רביבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רביבים
שלט הכניסה לקיבוץ רביבים.jpg
שער הקיבוץ
מחוז הדרום
מועצה אזורית רמת הנגב
גובה ממוצע ‎283‏ מטר
תאריך ייסוד 1943
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 1,035 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-1.0%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת צפון הנגב רגילה)
BeershebaNorthNegev.svg
 
רביבים
רביבים
31°02′38″N 34°43′21″E / 31.0439079164083°N 34.7224717627075°E / 31.0439079164083; 34.7224717627075קואורדינטות: 31°02′38″N 34°43′21″E / 31.0439079164083°N 34.7224717627075°E / 31.0439079164083; 34.7224717627075
http://revivim.kibbutz.org.il
מצפה רביבים
מטוס הדקוטה במצפה רביבים
מטעי הזיתים ברביבים

קיבוץ רְבִיבִים ממוקם במועצה אזורית רמת הנגב, בין באר שבע למצפה רמון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 הוקמה קבוצת 'רביבים' בראשון לציון, על ידי צעירים מגרמניה, חברי תנועת הנוער העובד, שהתחנכו בקיבוץ גבעת ברנר.

האדמות עליהם הוקם הקיבוץ נרכשו בשנות ה-30 על ידי יהודים מדרום אפריקה באמצעות אנשי הכשרת היישוב מבדואים משבט אל-עזאזמה. לאחר מכן תרמו הרוכשים את הקרקע לקרן קיימת לישראל. [1][2]

הקיבוץ עלה לקרקע ב-7 ביולי 1943, בשם תל צופים כאחד משלושת המצפים[3] בנגב. מדיניות הספר הלבן באותה תקופה לא איפשרה הקמת יישובים יהודיים בנגב, ולכן הוקמו המצפים[4] תחת מסווה של תחנות מחקר חקלאיות. את השם נתן לקיבוץ מנהיג תנועת העבודה ברל כצנלסון, רביבים היה שמו של ביטאון שהוציא הסופר יוסף חיים ברנר (מחלוצי הספרות העברית המודרנית) ומכאן גם שמו של הקיבוץ. המצפה נמצא בקרבת קיבוץ רביבים ונחשב היום לקיבוץ הישן.

כשהוקם, היה היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל ואמור היה להפוך ליישוב קבע, שהתנאים הסביבתיים יוכחו כמתאימים למגורים. להקמתו הייתה גם חשיבות אסטרטגית בתקופת המנדט הבריטי - הגברת הנוכחות היהודית בנגב, כאשר לאחר המרד הערבי מנעו חוקי המנדט מן היהודים רכישת קרקעות במרבית שטחי ארץ ישראל. בעקבות הקמתו, נכלל הנגב בתוכנית החלוקה של ועדת אונסקופ, ובעקבות זאת בהחלטת האו"ם על חלוקת הארץ.

מגילת היסוד של הקיבוץ:

היום, יום שני, כ"ט במנחם-אב, חמשת אלפים שבע מאות ושלוש שנים לבריאת העולם, בימי אימה והרס, השמדת העם היהודי בתפוצותיו, ארבע שנים למסע השמד של גרמניה הפשיסטית על העמים ועל העם היהודי. בימי האבקות עם ישראל על זכותו לחיים במכורתו.

אנו דור הבונים הצעירים, קבוצת הנוער העובד "רביבים" הקיבוץ המאוחד, שהייתה חמש שנים במושבה ראשון-לציון, ושנאבקה על זכותו של הפועל העברי לעבודה במושבה, בנים להסתדרות הכללית של העובדים העבריים, מניחים את היסוד לביתנו ולהתיישבות יהודית בנגב הרחוק והשומם, אשר ישמש בית ומקלט להמוני היהודים המעונים והדוויים.

תשמש אבן פינה זו פינת אור, הצלה ותוחלת לנוער העברי בגולה ובציון הנגאלת.

במצפה התיישבו 25 מחברי הקבוצה והשאר נשארו בראשון לציון. במקום נבנתה טירה שכללה חדרים, מטבח וחדר אוכל. נזרעו 200-300 דונם תבואות, ניטע כרם קטן וכן 15 דונם מטע מעורב. כן התקיים גן ירק ומשתלה של עצי אשל[5].

