בית הקברות הצבאי בהר הרצל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה הכניסה הראשית לבית הקברות הצבאי בשדרות הרצל בירושלים, 2011

בית הקברות הצבאי בהר הרצל הוא בית הקברות הצבאי של ירושלים, המשמש גם כבית הקברות הצבאי המרכזי של מדינת ישראל ושל כוחות הביטחון והמשטרה. הוא שוכן בחלקו הצפוני של הר הרצל בירושלים ומהווה חלק מן המתחם הממלכתי של ההר.

מעמדו הממלכתי של בית הקברות נובע משיוכו למתחם הר הרצל ומהיותו אתר הנצחה ל-550 נעדרי מערכות ישראל והיישוב היהודי בארץ ישראל ומקום משכנן של שמונה אנדרטאות ממלכתיות לחללים של צה"ל ולוחמי העם היהודי. בבית הקברות גם מתקיימות האזכרה הממלכתית המרכזית לחללי מערכות ישראל והאזכרה השנתית לחללים שמקום קבורתם לא נודע.

תולדות בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודות להקמת היכל הזיכרון הלאומי ביחד עם כניסה חדשה אל בית הקברות הצבאי (פברואר 2015)

באביב 1949 נוסדו ברחבי הארץ מספר בתי קברות צבאיים לקבורת חללי מלחמת העצמאות, שעמדה אז בפני סיומה. מספר אתרים אפשריים נבחנו בירושלים להקמת בית קברות צבאי. לאחר הקצאת פסגת הר הרצל כאחוזת קבר לחוזה המדינה בנימין זאב הרצל נפלה ההחלטה להקצות כשטח לבית הקברות את המדרון הצפוני של ההר.

ההחלטה להפוך את האתר לבית קברות לאומי נפלה למעשה עם תחילת הבאתם לקבורה של מאות חללי מלחמת העצמאות, שנאספו מחזיתות המלחמה שנותרו מעבר לגבולות המדינה. הוחלט כי חללים אלו, שמרביתם לא היו בני ירושלים, יובאו בה לקבורה. ההלוויה הראשונה בבית הקברות נערכה ב-17 בנובמבר 1949, ובה נטמנו בו 323 חללי מלחמת העצמאות, ובהם חללי גוש עציון ואנשי מחלקת הל"ה. בשנים 1950-1953 נערכו בהר תריסר הלוויות המוניות נוספות, שבהן נקברו בו למעלה מ-600 חללים נוספים של המלחמה. רבים מהם נקברו בו בקברי אחים, שכמותם כמעט ואינם מצויים בבתי קברות צבאיים אחרים בישראל. אירועים אלו קידשו את בית הקברות בהר הרצל כפנתיאון לאומי, שבו נחים בקרבת קבר חוזה המדינה הרצל הגיבורים שנתנו את חייהם על עצמאות המדינה והצלת בירתה.

עבודות בינוי החלו בבית הקברות בסתיו 1949 והתרחבו מאד בראשית שנות החמישים. הן נעשו תחת שרביטו של האדריכל ד"ר אשר חירם, אדריכל המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון. הוא זה אשר קבע ותיכנן את תוכנית האתר ואת המאפיינים האדריכליים שלו, הנשמרים בו עד היום. חירם גם תיכנן את מרבית האנדרטאות שנבנו בשטח בית הקברות.

בשנים הראשונות לקיומו היה מתחם בית הקברות קטן (רק 11 דונם בתחילה) והתרכז בשטח המוכר כיום כגוש ב', במרכז שטח בית הקברות. בהדרגה התרחב שטחו ונוספו בו חלקות קבורה ואנדרטאות. שטח בית הקברות הגיע בקירוב לממדיו הנוכחיים - כ-50 דונם - לאחר מלחמת יום הכיפורים (למעט שלוש החלקות החדשות שנבנו בו בראשית שנות התשעים).

בסוף שנות התשעים הוקמה בסמוך אל חלקת עולי הגרדום שורת קברים עבור חיילים שאינם יהודים.

בשנת 2015 החלה הקמתו של היכל הזיכרון הלאומי ביחד עם כניסה חדשה אל בית הקברות הצבאי.

