רפאל קלצ'קין
 | |
| רפאל קלצ'קין בסוף שנות השלושים | |
| לידה |
1907  |
|---|---|
| פטירה |
1987 (בגיל 80 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקן, פזמונאי, שחקן תיאטרון |
| בן או בת זוג |
הדסה קלצ'קין |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
רפאל קלצ'קין (15 בדצמבר 1907 – 27 במאי 1987) היה שחקן תיאטרון "הבימה" ופזמונאי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלצ'קין נולד בוולקוביסק ב-1907 ועלה לארץ ישראל בשנת 1921, בגיל 13. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה העברית, גילה כישרון משחק והתחבר לקבוצות התיאטרון שפעלו אז בארץ, ביניהן: התיאטרון הארץ ישראלי והתיאטרון הסאטירי קצר הימים "הקומקום".
לאחר עליית תיאטרון "הבימה" לארץ, הצטרף אל התיאטרון, בשנת 1928, ושיחק בו עד ליום מותו.
קלצ'קין היה שחקן מוכר בציבור הישראלי, ושיחק בכמאתיים הצגות, על-פי רוב בתפקידים קומיים. זכור במיוחד בשל תפקידו הראשי כסקיני המתורגמן, בהצגה "בית התה של ירח אוגוסט", בו הוא אומר את המשפט האלמותי: "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה!" (תפקיד מקביל ששיחק מרלון ברנדו בסרט).
תפקיד בלתי נשכח נוסף שלו, הוא הנחש המפתה את חווה במחזהו של אהרון מגד "בראשית", שהוצג ב"הבימה" ב-1962, בו הוא מפתה את חווה (בגילומה של ליא קניג) לאכול את התפוח.
רפאל קלצ'קין שיחק בין היתר בסרטו של חנוך לוין "פנטסיה על נושא רומנטי", ובמיוחד הוא זכור בביצועו את השיר "ציפור המכנסיים הקטנה". ב- 1953 שיחק בסרט דני ועליזה, ב-1956 שיחק בסרט "מעשה במונית" וב-1964 שיחק בסרט "הבו בנות לאילת".
ב-1977 שיחק בסרטו של ג'ורג' עובדיה, "בדרנית בחצות".
ב- 1978 שיחק בסרטו של זאב רווח, "שרגא קטן".
קלצ'קין חיבר גם מספר פזמונים ידועים. שניים מהם שכתב בזמן מלחמת העצמאות: "האמיני יום יבוא" (לפי מנגינה של מנשה בהרב) ו"בערבות הנגב" (ללחן של פיוטר מאמאיצ'וק), הפכו מסמלי מלחמה זו כשהתפרסמו בביצועה של יפה ירקוני.
פזמון "שובבי" ידוע שלו הוא "בפתח-תקווה הייתי", שבנוי בצורה של בתים במתכונת של חמשיר.
בסוף ימיו פרסם קלצ'קין יוגורט, ובחרו בו בגלל החיוניות שהקרין גם בגיל מבוגר, וזה בין היתר הודות לפעילותו הגופנית אותה עשה על שפת הים, גם בעיצומו של החורף התל אביבי, עד יומו האחרון.
בשנת 1956 זכה בפרס "הבימה" לאמנות התיאטרון ע"ש נחום צמח.[1] בשנת 1977 הוכתר כיקיר העיר תל אביב-יפו.[2] בשנת תשל"ט-1978 זכה בפרס ישראל לתיאטרון.
קלצ'קין נפטר ב-1987, בגיל 79, ונקבר בבית העלמין בקרית שאול בתל אביב.
לאחר מותו ייסדה אשתו, הדסה, את פרס ע"ש הדסה ורפאל קלצ'קין.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רפאל קלצ'קין, 'התיאטראות שלי... (לקט זכרונות)', גזית לג (ט–יב)–לד (א–יב) (1980–1982), 141–143.
- ישראל גור, 'קלצ'קין (פנקס תיאטרוני)', במה (רבעון לדרמה) 86 (1981), 8–9.
- שלמה בר-שביט, עשיתי את זה בכל חום לבי ראיון עם רפאל קלצ'קין), במה (רבעון לדרמה) 109–110 (1987), 49–55.
- מיכאל אוהד, רפאל קלצ'קין, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ט 1989.
- רפאל קלצ'קין, שירים ופזמונים; הביא לבית הדפוס: שלמה שבא, [תל אביב: חמו"ל], 1992. (במלאת חמש שנים למותו)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רפאל קלצ'קין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- רפאל קלצ'קין, באתר זמרשת
- רפאל קלצ'קין, באתר שירונט
רפאל קלצ'קין, באתר MusicBrainz (באנגלית)- רפאל קלצ'קין, באתר בית לזמר העברי
- רפאל קלצ'קין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רפאל קלצ'קין, באתר הבימה
- עפרה אליגון, האמן מאחורי הקלעים: נעוּרי שחקן עברי: שיחה עם רפאל קלצקין, דבר, 30 בספטמבר 1949
- רפאל בשן, "אני אוהב תפקידים עם נימה טראגית", מעריב, 16 באוקטובר 1964
- השחקנים הולכים וקלצ'קין מתעופף, דבר, 18 בפברואר 1977
- פרס-ישראל לתיאטרון לאורנה פורת ור. קלצ'קין, דבר, 8 באוקטובר 1978
- פרס ישראל לתיאטרון – לאורנה פורת וקלצ'קין, מעריב, 8 באוקטובר 1978
- יעקב בר-און, בבית ומאחורי הקלעים: תגובותיהם והישגיהם של הזוכים בפרס ישראל לאמנות התיאטרון, מעריב, 9 באוקטובר 1978
- לפי עצתה של אמא, מעריב, 13 באוקטובר 1978
- איה אורנשטיין, "איני מתכוון לנוח על זרי הדפנה", מעריב, 26 באוקטובר 1978, המשך
- א. ש. אמנון, קלצ'קין התאמן בחתולים, מעריב, 31 באוקטובר 1978
- שטח פרטי: רפאל קלצ'קין, שחקן, מעריב, 3 בינואר 1986
- נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, קפה "כסית": הפייסבוק של תקופתו, באתר הארץ, 26 במאי 2010
- בית השחקן רפאל קלצ'קין
- דוד תדהר (עורך), "רפאל קלצ'קין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1900
מפרי עטו:
- שיר השריון שכתב קלצ'קין, באתר יד לשריון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "פרס צמח" לרפאל קלצ'קין, מעריב, 16 באוקטובר 1964.
- ^ 22 איש "יקירי תל-אביב", דבר, 14 באפריל 1977.
