בית הדואר המרכזי (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הדואר המרכזי בתקופת המנדט
בית הדואר על בול משנת 1954 שהוצא לרגל תערוכת הבולים הארצית, בעיצובו של אוטה וליש

בית הדואר המרכזי של ירושלים הוא מבנה בעל חשיבות אדריכלית המצוי ברחוב יפו 23, בקרבת קריית עיריית ירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הוקם בתקופת המנדט הבריטי כחלק מארבעה בנייני ממשל ייצוגיים שנבנו באזור זה (יחד עם בניין עיריית ירושלים ההיסטורי, בניין בנק אנגלו-פלשתינה ובניין ג'נרלי). משא ומתן על רכישת המגרש נמשך במשך זמה מה במהלך שנות ה-20[1]. הבית נבנה בשנת 1934-1938 בתכנונו של האדריכל הראשי של מחלקת העבודות הציבוריות של המנדט הבריטי, אוסטן סיינט בארב הריסון, מהנדס יהודה שפירא והאדריכל הממשלתי הבריטי פרסי ה. וינטר. החברה הקבלנית שהקימה את הבניין הייתה אלבינה, דוניה וקטינקא[2], טקס חנוכת הבניין התקיים ביום 18 ביוני 1938, בנוכחות הנציב העליון ומאות מוזמנים. עם הקמת בווינגרד נכלל הבניין באזור המוגן ושירותי הדואר נתנו לקהל בבניין אחר[3].

בשנת 1972 נוסף לפנים המבנה ציור הקיר של אברהם אופק.

המבנה שופץ בשנת 1983 בהתאם לתוכניותיו של האדריכל יורם פרידמן.

בבניין פעלה מרכזת הטלפונים האוטומטית הראשונה של העיר ירושלים שפעלה בטכנולוגיה שפיתח אלמון סטראוג'ר. הבניין שימש בעבר גם את חברת בזק ופעלו בו מרכזת ספרתית ומוקד מודיעין 144. כיום ממוקמים בבניין משרדים שונים של משרד התקשורת.

ב-2015 הוסבה הקומה העליונה של הבניין לאכסניה למטיילים ולתרמילאים, הפועלת במקום בניהול פרטי תחת השם The Post.

המבנה והאדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית בנוי בסגנון מנדטורי אופייני, המשתמש בשפה הצורנית של הסגנון הבינלאומי מחד, ובאלמנטים האופייניים לבנייה הירושלמית המסורתית מאידך. המבנה הוא גוש מלבני, בעל אגף אמצעי ושני אגפי צד. בחזית הקדמית ניכרים רק שלושה גושים אלו, ובחזית האחורית מפורקת מסת המבנה למספר גדול יותר של גושים, צורניות האופיינית לסגנון הבינלאומי. בחזית המבנה שבע קשתות, אשר שתי הקשתות הקיצוניות מהוות את דלתות הכניסה למבנה, וחמש הקשתות האחרות מהוות חלונות תאורה למבנה. בחלון המרכזי היה מצוי שעון, בהתאם למקובל באירופה במבני ציבור. בתוך חמש הקשתות המרכזיות מצויים אשנבים, עליהם מופיעות כתובות באנגלית, ערבית ועבריתשפות הרשמיות בתקופת המנדט) המספרות על מכירת בולים ("תווי דואר" בשפת העת ההיא).

הכניסה הראשית למבנה מובילה אל אולם הדואר המרכזי, בו היה הסניף הראשי של הדואר בירושלים בתקופת המנדט. שתי הקומות העליונות של המבנה שימשו את משרדי ההנהלה של הדואר. המתכנן ניצל את הפרשי הגבהים בין רחוב יפו לרחוב כורש, וברחוב כורש מצויה קומה נוספת למבנה (קומת מרתף) אשר שימשה את שירותי חלוקת הדואר.

חזית הבית בנויה בסגנון ייצוגי שקט. אף שהמבנה מצופה אבן מסותתת (כמתחייב על פי חוקי התכנון והבנייה המנדטוריים), החזית בנויה בסגנון הבינלאומי (למעט הקשתות שהן מאפיין מסורתי ירושלמי). צבע חזית האבן לבן, למעט חמשת הנדבכים הראשונים של המבנה המצופים אבן בזלת שחורה שהובאה מרמת הגולן. בחלקו האחורי של המבנה ציפוי האבן הוא לסירוגין אבן לבנה ואבן שחורה, כרמז לאבלק של הסגנון האדריכלי הממלוכי האופייני לירושלים.

בית הדואר המרכזי בירושלים מזכיר במעט את בית הדואר המרכזי של העיר יפו, שאף הוא נבנה באותן השנים בתכנונו של הריסון.

האולם המרכזי של הבניין מעוטר בציור אקריליק של הצייר אברהם אופק משנת 1972. אורכו של הציור 27 מטרים, והוא מתאר את החלוצים שעלו לארץ בראשית המאה ה-20, ואת התפתחות העיר ירושלים.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ New Post Office Building, פלסטיין פוסט, 11 בספטמבר 1927
  2. ^ משה חננאל, הירושלמים, עמוד 45
  3. ^ הדאר הירושלמי החדש, הצופה, 26 באוגוסט 1946