מגדל דוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מגדל דוד" מפנה לכאן. לערך העוסק בתקופה באמנות הישראלית החדשה, ראו תקופת מגדל דוד.
מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים
סמליל המוזיאון לתולדות ירושלים
מגדל דוד.jpg
מידע
סוג מוזיאון להיסטוריה
שנת ההקמה 1989
מיקום שער יפו, ירושלים, ישראל
קואורדינטות 31°46′34″N 35°13′40″E / 31.776111111111°N 35.227777777778°E / 31.776111111111; 35.227777777778
http://www.tod.org.il
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
מגדל דוד
מגדל דוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חומת העיר העתיקה הנוכחית במקטע שבין מגדל דוד לשער ציון.
מגדל דוד משתלב בחומות ירושלים
חצר מצודת דוד בלילה

מגדל דוד הוא שמה של מצודת ירושלים הקדומה אשר הגנה במשך אלפי שנים על העיר .השם "מגדל דוד" מופיע לראשונה בשיר השירים פרק ד' , פסוק ד' : " כמגדל דויד צוארך, בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגיבורים" , והוא מרמז על הקשר הסמלי בין המצודה לבין דוד המלך. את הקשר הישיר בין מצודת ירושלים הנוכחית לשמה - מצודת דוד המלך יצר ההיסטוריון יוספוס פלאביוס בספרו 'מלחמת היהודים ברומאים'- "והעיר ירושלים הייתה מוקפת בשלוש חומות בצורות מכל עבריה...כי שם נמצאה רק מצודה אחת. בעיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן בתווך... האחת, אשר נמצאה עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה... על חוסנה נקראה הגבעה הזאת בשם "מצודת דוד המלך" ( מלחמת היהודים ה, ד, א).

המצודה שוכנת במקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה, מעל נקודת ההשקה של גיא בן הינום ונחל צולב. נקודה אסטרטגית זו היא הסיבה להקמת קו הביצורים הקדום של העיר , במטרה להגן עליה מצפון מערב, ואכן במהלך השנים היה למצודה תפקיד מרכזי בהגנת העיר, והיא שימשה מרכז שלטוני וצבאי. בתקופת המנדט שוקמה המצודה ונפתחה מחדש כמוזיאון וכמרכז תרבות, אך בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים שבה לשמש את חיילי הליגיון הירדני אשר ניצבו על החומה מול השכונות היהודיות ממילא וימין משה. לאחר איחוד ירושלים החלו חפירות ארכאולוגיות נרחבות במצודה ובסביבתה והתגלו בה שרידים מרשימים מכל תקופותיה ההיסטוריות של ירושלים. מגדל דוד- המוזיאון לתולדות ירושלים נפתח במצודה בשנת 1989 ובמשך שלושה עשורים פקדו את המוזיאון , האתר הארכאולוגי והחיזיון הלילי מליוני מבקרים מן הארץ והעולם כולו.

הקישלה- מדרום למצודה ובסמוך מאוד אלה נחפר המבנה המערבי של הקישלה- מתחם צבאי אשר נבנה בתקופה העות'מאנית ושימש כבית מעצר בתקופת המנדט. הארכאולוג עמית ראם, אשר ניהל את החפירה מטעם רשות העתיקות בשנים 1999-2001 מצביע על שורת ממצאים מרתקים השופכים אור חדש על סיפורה של הגבעה המערבית של ירושלים הקדומה ובמיוחד על ארמון המלך הורדוס. ניתן לבקר באתר בתיאום מראש באמצעות הסיורים המודרכים של מוזיאון מגדל דוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת בית ראשון- בימי מלכי יהודה (586-932 לפסה"נ)

במאה השמינית לפנה"ס, לקראת מסע סנחריב מלך אשור ליהודה בשנת 701 לפנה"ס הקיף המלך חזקיהו את העיר בחומה בצורה: " ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה האחרת... " ( דברי הימים ב', ל"ב)

הנקודה המערבית ביותר של חומה זאת נמצאה בחפירות הקישלה על ידי הארכאולוג עמית ראם. קטע נוסף של החומה נמצא ככל הנראה בחפיר המצודה. ממצאים אלה מצטרפים ל'חומה הרחבה' שנתגלתה ברובע היהודי על ידי הארכאולוג נחמן אביגד ומשלימים את התמונה הכוללת של ביצורי העיר בסוף תקופת הבית הראשון.