רביבים מהאוויר, 2008

בשנת 1947 ביקרה ברביבים ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. בזכות הביקור זכתה ההתיישבות היהודית בנגב לתהודה ציבורית חזקה. הסוכנות היהודית הודיעה לקיבוץ שיש לעשות את מיטב המאמצים להוכיח לוועדה "שכדי להפריח את הנגב נחוצה אוכלוסייה" יהודית באזור מהסוג המצוי ברביבים. למזלם של המתיישבים, בעקבות השטפון שחל באותה שנה, פריחת הסייפנים ולבלוב השדות שבמקום הייתה מרהיבה. חברי המשלחת התרשמו עמוקות, ראש המשלחת הביע הערכה לחלוצים על הפכם מדבר לגן פורח. הביקור זכה להבלטה בעתונות. יש הטוענים כי לביקור זה הייתה השפעה מכרעת בהחלטת ועדת אונסקו"פ לכלול את הנגב בתחום המדינה היהודית.


במלחמת העצמאות היה הקיבוץ נתון תחת מצור מצרי, וסבל מהפצצות חיל האוויר המצרי. לאחר המלחמה הקיבוץ עבר ממקומו המקורי אל האתר בו הוא נמצא היום. אבן הפינה של היישוב החדש הונחה ב-1.6.1949. אחרי המלחמה גם הגיעו לקיבוץ הכשרות מעוז א' וב' שהוסיפו לו חיות וחיוניות רבה, אולם הקיבוץ היה במשבר קשה עד הגעת צינור המים מבאר שבע דרך ירוחם בשנת 1955.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, גולדה מאיר, שהתה לפרקים בקיבוץ בעת כהונתה (עמדה לרשותה דירה ששימשה לביקורים אצל בתה, שרה רחבי, שהייתה אז חברת הקיבוץ), ועל שמה נקרא מרכז התרבות במקום, וכן פארק תיירותי בסמוך לקיבוץ.

בין מקימי הקיבוץ נמנים הסופרים יונת ואלכסנדר סנד אשר ביססו אחדים מספריהם על חייהם בקיבוץ ועל ראשיתו, ביניהם הספר "אדמה ללא צל" ויואל דה מלאך חוקר חקלאות ובוטנאי ישראלי, חתן פרס ישראל שהצטרף באוקטובר 1944. סופר הילדים עמוס בר הצטרף לרביבים בשנת 1951, וחוויותיו בקיבוץ שזורות בספריו. רחל סבוראי הייתה חברת הקיבוץ 50 שנה עד פטירתה ב-2016.

הקיבוץ כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2015, בקיבוץ כ-300 חברים וכ-800 נפשות (מהם כמאתיים ילדים), הקיבוץ ברובו שיתופי למעט המזון. הקיבוץ מתפרנס מתעשייה, מחקלאות ומתיירות. בתחום התעשייה, בבעלות הקיבוץ מפעל רביב להזרקת פלסטיק מדויקת, חברת רבל העוסקת בפיתוח וייצור מערכות אוורור למכלי דלק לרכבים הנמצאת בב"ש, ומפעל ארקל בבית זרע שנרכש על ידי רביב ועוסק גם הוא בתעשיית הרכב. בתחום החקלאות, לקיבוץ רפת, מדגה, לול, מדגרה, כרם זיתים המשתרע על כ-3,000 דונם ובית בד. בענף התיירות, מפעיל הקיבוץ את "חי נגב", הכולל כפר אקולוגי, גן זואולוגי, חדרי אירוח, גן אירועים ועוד.

על שם הקיבוץ והקבוצה שהוקמה בראשון לציון, נקראו שכונת רביבים ותיכון "רביבים" בראשון לציון.

כיום משמש מבנה מצפה רביבים כמוזיאון. בנוסף נמצאים בקרבת האתר עמדות ותעלות קשר ממלחמת השחרור, שהשתמרו כמעט בשלמות, סכרים, בריכת השקיה ומנחת מטוסים. כל אלה משמשים כמוזיאון פתוח.

המצפה נקרא על שמו של יוסף וייץ (1972-1890), שהיה מנהל הקק"ל והוגה רעיון המצפים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רביבים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חירם דנין, זכרונות ומעשים, עמ' 66 - 69, 83 - 84
  2. ^ קבוץ רביבים סיפור רכישת אדמות ביר עסלוג
  3. ^ מצפה, להבדיל מתצפית, הינו תחנת ניסוי חקלאית בה לומדים את התנאים האקלימיים והחקלאים של הסביבה כדי ליעל את שיטות עיבוד האדמה ולהגדיל את תוצרתה.
  4. ^ במקביל הוקמו המצפים בית אשל וגבולות.
  5. ^ הקנים שננעצו בנגב, דבר, 27 בפברואר 1945