באר משאבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרטת באר משאבים
War Memorial in Bir Asluj (Be'er Mashabim), Israel.jpg
לזכר 34 לוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרבות במקום
מיקום הנגב, ליד צומת משאבים
קואורדינטות 31°00′58″N 34°45′47″E / 31.016055555556°N 34.763027777778°E / 31.016055555556; 34.763027777778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טבלת הנופלים באנדרטת באר משאבים
פארק גולדה

באר משאבים הוא השם העברי שניתן לאזור בו היה הכפר הבדואי ביר עסלוג'. המקום נמצא בנגב ליד צומת משאבים, דרומית לקיבוץ רביבים. בצומת אסטרטגי זה הקימו הטורקים, ולאחריהם הבריטים, מחנות צבא גדולים. בתקופת מלחמת העצמאות נערכו במקום קרבות כבדים לשחרור המקום.

ההיסטוריה של המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש המילה עסלוג', הוא בערבית - היונק. האגדה מספרת שאברהם שגר בבאר שבע, שלח את אמתו הגר. היא נטלה גמל ואת ישמעאל בנה וכשהגיעו למקום כלו המים. היא הניחה את ישמעאל הצמא ובכל מקום שחפר יצאו מים.

הטורקים הקימו במקום מרכז מנהלי לבני שבט העזאזמה, סביב קבוצה של שלוש בארות בנויות אבן שעמקן 8–10 מטר. במקום התקיים יום שוק שבועי וכן נבנו מסגד וטחנת קמח. במלחמת העולם הראשונה הקימו הטורקים במקום מרכז לוגיסטי לכוח הטורקי-גרמני שנערך ב-1915 לתקוף את תעלת סואץ. הכוח הטורקי נתמך על ידי מסילת ברזל שעברה בסמוך. תלמידי מקוה ישראל שגויסו כפלוגת נוטעים בצבא הטורקי, נטעו כאן חורשת אקליפטוסים הקיימת עד היום.

בתקופת המנדט הבריטי הוקמו בביר עסלוג' תחנה של משטרת המדבר ומחנה צבאי. ב-1943 עלה בקרבת מקום קיבוץ רביבים. היחסים עם הבדווים היו תקינים. עם פרוץ מלחמת העצמאות הפכו ערביי העזאזמה, ובראשם השיח' חאג' סעיד שהתגורר במקום בבית מפואר, עוינים ליהודים.

ב-16 בדצמבר 1947 הותקף רכב שנסע מחלוצה (מקומו הראשון של קיבוץ משאבי שדה) ליד הכפר הבדואי חאלסה. אחד הנוסעים, אהרון שטולץ נהרג במקום, ונוסע אחר נפצע קשה. כשהגיעו לרביבים התברר שיש לפנות את הפצוע באמבולנס לבית אשל שהיה המקום הקרוב ביותר בו היה רופא יהודי. רכב ובו חברי רביבים עם "מוכתר" הקיבוץ אריה יחיאלי נסע למחנה הבריטי בביר עסלוג'. הבריטים סירבו להקצות אמבולנס לפינוי הפצוע. בינתיים התארגנו ערביי העזאזמה, ופתחו באש על הרכב בדרכו חזרה לרביבים. באש נהרגו 3 מחברי הקיבוץ.

עם פלישת המצרים במלחמת העצמאות התבססו במקום יחידות מתנדבים מצריים מארגון האחים המוסלמים. לקראת ההפוגה הראשונה הוחלט לכבוש את המקום. ההתקפה בוצעה על ידי הגדוד ה-8 של הפלמ"ח וחברי קיבוץ חלוצה ורביבים. ההתקפה החלה ב-11 ביוני 1948 בשעה 05:30.

בהתקפה נהרגו 4 לוחמים. בעקבות מידע מודיעיני שבניין המשטרה ממולכד התבססו הלוחמים מחוץ לבנין, אך שני שבויים סיפרו שבבניין מצוי נשק רב, והלוחמים התפתו ונכנסו פנימה. הערבים הפעילו מוקש חשמלי ממרחק והבניין קרס. 11 לוחמים נהרגו במקום[1].

תפיסת ביר עסלוג' ניתקה את הכוח המצרי בבאר שבע. המצרים ניצלו את ההפוגה ותפסו משלטים בסביבה, ובחסותם בנו "דרך בורמה" מצרית שעקפה את ביר עסלוג' מדרום.

לקראת סוף קרבות עשרת הימים וכניסת ההפוגה השנייה לתוקף, ניסו המצרים לכבוש את המקום. ב-18 ביולי 1948 הם תקפו מספר פעמים בכוחות חי"ר, טנקים ומטוסים, אך נהדפו באבידות כבדות.

אזור ביר עסלוג' נכבש סופית בידי חטיבת הנגב במבצע חורב ב 27 בדצמבר 1948.

על חורבות בניין המשטרה הוקם גלעד ל-34 לוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרבות במקום זה.

כיום יש באזור פארק נופש (פארק גולדה) ומרכז ספא של מים תרמו-מינרלים שנתגלו באזור.

