סדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נטיפי מלח במערת סדום

סדום היא עיר מקראית, הממוקמת בכיכר הירדן, בסמוך לים המלח. העיר מפורסמת בעיקר בשל סיפור חורבנה, שאירע בגלל חטאי אנשיה.

על שם העיר נקראו הר סדום ומלחת סדום (בה הוקם מפעל המלח בסדום) בדרום-מערב ים המלח, אם כי הזיהוי של סדום במקום זה שנוי במחלוקת.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרד ערי הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת ארבעת המלכים את החמישה

על פי המסופר במקרא,[1] היו חמש ערים גדולות בכיכר הירדן בתחילת תקופת האבות: סדום, עמורה, אַדְמָה, צבויים וצוער. מלכי ערים אלו מרדו נגד כדרלעומר, מלך עילם. בשל כך, בא עליהם כדרלעומר למלחמה יחד עם שלושה מלכים נוספים, וניצחם.

חשיבותו של מעשה זה בסיפור המקראי נובעת מהעובדה שלוט, בן אחיו של אברהם, שכן באותה העת בסדום, והוא נפל בשבי במלחמה. בשל כך, נלחם אברהם במלכים וחילץ מידם את לוט. אגב כך, מתוארת הצעתו של בֶּרַע מלך סדום לאברהם לקחת את הרכוש שהציל במלחמה בתמורה לשבויים שהציל, ומודגשת צדקתו של אברהם על כך שסירב לקחת דבר, "מחוט ועד שרוך נעל".

הפיכת ערי הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מהפכת סדום ועמורה

לאחר מכן, מוזכרת העיר בתור אחת מהערים שאותן החריב ("הפך") אלוהים, כעונש על היותה מרכז של חטא. לפי הסיפור המקראי גר לוט בעיר, והוצל משם עם אשתו ובנותיו ערב החורבן. אשת לוט הסתכלה לכיוון העיר סדום בזמן שברחה עם משפחתה בעת הפיכת העיר, למרות הוראתו המפורשת של האל כי אין להתבונן בה,[2] והפכה לנציב מלח.[3]

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומה ומיקומה של סדום מבוססים על המקרא והמסורת, בהיעדר ממצאים ארכאולוגיים או היסטוריוגרפיים ברורים. בקרב אלה שאין רואים את הסיפור כהיסטורי, אין דעה אחידה לגבי השאלה האם הוא רק משל ותו לא, או שהוא מבוסס על אסון טבע שאכן אירע.

מתיאורי המקרא עולה שהעיר סדום שכנה בצידו הצפוני של ים המלח. בכמה מקומות נאמר שסדום יושבת ב'כיכר הירדן' שמתחבר אל ים המלח בחלקו הצפוני. למשל[4]:

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר.

באותו פסוק מתואר שלוט השקיף על סדום וראה שהיא מקום פורה, וזאת בעת שישב בבית אל שבהרי בנימין[5], דבר שלא ייתכן אלא אם מקומה בחלקו הצפוני של ים המלח, סמוך להרי בנימין.

מלבד זאת, נאמר בתורה שהעיר יריחו, המזוהה ללא ספק מצפון לים המלח, שוכנת בכיכר הירדן: "וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ". כמו כן, עצם השם 'כיכר הירדן' מעיד על כך שאזור זה קשור לנהר הירדן הנשפך אל חלקו הצפוני של ים המלח.

עם זאת, במשך מאות שנים מקובל היה למקם את "ערי הכיכר" בדרום ים המלח. על פי זיהוי זה, יש המזהים את צוער, העיר החמישית שלא חרבה, עם א-צאפי שבירדן.[6] יש משערים שהערים האחרות הוצפו במי ים המלח ומשקעים שכיסו אותן מנעו את גילויים גם לאחר ירידת מפלס המים.[6] חוקרים אחדים קישרו לערי הכיכר את בית הקברות הגדול שבבאב א-דרע שבחוף המזרחי, מסוף האלף השלישי לפנה"ס, ולא נודעו יישובים משמעותיים בני זמנו בקרבתו, או יישובים מבוצרים ששכנו בדרום מזרח ים המלח וחרבו סביב שנת 2300 לפנה"ס.[6] ממצאים אלו קדומים לתיארוך המקראי המקובל של חורבן סדום. וכן האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה סמוכים למאגרי גז וגופרית ולבקע הסורי-אפריקני, ויש המשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם מציינים שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון.[7]

חטאי סדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בספרי הנביאים[8] שימשה סדום כדוגמה להתנהגות הבלתי מוסרית וחטאי הדור נמשלו לחטאי סדום ועמורה. לפי ספרות המדרש היוותה התנהגות זו לא רק נורמה חברתית אלא חוק מקומי שהמפרים אותו בגילויי חמלה היו נענשים באכזריות. לפיכך, עד ימינו משמשת המילה "סדום" כמטפורה לחברה קיצונית באכזריותה.

בתלמוד נטבע הביטוי "מידת סדום" ככינוי למצב בו אדם מסרב לתת לחברו ליהנות מרכושו, אף על פי שלו עצמו לא יהיה שום נזק מכך. במצב זה נפסק כי בית הדין מכריח את האדם לתת לחברו ליהנות מרכושו ("כופין על מידת סדום"). במסכת אבות[9] מובאת דעה הסוברת כי אדם האומר "שלי שלי ושלך שלך" מידתו היא מידת סדום.

מהמקרא עולה כי החטאים שהובילו לחורבנה של העיר היו חטאים מן התחום החברתי - אנשי סדום נמנעו מהכנסת אורחים ועזרה לחלש ובמקום זאת הפגינו שנאת זרים. המקרא כולל בחטאי סדום גם אלימות מינית. פרשנויות אלה מבוססות בעיקר על הפסוק "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם",[10] המתאר את פניית אנשי העיר אל לוט אשר אירח מלאכים שהגיעו לעיר.

בתלמוד הבבלי מתוארת בפירוט מערכת המשפט הרקובה בסדום, עד כדי שהשופטים נקראו: "שקרן" ו"מטה דין". עוד מתוארת הוצאה להורג של נערה שהאכילה עני בחשאי ונתפסה: הפשיטוה, שפכו עליה דבש דבורים וזרקו אותה לתוך כוורת דבורים. הדבורים עקצוה עד שהיא מתה בייסורים.

ההגות הנוצרית הציגה את חטאה של סדום כהומוסקסואליות ומכאן הפך הביטוי "מעשה סדום" לכינוי למשכב זכר או למין אנאלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סדום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ג
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק י"ז
  3. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק כ"ו
  4. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י'
  5. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ג'
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא", עמ' 31–35
  7. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: בראשית, עמ' 126
  8. ^ ספר ישעיה, פרק א', פסוק י', ועוד
  9. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה י'
  10. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ה'. 'ידיעה' זו מתפרשת במשמעות מינית, לנוכח הצעתו של לוט להוציא את בנותיו "אשר לא ידעו איש" כתחליף. להרחבה, ראו פירוש רש"י על הפסוק, בראשית רבה, פרשה כ"ו, פסקה ה', וכן תנחומא (בובר) כ"ב.