התקופה החשמונאית ( 63-141 לפסה"נ)

בחצר המצודה נחשפו שרידי חומת העיר ושני מגדלי ענק (האחד באורך 12 מטרים והשני אורכו 24 מטרים), הפונים מערבה. שרידים אלו, הם מן השרידים המשמעותיים הקדומים ביותר שנתגלו באתר, והם מתוארכים לימי שלטון המלכים החשמונאים במאה ה-2 לפנה"ס.יתכן וזוהי החומה עליה מספר מחבר ספר מכבים א': 'וישב יונתן בירושלים ויחל לבנות ולחדש את העיר ויאמר לעושי המלאכה לבנות את החומות ואת הר ציון סביב באבני מחצב למבצר ויעשו כן' (מכבים א 10, 11-10). לרגלי המגדלים נתגלו כמויות עצומות של כלי מלחמה, ביניהם מאות אבני בליסטראות וראשי חצים עשויים ברונזה שעליהם חרוטים ראשי התיבות ביוונית βΣ ( סידטס המלך Basileus Sidetes). יתכן שכלי מלחמה אלו הִנם עדות למתקפה הקשה שנערכה על ירושלים, ע"י המלך הסלווקי אנטיוכוס השביעי סידטס, בימיו של המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון.

חלק מאבנים אלו נמצאות עד היום בחצר המצודה, מונחות במקום בו הוטלו לפני כמעט 2500, והן עדות מרשימה למצור בן שנתיים ימים אשר הוטל על ירושלים.


מימי הורדוס ועד לחורבן בית שני ( 37 לפסה"נ- 70 לספירה)

בשטח המצודה בת ימינו , על גבי השרידים החשמונאיים בנה המלך הורדוס, אשר התמנה למלך יהודה בחסות האימפריה הרומית, שלושה מגדלי ענק מרשימים,  לא רק בשל העובדה שהייתה זו נקודת התורפה של העיר, אלא גם כדי לספק הגנה לארמונו המלכותי שנבנה בקרבת מקום.

על פי ההיסטוריון בן המאה הראשונה יוספוס פלאביוס, הורדוס העניק לשלושת המגדלים שמות המעידים על פארם וחשיבותם: פצאל, לזכר אחיו, היפיקוס לזכר ידידו ומרים לזכר רעייתו: "כי מלבד גודל נפש מלידה ושאיפתו לתת כבוד לעיר, ביקש המלך לעשות קורת רוח לרגשותיו בגודל יפעת המגדלים האלו כי הקדישם לזכרונם של שלושה אנשים שהיה אוהבם בלב ונפש ושעל שמם קרא את המגדלים האלה אח ידיד ורעיה" (מלחמת היהודים ה, ד, ג). מבין שלושת המגדלים הללו, המגדל היחיד ששרד הוא כנראה מגדל פצאל, והוא קיבל לימים את הכינוי 'מגדל דוד'.

בחפיר המצודה נחשפו שרידי בריכת מים כפולה וגרם מדרגות מרשים חצוב בסלע מן התקופה החשמונאית, אשר הורחבו בידי הורדוס, והיו לחלק מארמונו המפואר.

התקופה הרומית המאוחרת ( 324-70)

בזמן המרד הגדול, מצודת ירושלים הייתה הנקודה האחרונה שעמדה בפני הרומאים (החומה נבקעה בי"ז בתמוז, בית המקדש הועלה באש בט' באב, העיר העליונה נפלה בח' באלול, ומגדל דוד נפל בכ"ח באלול). על חורבות מגדליו של הורדוס הקימו הרומאים אחרי החורבן את מחנה הלגיון העשירי פרטנסיס, שממנו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות רעפים ולבנים עם טביעות חותם של הלגיון.


התקופה הביזנטית ( 638-324 )

במאה הרביעית לספירה, בזמן השלטון הביזנטי שוקם חלק מחומת ירושלים, 'החומה הראשונה' מימי בית שני. מזרחית לחומת העיר נתגלו שרידים מעטים של בניה באבן גסה. שרידים אלו נותרו כנראה מרובע מגורים של ראשוני הנזירים הביזנטיים שהתיישבו בירושלים לרגלי מגדל פצאל, היחיד מבין שלושת המגדלים שנותר מימי הורדוס.