ציר זמן עיקרי של בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1949 – פתיחת בית הקברות
  • 1949-1953 – קבורת כאלף חללי מלחמת העצמאות
  • 1950-1952 – קבורת צנחנים מתנדבי היישוב באירופה
  • שנות החמישים – בינוי נרחב בשטח בית הקברות
  • 1954 – חנוכת אנדרטת פלוגת התובלה 462 (ארינפורה)
  • 1957 – חנוכת האנדרטה לזכר כ"ג יורדי הסירה
  • 1957 – חנוכת אנדרטת מגיני הרובע היהודי במלחמת השחרור
  • 1957 – קבורת חללי מבצע קדש בגוש א'
  • 1967 – פתיחת גוש ד' במזרח בית הקברות
  • 1967-‏1968 – קבורת חללי מלחמת ששת הימים בגוש ב' וד'
  • 1973 – חנוכת אנדרטת מתנדבי היישוב במלחמת העולם השנייה
  • 1974 – קבורת חללי מלחמת יום הכיפורים בגוש ה' בראש ההר
  • 1975 – קבורת עולי הגרדום מקהיר
  • 1989 – חנוכת האנדרטה לזכר החיילים היהודים בצבא האדום במלחמת העולם השנייה
  • 1994 – פתיחת החלקות החדשות[1] והכניסה השנייה לבית הקברות
  • 1998 – חנוכת האנדרטה לזכר החיילים היהודים בצבא הפולני במלחמת העולם השנייה
  • 2015 - תחילת הקמת היכל הזיכרון הלאומי בכניסה לבית הקברות

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת בית הקברות, המוצבת ברחבת הכניסה אליו

בית הקברות משתרע על פני המדרון הצפוני של הר הרצל. שטחו היה במקורו מסולע וחשוף מצמחייה, ובשולי מקצת החלקות והאנדרטאות נראים עדיין שטחים מסולעים כבמראהו המקורי. שטח בית הקברות הוא תלול והפרש הגובה האנכי בין החלקה הגבוהה ביותר והחלקה הנמוכה ביותר בו הוא כ-40 מטרים.

הכניסה לבית הקברות נמצאת בקצהו המזרחי, צפונה מהכניסה הראשית למתחם הר הרצל ובנקודה נמוכה ממנה בקצה שדרות הרצל בירושלים. בצמוד לכניסה ניצב מבנה הנהלת האתר. מן הכניסה מוביל מערבה כביש פנימי. לאחר כ-200 מטרים מתפצל הכביש לשתי שלוחות, שהאחת מובילה אופקית מערבה והשנייה מעפילה במדרון ההר אל פסגת האתר. חלקות הקבורה והאנדרטאות פזורות לצידי הדרכים הפנימיות.

בשנות התשעים הוכשרה כניסה נוספת לבית הקברות מדרום לכניסה הראשית, והיא מובילה אל חלקות הקבורה החדשות שהוכשרו שם אז (חלקות 6, 7, 8, 9 באזור ד').

המבנה הטופוגרפי התלול של האתר הצריך לפצל את שטח הקבורה בו לחלקות נפרדות רבות – 52 בסך הכל - הממוקמות על טרסות שנבנו על גבי המדרון. בולט מאד השימוש שנעשה בבית הקברות באבן פראית לבניית קירות הטרסות.

גודל החלקות הוא שונה ובאופן כללי הוא קטן יותר במעלה המדרון (כולל חלקות לחללים ספורים) וגדול יותר במורד המדרון. חלוקת שטח הקבורה בצורה זו הביאה להחלטה לקבור בכל חלקה חללים שנפלו באותה מערכה או באותה תקופת זמן. כך קיימות בבית הקברות חלקות לחללי כל מלחמות ישראל ואף לחללי זירת קרבות מסוימת (לדוגמה – גוש עציון). רשת שבילים להולכי רגל ומדרגות מאפשרת מעבר בין החלקות. כל חלקות הקבורה מאורגנות בציר מזרח-מערב, באופן שראשי המצבות פונים מערבה.

בשנת 1954, במהלך הבינוי בשטח בית הקברות, נתגלתה בו מערת קבורה עתיקה (באזור א'). האדריכל חירם בחר לשמרה ולשלב אותה בשטח האתר.