גשר הרכבת הטורקי על נחל רביבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע להקמת הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה חתר השלטון העות'מאני בארץ ישראל לכבוש את תעלת סואץ על מנת לנתק את קווי האספקה של הבריטים[2]. כדי לתמוך לוגיסטית בכוחותיהם שנעו לכוון סיני, בנו הטורקים מסילת רכבת שהחלה בתחנת הרכבת בוואדי צראר, עברה דרך תחנת הרכבת בבאר שבע ותוכננה להגיע עד לקוסיימה שבסיני[3]. כחלק מתשתית המסילה בנו הטורקים גשר מעל לנחל רביבים.

תיאור הגשר וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של הגשר היה כ-180 מטר, כלל 18 קשתות ונבנה מאבן חול מקומית. מצפון לו הוקמה תחנת רכבת בשם "ביר אל מחטה" ובקרבתה נחפרה באר לאספקת מים לקטרים.

פיצוצו של הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פעולת החבלה במסילת הברזל הטורקית לקסיימה

לאחר תבוסת הבריטים בקרב עזה הראשון (מרץ 1917) והשני (אפריל 1917) חששו הבריטים שהטורקים יחדשו את מתקפתם לכוון סיני ולכן החליטו לחבל במספר נקודות לאורך המסילה. ב-22 במאי 1917 יצא כח גדול מאזור תל שרוחן לנקודות שונות לאורך קטע המסילה וב-23 במאי 1917 חיבלו הכוחות ב-9 גשרים בין ביר עסלוג' לעוג'ה אל חפיר כשפיצוץ גשר ביר עסלוג' בוצעה על ידי יחידת אנזא"ק.

הגשר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פיצוצו ב-1917 לא שופץ הגשר. פסי הרכבת והאדנים פורקו ורובם שימש את הטורקים לבניית מסילת הרכבת מנחל שורק לעזה ושלוחת הרכבת לכפר הוג'. עם הזמן הרסו השטפונות בנחל חלקים גדולים מאומנות הגשר. גשר המכוניות (הגשר על שם אריה יחיאלי) שנבנה מעל הנחל ב-2001, כחלק מכביש 40, חצה את מסלול גשר הרכבת וגרם להריסה נוספת של המבנה. הגשר הוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אולם עד ל-2015 לא נערכו במקום פעולות שימור והרס הגשר נמשך. מצפון ומדרום לגשר ניתן לראות את סוללות העפר שתמכו במסילת הרכבת.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת הטורקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט זיכרון לתחנת "ביר אל מחטה"

על הגדה הצפונית של נחל רביבים בנו הטורקים תחנת רכבת ששירתה את יחידות הצבא שהיו פרושות באזור. התחנה נקראה "ביר אל מחטה" (תחנת הבאר) מכיוון שבקרבתה נחפרה באר שמימיה שימשו את קטרי הרכבת. התחנה נחנכה במרץ 1916 בעת ביקור ממלא מקום המפקד העליון אנוור פאשה. התחנה פוצצה על ידי הבריטים.

חברי קיבוץ משאבי שדה השתמשו במי הבאר בשנים הראשונות לאחר עליית היישוב על הקרקע.

במהלך סלילת התוואי החדש של כביש 40 מבאר שבע לניצנה נהרס האתר וחלק מהבאר הוזזה ממערב לכביש.

השלוחה המערבית לביר עסלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרום לרמת חובב, בקרבת נחל אטדים, התפצלה מהמסילה לניצנה שלוחה מערבית שעברה בקרבת קיבוץ רביבים והגיעה לביר עסלוג'. המטרה של מסילה זו לא ברורה וההשערה ששימשה להובלת עובדים למחנה בביר עסלוג'. הממצאים המעטים בשטח כוללים סוללות נמוכות, חפירים רדודים וחוסר גשרי אבן (אם כי ייתכן ונגנבו) ומצביעים על השקעה נמוכה בתשתית ביחס למסילה הראשית ממזרח. ההשערה הסבירה היא שמסילה זו קדמה למסילה הראשית ונבנתה כמסילה זמנית עד לסלילת המסילה המזרחית (לא היה חיבור, בביר עסלוג', בין שתי המסילות).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי אילן: אתרי טיול בארץ ישראל-מדריך לאזור המרכז והדרום, הוצאת עם עובד, 1982
  • "אנדרטאות תש"ח", הוצאת משרד הביטחון, עמוד 145
  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994, 126-124.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באר משאבים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם אדן כתב בספרו "עד דגל הדיו" (עמ' 199) כי היו ידיעות שייתכן שהמשטרה ממוקשת והמסתערים לא פרצו אליה בפזיזות. הם המתינו לבוא החבלנים. ברגע שנכנסו החבלים לבניין לבדוק, הופעל חומר הנפץ מרחוק. שלושת החבלנים נהרגו אך גם תשעה מסתערים שהמתינו בחוץ ונצמדו לאחד הקירות, נהרגו מן ההדף.
  2. ^ חלק מהצבא הבריטי, שלחם באירופה, כלל כוחות מהדומיניונים הבריטים בהודו, באוסטרליה ובניו זילנד שהועברו לחזית דרך תעלת סואץ
  3. ^ בפועל הגיעה המסילה עד בארותיים שם הפסיקו הטורקים את בניית המסילה עקב תחילת נסיגתם מסיני