זלמן לביוש
 | |
| לביוש, 1947 | |
| לידה |
30 בינואר 1908 שאודינה, האימפריה הרוסית (כיום ליטא)  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 1988 (בגיל 80) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1928–1988 (כ־60 שנה) |
| בן או בת זוג |
יהודית לביוש |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
זלמן לֶבּיוּש (30 בינואר 1908 – 26 באפריל 1988) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לביוש נולד בעיירה שאודינה (Šiaudinė) על יד יורבורג שבליטא, אז בשליטה רוסית (כיום ברפובליקה הליטאית השנייה), כבנם של גיטל-מַטלֶה ומרדכי-מאיר,[1] בעל חנות מכולת ואביזרי חקלאות.[2] בילדותו למד ב"חדר", בין השנים 1915–1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, למד בבית ספר עממי גרמני, ולאחר מכן בגימנסיות עבריות ברוסיין ובמריאמפולה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטת קובנה.
בשנת 1928 הצטרף לסטודיו הדרמטי העברי בקובנה, בהדרכת מיכאל גור, ובין השנים 1928–1933 לקח חלק בהצגותיו: "תעלולי סקפן" ו"שלשלת הזהב" של י. ל. פרץ ו"מגדל עוז" של רמח"ל. במקביל להופעותיו על הבמה עבד כעיתונאי בעיתונים ביידיש וכעורך לילה בעיתונים "אידישע שטימע" ו"דאָס ווארָט".
בשנת 1935 עלה לארץ, עם סרטיפיקט שקיבל בהזמנת הבמאי משה הלוי, שאותו הכיר בעת שהתיאטרון ביקר בקובנה ב-1934. בתל אביב פגש את מי שתהיה לרעייתו, יהודית פיינברג (ילידת 1914), גם היא שחקנית ב"האהל" . הוא השתתף בהפקות ובתפקידים שונים, תחילה ב"להקת הקומדי הארץ-ישראלית" עד לשנת 1936, לאחר מכן בתיאטרון "המטאטא", בין השנים 1943–1947 בתיאטרון "אהל", ומשנת 1950 ואילך שיחק בתיאטרון הקאמרי. בשנים 1947–1950 השתלם באולפן השחקנים בניו יורק ולמד קורס בימוי באוניברסיטת ייל בארצות הברית.[3] כמו כן, השתתף בהפקות בתיאטרון באר שבע, תיאטרון חיפה, גיורא גודיק ובתיאטרון השניים.
לביוש ביים הצגות על במות שונות, בהן בסמינר התאולוגי היהודי של אמריקה בניו יורק, באופרה הישראלית ("סילוה נסיכת הצ'רדש") ובתיאטרון הקאמרי ("יונו והטווס", "באנברי", "הסרוב", "סיפור גן החיות").
עם תפקידיו בתיאטרון הקאמרי: "טרטוף" (מולייר); ג'ורג', במחזה "על עכברים ואנשים"; אפרים קבות, ב"תשוקה בצל האילנות"; הרוזן זברודסקי, במחזה "בעלת הארמון" (לאה גולדברג); אבנבוחן, במחזה "כטוב בעיניכם" (שייקספיר); סזאר, במחזה "מריוס" (מרסל פניול) ; הדרקון במחזה "הדרקון" מלווליו - במחזה "הלילה השנים-עשר" (שייקספיר); הגנרל, במחזה "גנרל קישוט" ; ר' שמעון בן שטח, במחזה "מלחמת בני אור" (משה שמיר); ובנוסף שיחק ב"טופז", "יעקב וכריסטיאן", "הרופא על פרשת דרכים", "המכשפה", "חייל השוקולדה", "למי צלצלו הפעמונים", "אהבתה של יובל אור", "ז'אן ד'ארק", "חשבון חדש", "קזבלן", "הוא הלך בשדות", "אני והסרג'נט", "ג'ולייט ורומנוב", "בית הבובות", "אנשי ריב","אויב העם", "חתונת הדמים", "מחול איטי בשטח ההפקר", "הפשע אינו משתלם", "סרטו האחרון של קראפ", "כנרת כנרת", "ריצ'רד השלישי", "חיי גליליאו" ו"הרצח של פיירו".
לביוש השתתף בסרטי הקולנוע "דני ועליזה" (1953), "אבן על כל מיל" (1954), "גבעה 24 אינה עונה" (1955), "משפחת שמחון" (1964) ו"מזימות בירושלים" (1976, קופרודוקציה בינלאומית בבימויו של פיטר קולינסון).
בשנת תש"ך-1960 זכה בפרס לאמנות התיאטרון של עיריית תל אביב (שבשעתו נקרא פרס רמח"ל) עבור משחקו ב"הלילה ה-12" של שייקספיר.[4] בשנת 1962 זכה בפרס מועדון מילוא, עבור גילום דמותו של גלילאו גליליי במחזה "חיי גליליאו" לברטולט ברכט.[5]
אשתו יהודית נפטרה בסוף שנת 1971. לביוש נפטר באביב 1988, בגיל 80. נקבר בבית העלמין קריית שאול לצד אשתו.[6] הותיר בת, אבישג תורן.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לבית שנבנה על מקום מגוריו ברחוב השופטים 2.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זלמן לביוש, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
זלמן לביוש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- זלמן לביוש, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- זלמן לביוש, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- זלמן לביוש, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- ריאיון עם זלמן לביוש, ינואר 1973. הקלטה של המדור לתיעוד בעל פה באתר הספרייה הלאומית.
- זלמן לביוש, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דוד תדהר (עורך), "זלמן לביוש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4767
- הערב הצגת "גנרל קישוט" בקאמרי, דבר, 2 במרץ 1960
- ר. עזריה, זלמן לביוש מתאונן שדורכים לו על היובלות ..., מעריב, 21 בפברואר 1958
- ר. עזריה, דמויות על הבמה: ללביוש – יש לב, מעריב, 30 במרץ 1956
- הקאמרי יציג בעונה זו ארבעה מחזות מקוריים, דבר, 20 בספטמבר 1955
- גלגולו של שחקן, דבר, 14 בפברואר 1958
- חוה נובק, זלמן לביוש וצילו של האדם, דבר, 7 באוגוסט 1969
- שרית פוקס, אריה בסתיו, מעריב, 24 במרץ 1978 (במלאת לו שבעים)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Lebiush, Zalman," in: Who's who in world Jewry, 1978, p. 555.
- ^ שרית פוקס, אריה בסתיו, מעריב, 24 במרץ 1978.
- ^ 'לביוש, זלמן בן מרדכי-מאיר', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 179 טורים 1–2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1377).
- ^ שש, שלושה בעלי פרס רמח"ל, דבר, 5 באוגוסט 1960; חולק ופרסי עירית תל־אביב לאמנות הבמה: חתני הפרס: ת. רובינס, לביוש ומילוא, דבר, 7 באוגוסט 1960.
- ^ חולקו פרסי מועדון "מילוא": הזוכים: ש. שלום, י. טל, י. קריזה וז. לביוש, דבר, 23 בדצמבר 1962.
- ^ זלמן לביוש באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז.
| בקרת זהויות |
|
|---|