שטח בית הקברות גובל בשטחם של אתרים אחרים במתחם הר הרצל – חלקת גדולי האומה, האנדרטה לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה ואתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. כוונת המתכננים המקורית בראשית שנות החמישים הייתה להקים חיץ בין שטח בית הקברות ליתרת מתחם הר הרצל על ידי נטיעת שורת עצים ביניהם. כוונה זו לא מומשה ומעבר חופשי מתקיים בין שטח בית הקברות לשטח האתרים הגובלים בו.

אזורי ההר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח בית הקברות מחולק לארבעה אזורים:

  • אזור א' - במערב המתחם, במרכז מדרון ההר. מצויות בו 23 חלקות קבורה, שתי אנדרטאות ורחבת טקס. קבורים בו חללים שנפלו במלחמת העצמאות, מלחמת סיני ומלחמת לבנון הראשונה ובין השנים 1949-1966 ו-1982-83.
  • אזור ב' - בצפון-מערב המתחם, בתחתית מדרון ההר. יש בו 12 חלקות קבורה, שתי אנדרטאות וכן ממוקם בו גן הנעדרים. נקברו בו חללים שנפלו במלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים והשנים שביניהן (למעט במלחמת סיני) ובו נמצאת חלקת המשטרה.
  • אזור ד' - בדרום-מזרח המתחם ובסמוך לכניסה לבית הקברות. מצויות בו 12 חלקות ושלוש אנדרטאות. קבורים בו חללים שנפלו במלחמות ישראל וביניהן משנת 1967 ואילך.
  • אזור ה' - בפסגת המתחם, בסמוך לחלקת גדולי האומה. נמצאות בו חמש חלקות של חללי מלחמת יום הכיפורים (1973-74).

החללים בבית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבתו של יקותיאל שאול אורבך[2], ממתנדבי היישוב במלחמת העולם השנייה, שהובא לקבורה בבית הקברות
קברו של אורי לבוביץ שנהרג בגבעת התחמושת עם המצבה הזמנית, חודש לאחר שנהרג, יולי 1967

בבית הקברות נטמנו חללי מערכות ישראל שנפלו בכל מלחמות ישראל החל ממלחמת העצמאות וכן בתקופות שביניהן. נטמנו בו בשלוש חלקות גם חללים של משטרת ישראל ומשמר הגבול.

בבית הקברות נקברו גם 14 חללים שנפלו בשנים שלפני מלחמת העצמאות. מרביתם היו אנשי המחתרות, החל באנשי ניל"י יוסף לישנסקי ואבשלום פיינברג, שנפלו בשנת 1917 ועבור באנשי אצ"ל ולח"י שנפלו בשנות הארבעים. מלבדם נקברו בבית הקברות חמישה ממתנדבי היישוב שלחמו במלחמת העולם השנייה, מהם שלושה מן הצנחנים באירופה. חללים אלו נקברו בחלקות נפרדות מיוחדות שהוקצו לשם כך.[3]

בבית הקברות קיימות שתי חלקות המיועדות לקבורת חללים שיהדותם מוטלת בספק. נקברו בהן חללים מבני העלייה מברית המועצות לשעבר.[4]

בבית הקברות נטמנו בסך הכל כ-3,400 איש ואישה, ובכללם כאלף חללי מלחמת העצמאות. עשרות מהם עוטרו בעיטורים וציונים לשבח מאת צה"ל וזרועות הביטחון האחרות.[5]

אישים ידועים שנקברו בבית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותל הזיכרון בגן הנעדרים
אנדרטת כ"ג יורדי הסירה
אנדרטת הנספים באונייה ארינפורה

מעמדו של האתר כבית הקברות הצבאי הלאומי בא לידי ביטוי מיוחד בשמונה אנדרטאות לאומיות שהוקמו בו עם השנים. אלו הם גן הנעדרים ושבע אנדרטאות אחרות שהוקמו בו לזכר נעדרים וחללים שנקברו מחוץ לישראל.