באותם הימים, המגדל  נקרא 'מגדל דוד' כפי שתיאר הנוסע האלמוני מפיאצ'נזה שביקר בעיר בשנת 567: 'עלינו למגדל דוד, שם שורר את מזמורי תהלים. גדול הוא עד מאוד ובו תאי נזירים בכל החדרים. המגדל מרובע וקטום וגג אין לו. הנוצרים מתוך אדיקות עולים ללון שם'.מצפון למגדל מתחת לחומות המצודה בת ימינו נמצאו שרידיה של חומת העיר מתקופה זו.


התקופה המוסלמית הקדומה (1099-638)

לאחר כיבוש ירושלים במאה השביעית על ידי צבאות האסלאם, בנו שליטי שושלת בית אומיה מצודה ראשונה באתר זה. במצודה זו, שולבו חלקים מהחומה הראשונה של ימי הבית השני כמו גם מגדל פצאל, אותו כינו המוסלמים "מחראב נבי דאוד" (גומחת התפילה של הנביא דוד).

מתקופה זאת נתגלה מגדל עגול בקוטר של כ-10 מטר, ממנו יוצאות חומות עבות לצפון ולמערב. מגדלים עגולים כאלו אופייניים לאדריכלות הביצורים האומיית והמוסלמית המאוחרת יותר.

.את המצודה מתאר הגיאוגרף המוסלמי בן המאה ה-10 אל-מקדסי: "ירושלים קטנה ממכה אך גדולה יותר ממדינה. מעל לעיר יש מצודה שבצד אחד פונה אל מעלה הגבעה ומצד שני היא מוגנת על ידי חפיר".


התקופה הצלבנית (1187-1099 )


בשנת 1099 הגיעו לשערי ירושלים הצלבנים שהיו נחושים לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים ולהחזיר את ירושלים לידיים נוצריות. עם ניצחונם, הפכו הצלבנים את ירושלים לבירת ממלכתם 'ממלכת ירושלים'.

בשנת  1118 הועתק מקום מושב המלך מאל- אקצא לארמון מלכותי, בנוי כביצור פיאודלי, שנבנה מדרום למצודת העיר, בסמוך ל'מגדל דוד'.  המגדל עצמו, Turris Davit, כפי שנקרא בלטינית, היה הביצור העיקרי של העיר והוא הפך לאחד מסמליה המובהקים של ממלכת ירושלים הצלבנית. המגדל הופיע על מטבעות צלבניות ואף נכלל בחותם מלכי הצלבנים, לצד כנסיית הקבר  וכיפת הסלע שהפכה בימים ההם לכנסייה צלבנית בשם Templum Domini.

שרידים של ארמון מלכי הצלבנים נראים במצודה בת ימינו והבולטים ביניהם הם מכלול הכניסה, הקיר הדרומי-מזרחי על גומחותיו וכן החפיר היבש, שנבנה ככל הנראה על שרידי חפיר קדום יותר מן התקופה המוסלמית הקדומה, המוזכר בדברי אל-מקדסי.  

, הנזיר הרוסי דניאל שהגיע למקום שבע שנים אחרי הכיבוש הצלבני התרשם מאוד מהביקור בו:

בנוי בצורה מעניינת באבנים כבדות, גבוה מאוד... הוא נראה כאילו אבן אחת מבסיסו ומעלה. יש בו הרבה מים, חמישה שערי ברזל ומאתיים מדרגות המובילות לפסגה. קשה מאוד לכבשו והוא מהווה את הביצור העיקרי לעיר. הוא נשמר בזהירות מרובה ואסור בשום פנים להכנס אליו אלא בהשגחה. בחסד אלהים, על אף שלא הגיע לי נתנו לי להכנס למגדל הקדוש הזה...[1]

התקופות האיובית והממלוכית

פחות ממאה שנים לאחר כינונה של הממלכה הצלבנית , נכבשה ירושלים על ידי המצביא צלאח א-דין, ושבה להיות עיר מוסלמית. המצודה שניזוקה קשות, נבנתה מחדש במאה ה-14 על ידי הממלוכים, לוחמים-עבדים שהיו לשליטי מצרים ושלטו בירושלים מ-1260 עד 1517. הממלוכים בנו מחדש את המצודה, אך בבנייתם שילבו את השרידים הצלבניים ושמרו על צורתה המקורית של המצודה שביטאה את עקרונות הארכיטקטורה הצבאית הצלבנית. כן הקימו הממלוכים מסגד במגדל הדרום-מערבי של המצודה.

