטמבר 1947
משך הקרנה 84 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 250,000 ‏ $
דף הסרט ב-IMDb

בית אביאנגלית: My Father's House) הוא סרט קולנוע משנת 1947 לפי תסריט של מאיר לוין, בבימויו של הרברט קליין ובצילומו של זוכה פרס אוסקר, פלויד קרוסבי.

הסרט מומן על ידי קק"ל הוא דובר אנגלית כדי לשמש כסרט הסברה ליהודי ארצות הברית. מטרתו הייתה להעלות את בעיית ניצולי השואה הנקלטים בארץ ישראל ובאותה הזדמנות להראות את נופי הארץ.

התחלת הצילומים הייתה באוקטובר 1946 בעת עליית קיבוץ נירים על מקומו הקודם במסגרת עליית אחת עשרה הנקודות. סצנה זו היא האחרונה בסרט. הצילומים נמשכו בשנת 1947.

הילד דוד הוא ניצול שואה המחפש את אביו במקומות שונים בארץ ישראל וכך נראים בסרט: הכנרת, כפר הילדים שפייה, חיפה, קיסריה, תל אביב (כיכר לונדון, כיכר דיזנגוף ובית הבימה), מפעל המלח בסדום, ירושלים (שער האריות, העיר העתיקה, האוניברסיטה ובית החולים בהר הצופים), יד אבשלום, מגדל דוד, המוסדות הלאומיים ועוד), כפרים ערביים ועוד.

את הסרט מלווה בנגינה "התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית" (Palestine Symphony Orchestra) בקטעי מוזיקה מקוריים ובקטעים משירים ידוע כמו "כלניות" ו"הטנדר נוסע". באחד הקטעים נראית התזמורת בעת חזרה על "סימפוניה ארץ-ישראלית עממית" של מאהלר-קלקשטיין (מנחם אבידום) בניצוחו של מיכאל טאובה. את הסרט מלווה בשירה "מקהלת הזמיר" מתל אביב בניצוחו של משה הופמן.

היחסים בין היהודים והערבים מתוארים כאחווה מושלמת למרות המציאות שהייתה בתקופה ההיא.

מאיר לוין מופיע בסרט בתור פקיד במכון לחיפוש קרובים.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעפילים ניצולי שואה יורדים לחוף בעזרת חברי קיבוץ "מקור ישראל". בראש המקבלים עומד אברהם (יצחק דנציגר) ובידו פנס. בין היורדים מתבלט ילד כבן 10 שאומר ששמו דוד הלוי (רוני כהן) וכי ברח בעצת אביו ליערות, לאחר שאביו הבטיח לו שיפגוש אותו בארץ ישראל.

בין המעפילים נמצאת מרים (איירין ברוזה), צעירה שאבדה את כל משפחתה בשואה ואף נאלצה לעבור התעללות מינית כדי לשרוד. בחדר האוכל מספרים הניצולים את תלאותיהם בשואה. מרים, שאבדה את בעלה ובנה, נקשרת לדוד ומבקשת לעזור לו. הוא אינו מסתדר עם ילדי הקיבוץ ובעצה עם אברהם באישור אספת החברים בקיבוץ, מחליטים לשלחו לכפר הנוער שפייה, שם יש ילדים יתומים, ניצולי שואה. בדרך הם נכנסים למסעדה בחיפה ומלצר (רפאל קלצ'קין) מנסה לרומם את רוחו של דוד ומגיש לו גלידה.

בשפייה מספרים הילדים על קורותיהם בשואה וקרוביהם שנספו. גם כאן לא מוצא דוד את מקומו כי הוא בטוח שאביו חי ומצפה לו. הוא בורח ומגיע לקיסריה שם הוא פוגש בזוג אנשים ושואל על אביו ששם משפחתו הלוי ושהוא אהב לנגן בכינור. הם אומרים שיש כנר בשם זה בתזמורת הסימפונית בתל אביב ומביאים אותו לבית הבימה של נערכת חזרה של התזמורת. הוא נפגש עם נגן בשם הלוי אך הוא מבהיר לו שאינו אביו אבל אחד מהתזמורת אומר לו שהוא מכיר אחד בשם יהודה הלוי שברח מפולין ועובד במפעל האשלג בסדום.

דוד מגיע לסדום ונפגש עם יהודה הלוי (יוסף מילוא) וזה מרחם עליו ומודיע לו שהוא דודו. הוא מביא אותו לביתו ודוד מתוודע לאשתו ולבנם הקטן. סוף סוף יש לו משפחה. חברו של יהודה, שמוליק, (זלמן לביוש) מבקש מיהודה לגלות לדוד את האמת. יהודה נאלץ לגלות לדוד שאינו דודו. דוד בורח לירושלים, שם מגיע למדור לחיפוש קרובים ואז נודע לו שהוריו אינם בחיים. הוא מתעלף, מאבד קשר עם המציאות ומאושפז בהדסה הר הצופים.

אברהם ומרים באים לבקרו, הרופא מיואש ומודיע להם שיהיה צורך לאשפזו במוסד. מרים מתקרבת לדוד ומלטפת אותו ולפתע הוא קורא לה "מאמא".

אברהם מנסה לחזר אחרי מרים אבל היא מסוגרת וקרה בגלל מה שעברה בשואה. דוד חוזר לקיבוץ אך אז מצטרף אברהם לחלק מחברי הקיבוץ המעלים נקודה חדש בנגב. מרים לא רוצה לעזוב את דוד כי אין מקום לילדים בנקודה החדשה אולם לאחר זמן משתנה ההחלטה והיא מגיעה עם דוד. אברהם מחכה להם, מתחבק עם דוד ומראה לו אבן ש"מצא" באדמה עליה חקוק השם "הלוי" וכי זה יהיה המקום של בית אביו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]