בית העלמין של בית הערבה ההיסטורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית העלמין של בית הערבה הישנה
קבר האחים הצבאי שהוצב במקום בשנת 1990
קבר האחים הצבאי שהוצב במקום בשנת 1990
פרטי בית הקברות
פעיל לא
דת יהודית
תאריך הקמה 1939
תאריך סגירה 1948
מספר קבורים 5
אופן הקבורה קבר אחים
מיקום בית הערבה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קבר האחים בבית הערבה הישנה שהוצב בשנת 1967
טקס חשיפת המצבה ב-1990
שני הקברים זה לצד זה. הרחוק הוא הקבר משנת 1967 והקרוב הוא הקבר משנת 1990

בית העלמין של בית הערבה ההיסטורית הוא בית העלמין שהיה בשימוש קיבוץ בית הערבה מיום הקמתו ב-8 במאי 1939 ועד פינויו ב-20 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות. במהלך תקופה זו נקברו בו 5 נפטרים. לאחר קום המדינה היה בית העלמין בשליטת ממלכת ירדן ואנשיה חיללו את המקום. לאחר מלחמת ששת הימים הוקם במקום קבר אחים וב-1990 הוצב במקום קבר אחים חדש (לייד קבר האחים הישן מ-1967). בית העלמין נמצא באזור הסגור למבקרים ונדרש תאום עם צה"ל על מנת לקבל אישור ביקור במקום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ בית הערבה הוקם, לראשונה, ב-8 במאי 1939 על ידי חלוצי תנועת הנוער המחנות העולים. תחילה שהתה הקבוצה בסדום ובהמשך עברו חברי הקבוצה (כ-30 איש) למבנים ארעיים באתר הקבע שם עסקו בחקלאות. בתחילת 1940 הונחה אבן הפינה ליישוב הקבע.

בשל ריחוקו היחסי שימש הקיבוץ כמחנה הכשרה ואימונים עבור פלוגות של הפלמ"ח. בנוסף, היווה הקיבוץ תחנה במסלול הבאת עולים ארצה בדרך היבשה במסגרת עלייה ב'. חברי הקיבוץ סייעו לאנשי הפלמ"ח בהברחת אותם עולים, שהגיעו מעיראק, פרס וארצות ערב נוספות, ועזרו להעבירם את הירדן ולתת להם מחסה בקיבוץ בדרכם מערבה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות המשיך היישוב להנות מהתמיכה שנתנו הבריטים למפעלי ים המלח אולם במאי 1948 עזבו הבריטים והלגיון הצטרף למערכה ולכן החליטו המוסדות הציוניים לפנות את המפעלים ואת בית הערבה. אנשי הקיבוץ המפונים הקימו את הקיבוצים גשר הזיו וכברי.

ההיסטוריה של בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד פרוץ מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1939 עד 1948 שימש המקום את הקיבוץ הצעיר ונקברו בו 5 נפטרים: 2 חברי קיבוץ, תינוק שנולד במקום, עולה חדש ולוחם פלמ"ח.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פינוי היישוב ב-20 במאי 1948 נותרו חמשת הקברים מאחור בתחומה של ממלכת ירדן. במהלך השנים נזנחו הקברים ואף חוללו באופן שלא איפשר זיהוי מיקומם[1].

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, אותרו עצמות הנפטרים והובאו לקבורה בקבר אחים בסמוך לבית העלמין המקורי בו היו קבורים. קיימות מספר גרסאות המתייחסות לאופן בו אותרו הקברים:

  1. מורה דרך, בשם שמעון גת, אשר שמר במוצב סמוך לגשר עבדאללה, במסגרת שירות המילואים שלו, והכיר את סיפור חללי בית הערבה, זיהה חלקי עצמות שנסחפו ממקומם והיו חשופים על הקרקע. הוא פנה למועצה האזורית ולגורמי מערכת הביטחון והתניע את הקמת קבר האחים.
  2. על פי בקשת אימו של נמרוד שכטר נסעו יוסקה הררי וכתב קול ישראל עודד זראי אל בית הערבה במטרה לאתר את קברו. הם נעזרו במפות ירדניות ישנות שסיפק להם מי שהיה ראש עיריית יריחו לפני מלחמת העצמאות[2]. לפי ממצאיהם זוהה מקום בית הקברות אך לא נמצאו במקום עצמות הנפטרים.
  3. יוצאי בית הערבה מקיבוץ כברי שבאו לביקור במקום זיהו את בית הקברות, אספו את עצמות חבריהם וקברו אותם בקבר אחים.

