בית הקברות הצבאי ברביבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מראה חלקי של בית הקברות. מימין נראות מצבות שבעת חללי הקומנדו הצרפתי. במרכז נראית רחבת הטקס

בית הקברות הצבאי בקיבוץ רביבים הוא מהקטנים בבתי הקברות הצבאיים בישראל. הוא שוכן בצמוד לבית הקברות האזרחי של הקיבוץ. כמעט כל החיילים שנקברו בו - 30 במספר - נהרגו במהלך מלחמת העצמאות.

בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ רביבים בנגב הוקם בשנת 1943, כישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל. במלחמת העצמאות הוא היה נתון למצור על ידי הצבא המצרי והותקף על ידו מהאוויר.

בית הקברות האזרחי ממוקם ממערב לקיבוץ. במהלך המלחמה הובאו אליו לקבורה - כמו ביישובים רבים אחרים - חללים מקרב חברי הקיבוץ וחיילי צה"ל, שנפלו בקרבות במרחב שסביב היישוב. הם נקברו בחלקה שלצד החלקה האזרחית.

בבית הקברות הובאו לקבורה בין היתר חללים משתי קבוצות של קרבנות:

  • שלושה עשר מתוך שישה עשר שנהרגו במהלך הקרב לכיבוש משטרת ביר עסלוג', ממזרח לקיבוץ, ב-11 ביוני 1948. רובם נהרגו לאחר שמוקש שהוטמן בבניין המשטרה הופעל מרחוק על ידי המצרים
  • שבעה מחיילי הקומנדו הצרפתי שנהרגו במהלך הקרבות לכיבוש משלטי התמילה מדרום לקיבוץ ב-26 בדצמבר 1948, במהלך מבצע חורב. מקצתם נשבו חיים ופצועים על ידי המצרים ונרצחו על ידיהם.

לאחר המלחמה הוכרזה החלקה כבית קברות צבאי. הוא עוצב ורוצף ויש בו שפע של צמחייה, הבולטת על רקע נוף המדבר שסביבו.

רחבת הטקס של בית הקברות הצבאי ממוקמת בפינת המתחם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]