הבנייה בתקופה זאת כללה מגדלי ענק, חומה המקשרת ביניהם וחצר פנימית גדולה. למבנים אלה נוספו מרכיבים שהם מן המתוחכמים ביותר שהיו מוכרים באדריכלות המבצרים בימי הביניים. כך הפכה מצודת ירושלים לסמל של כוח ועצמה, כמו גם למערכת הגנה יעילה היכולה לעמוד בפני התקפת כל אוייב. במילותיו של פליקס פברי, עולה רגל שוויצרי שביקר בירושלים בשנים 1483-1480: "בכל רחבי ירושלים לא ניתן למצוא מקום כה חזק, כה מוגן כמו מצודה זו".


התקופה העות'מאנית (1917-1517)

בשנת 1517 כבשו התורכים העות'מאנים את ירושלים ושלטו בה למשך 400 שנה. בימי הסולטאן סולימאן המפואר (1520-1566) נבנו מחדש חומות העיר ושעריה, וגם מצודת העיר נהנתה בימיו מתהליך שיקום.

מעל הכניסה למצודה מצויה עד היום כתובת המהללת את הסולטן סולימאן על שציווה לשקם את המצודה ובנה שער כניסה מלכותי ומרשים.

כתובות אחרות מתקופה זו מעידות כי הברביקן (הרחבה החוצצת בין השער המונומנטלי לבין הכניסה המרכזית למצודה) והגשר מעל החפיר המקשר בין הברביקן לבין השער הפנימי נבנו אף הם באותה תקופה.

מדרום לברביקן נבנה מסגד פתוח, אף הוא נושא כתובת המנציחה את פועלו של הסולטאן סולימאן. כתובת נוספת, החקוקה מעל משקוף הכניסה, מלמדת כי הכניסה למסגד שוקמה במאה ה-18.

בימי הסולטאן סולימאן נבנתה גם רחבת התותחים בצידה המערבי של המצודה. הרחבה שוקמה בשנת 1731 בימי מחמוד הראשון.  

כתובת נוספת מימיו של סולימאן נמצאה מעל המנבר (דוכן הדרשן) במסגד שבמגדל הדרומי-מערבי של המצודה. הכתובת מונה תוספות ושיפורים שנעשו בהוראת הסולטאן למסגד שנבנה עוד קודם לכן, בתקופה הממלוכית. כתובת בכניסה למסגד מעידה כי שיפוצים נוספים נעשו בימי הסולטאן עבדול חמיד השני.

בשנת 1635 נבנה צריח למסגד זה ,אשר קיבל את השם 'מגדל דוד'., שכן בניית חומות המצודה החדשות הסתירו את 'מגדל דוד' ההיסטורי הלא הוא מגדל פצאל.


תקופת המנדט הבריטי ( 1948-1917 )


בדצמבר 1917 נכנעה ירושלים בפני הצבא הבריטי,וממדרגות המצודה, הכריז גנרל סיר אדמונד אלנבי על ראשיתו של משטר צבאי בירושלים, וכך החלה תקופת המנדט הבריטי בירושלים. בתקופה זו נחשפה ירושלים יותר מאי פעם להשפעות מערביות.

תחת הנהגתו של המושל הצבאי הבריטי, סר רונלד סטורס, הוחלט על ניקוי האתר, ביצוע חפירה ארכאולוגית ועבודות שימור בראשותו של ס. נ. ג'ונס.

על מנת לממש את חזונו- לשקם ולשמר את המורשת ההיסטורית של העיר, לעודד אמנים מקומיים ולקדם את פיתוחיהן של אׂמנות ואוּמנות הקים המושל סטורס מועצה ציבורית בשם 'האגודה למען ירושלים'. במרכז פועלה של האגודה עמדה המצודה, ועד מהרה היא הפכה למרכז קונצרטים, ירידים ותצוגות אמנות.

'אגודת האמנים העברית', קבוצה של אמנים צעירים שהתמרדו כנגד הסגנון המסורתי של 'בצלאל', קיימה במצודה מספר תערוכות קבוצתיות ואישיות בין השנים 1922–1927. עבודותיהם של אמנים צעירים אלה בישרה את תחילתה של תקופה חדשה בציור, המכונה "תקופת מגדל דוד".