בקבר אחים זה מופיע עדיין שמו של המעפיל אברהם בן אברהם שנפטר ב-1947 ונקבר כאלמוני.

בשנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 הקים צה"ל במקום קבר אחים חדש (לצד קבר האחים שהוקם ב-1967) והניח במקום 5 אבני ראש במתכונת האבנים המשמשות בקברי חללי צה"ל וזאת אף על פי שבמקום נטמן רק חלל צה"ל אחד[3]. חנוכת המצבה החדשה התקיימה ב-25 בספטמבר 1990 בטקס צבאי מלא ובנוכחות נציגי צה"ל ובני משפחה. מאחר שעד אותה שנה זוהה כבר המעפיל האלמוני נרשם שמו המלא על המצבה[4]

בית העלמין כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור בו נמצא בית הקברות מוגדר כשטח צבאי סגור והגישה אליו אפשרית לאחר תיאום עם מועצה אזורית מגילות ים המלח. כמו כן עורכת המועצה, מדי שנה, את צעדת "ראשוני ים המלח", בעקבות ראשוני המתיישבים באזור. במסגרת צעדה זו נפתחים לציבור מסלולי טיול לאזור שפך הירדן, לארץ המנזרים ולבית הקברות הזה.

הנקברים בבית העלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור נקברו בבית העלמין 5 נפטרים:

  • יעקב לביא - נולד ב-13 במאי 1920 בבסרביה. נרצח ב-13 בדצמבר 1940 על ידי ערבים כשיצא לדוג בנהר הירדן עם חברו זאב לוינטל[5].
  • זאב (פטר) לוינטל - נולד ב-16 בנובמבר 1921 בגרמניה. נרצח ב-13 בדצמבר 1940 על ידי ערבים כשיצא לדוג בנהר הירדן עם חברו יעקב לביא[6].
  • גדעון קורנל - בנם של חנה ודוד קורנל (לימים קורן) ממייסדי הקיבוץ. נולד ב-1940 וטבע בבור מים בקיבוץ ב-1942.
  • אליהו (מאיר) עבד-אלנביא - נולד ב-1899 בעיראק[7], נפטר ב-11 בספטמבר 1947 כשהוא בן 48. אליהו עלה מעיראק בדרך היבשה במסגרת של קבוצת עולים שחצו את הירדן לייד בית הערבה. מייד עם הגיעו למשק ירד על ברכיו, נשק את האדמה ונפטר[8]. מאחר ששמו לא היה ידוע נקבר בבית הקברות של הקיבוץ בשם אברהם בן אברהם. לאחר מלחמת ששת הימים זוהה המעפיל האלמוני והתברר ששמו אליהו (מאיר) עבד-אלנביא[9]
  • נמרוד שכטר - נולד ב-28 באוגוסט 1928 בקיבוץ עין חרוד. היה מ"כ בפלמ"ח ולחם בקרבות הקסטל ובקרבות הר-טוב. נהרג בבית הערבה בתאונת אימונים ב-3 בפברואר 1948[10].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרה אגמון, זכרונותיה של הגב' שרה אגמון, ארכיון קיבוץ כברי
  • ישראל אבן-נור, בית מול הר נבו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981, עמודים 80–82

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יחס זה לקברים לא היה חריג ובא לידי ביטוי גם בבתי קברות אחרים כמו בבית הקברות בהר הזיתים
  2. ^ מחווה זו נעשתה בגלל הקשרים הטובים שרקם ראש העיר עם אנשי הקיבוץ
  3. ^ עם זאת, שני הנרצחים שנקברו ראשונים במקום רשומים אף הם באתר "יזכור" על אף שלא היו בשירות צבאי
  4. ^ ציפורה כהן, "זכרונותיה של הגב' ציפורה כהן", מתוך "דף", עלון גשר הזיו, דף מספר 207
  5. ^ יעקב לביא, באתר "יזכור"
  6. ^ זאב לוינטל, באתר "יזכור
  7. ^ בנם של חביבה ונעים עבד-אלנביא
  8. ^ גרסה אחרת טוענת שנפטר לאחר כשבועיים
  9. ^ קיימות 2 גרסאות לאופן בו זוהה השם: לפי גרסתה של תושבת בית הערבה הישנה, שרה אגמון, נכחו בני משפחתו בטקס ב-1967 וסיפרו ששמו עבדוללה אל גאזי. לפי גרסה אחרת שמעה בתו של אליהו תוכנית רדיו בה סיפר דוד קורן (ח"כ לשעבר וממקימי בית הערבה הישנה) את סיפורו של המעפיל והבינה שמדובר באביה
  10. ^ נמרוד שכטר, באתר "יזכור"