שלטון ירדן (1967-1948 )

למשך תקופה קצרה בת 19 שנים שבה המצודה והייתה מרכז צבאי, כאשר במלחמת השחרור נכנעה העיר העתיקה לצבא הירדני. חיילי הליגיון הציבו עמדות צלפים על חומות המצודה ומגדליה, אל מול שטח ההפקר והשכונות היהודיות ממילא , ימין משה ומשכנות שאננים.

מספרי עמדות הצלפים הירדניות עדיין חקוקות על חומות המצודה ובין חרכי הירי.


ירושלים המאוחדת ( 1967- היום)

בעקבות מלחמת ששת הימים ביוני 1967, החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים להפוך את המצודה למוזיאון העיר ירושלים, ובמקביל החלו חפירות ארכאולוגיות ברחבי המתחם, תחילה על ידי רות עמירן ואברהם איתן ולאחר מכן על ידי רנה סיון והלל גבע. חפירות אלה גילו ממצאים מרשימים מכל שכבותיה ההיסטוריות של העיר והם מהווים עדות לסיפורה העשיר של ירושלים כולה.

בשנת 1989 נפתח במצודה 'מגדל דוד - המוזיאון לתולדות ירושלים' המציע היכרות מקיפה עם ירושלים, לאורך 3000 שנות ההיסטוריה המרתקת שלה, חשיבותה ומרכזיותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם.

האירועים הדרמטיים שמייחדים את ירושלים בתרבות העולם מוצגים דרך תערוכת הקבע המקיפה של המוזיאון, במקביל לתערוכות מתחלפות , אשר מדגישות זוויות יוצאות-דופן של תולדות העיר, האמנות והמסורות הייחודיות לה.

המוזיאון יוזם אירועי תרבות מגוונים וייחודיים המעשירים את סיפורה של ירושלים מנקודות מבט יצירתיות ועדכניות,ומציע סיורים מודרכים ופעילות חינוך למגוון אוכלוסיות יעד.


שם המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "מגדל דוד" מקורו בפסוק משיר השירים " כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" והוא מרמז על הקשר הסמלי בין המבנה המרשים לדוד המלך. בפירוש רש"י על הפסוק מופיע :" כמגדל דויד צוארך- קומה זקופה נוי באשה. והדוגמא: כמגדל דוד- היא מצודת ציון , שהוא מקום חוזק ועופל ומבצר". בתקופת בית שני , כאשר בנה כאן המלך הורדוס את הארמון המלכותי, נבנו שלושת מגדלי הארמון כמצודה המגנה עליו. בתארו ארמון זה כותב יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלביוס) : " על חוסנה נקראה הגבעה הזאת בשם "מצודת דוד המלך".

לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה נותרו שלושת מגדלי ארמון הורדוס על תלם כסמל לפארה וחוזקה של ירושלים. במשך השנים שרד מגדל אחד בלבד- מגדל פצאל , אשר בפי עולי הרגל נקרא 'מגדל דוד'. הנוסע האלמוני מפיאצ'נזה כותב בשנת 567:

"עלינו למגדל דוד, שם שורר את מזמורי התהילים. גדול הוא עד מאוד ובו תאי נזירים בכל החדרים. המגדל מרובע וקטום וגג אין לו. הנוצרים מתוך אדיקות עולים ללון שם". במשך השנים הפך המגדל לסמל העיר ירושלים והופיע על גבי חותמות, מטבעות ומפות עתיקות.



במתחם מגדל דוד סמוך לקישלה נמצא חלל תת-קרקעי גדול (50x9מ') שנבנה על ידי העות'מאנים לצורך מגורי חיילים, ושימש בתקופה הבריטית כבית מעצר. חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום זה חשפו שרידים מחומת חזקיהו מהמאה ה־8 לפני הספירה, לצד שרידי חומה חשמונאית ויסודות לארמון הורדוס. שרידים אחרים שנתגלו הם בריכות ששימשו לצביעת בדים בימי הביניים.

החזיון הלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 נחנך החיזיון הלילי[2] במוזיאון, שבו מסופר סיפורה ההיסטורי של העיר ירושלים בדימויי-ענק על חומות המצודה והשרידים הארכאולוגיים בה.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ד. בהט, ירושלים, אוסף מקורות, עמ' 128, מצוטט ב- אייל מירון (עורך) - ירושלים וכל נתיבותיה - הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1996
  2. ^ "מגדל דוד | החיזיון הלילי". מגדל דוד (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 ביוני 2017.