גן הנעדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גן הנעדרים

בבית הקברות הוקמה באזור ב' חלקה לזכר נעדרי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, והוצבו בו אבני מצבה לזכר 180 מהם. ברבות הימים הוחלט כי יש להנציח בבית הקברות את שמות כל הנעדרים מימי המאבק להקמת מדינת ישראל ועד כה. לפיכך הוחלט לשפץ את החלקה ולהסב אותה ל"גן הנעדרים", שיפוץ שהושלם בשנת 2004. בגן המחודש הוצבו אבני המצבה האישיות בתבנית חדשה והוקם כותל זיכרון ועליו חקוקים שמות כלל 550 נעדרי היישוב ומדינת ישראל.

אנדרטאות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע האנדרטאות לחיילים היהודים במלחמת העולם השנייה (כולל אנדרטת נספי האוניה ארינפורה ואנדרטת הכ"ג) הוקמו בקרבה פיזית זו לזו. כמו כן, אנדרטת חללי הרובע היהודי במלחמת העצמאות והאנדרטה לזכר חללי הצוללת דקר הוקמו בסמוך לחלקת הנעדרים. בכך נוצרו בבית הקברות שני מתחמי אנדרטאות, באופן המבטא את ההקשר ההיסטורי המשותף של כל אחת מהן.

היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל
הדמיה של היכל הזיכרון הלאומי
מפת מסלול המבקרים, המוצגת בבית הקברות

אנדרטה נוספת העתידה לקום בשטח בית הקברות תהיה הגדולה שבאנדרטאות שבו. זהו היכל הזיכרון הלאומי, העתיד להנציח את שמות כל חללי מערכות ישראל שנפלו משנת 1860 ועד היום. בניית ההיכל החלה בשנת 2015. לאחר השלמתו ייערך בו בקביעות טקס הזיכרון המרכזי לזכר חללי מערכות ישראל (ראו להלן). במרכז היכל הזיכרון הלאומי תוצב אש התמיד לזכר החיילים האלמונים של ישראל.

גינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לקיומו היה אתר בית הקברות חשוף מצמחייה, ופרט זה בולט בצילומיו מאותן שנים. פיתוח האתר כלל תוכנית גינון נרחבת, בהנהגתו של מתכנן הגינון (החל מ-1952) חיים גלעדי, אשר פעל בשיתוף פעולה מלא עם האדריכל חירם. במסגרת התוכנית ניטעו באתר במשך השנים פרחים, שיחים ואלפי עצים, ובכללם אורנים, ברושים ואף ארזים (אשר הובאו מלבנון דרך קפריסין). נטיעות אלו שינו עם השנים לחלוטין את מראה מתחם בית הקברות עד כי כיום הוא מהווה למעשה גן עירוני בירושלים.

טקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הקברות מתקיימים מדי שנה מספר טקסי זיכרון ממלכתיים:

טקס האזכרה הממלכתי ביום הזיכרון התקיים שנים רבות ברחבת הטקסים שהוקמה באזור ב', בסמוך לחלקת חללי מחלקת הל"ה. בראשית שנות האלפיים הועתק מקום הטקס לרחבה שבראש ההר, בסמוך לחלקת גדולי האומה, כנראה מטעמי אבטחה.

מסלול המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים התברר כי שטחו הגדול של מתחם בית הקברות ומבנהו הייחודי מקשים על המבקרים בו להתמצא בדרכם. בשל כך הוצא לפועל בבית הקברות פרויקט רחב היקף ובו הותקן שילוט מפורט המנחה את המבקרים בדרכם.

במקביל להתקנת השילוט בבית הקברות הוחלט להכשיר מסלול מבקרים, שיוליך בין האתרים המרכזיים במתחם הר הרצל כולו. ראשיתו של המסלול המעגלי בכניסה לבית הקברות הצבאי. המסלול כולל שלושים תחנות המסומנות באבני סימון מיוחדות. 21 מהתחנות נמצאות במתחם בית הקברות הצבאי, ובכללן כל האנדרטאות הניצבות בו.

מתכנן וכותב המסלול היה משה אורן, בתפקידו כראש תחום מפעלי הנצחה במשרד הביטחון[6].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעוז עזריהו, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים, 1948-1956, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1995
  • רמי יזרעאל, "בית הקברות הצבאי בהר הרצל", אריאל 169 (תשס"ה), עמ' 6-32
  • משה אורן, השביל המחבר, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלקות 6, 7, 8, 9 באזור ד'.
  2. ^ ראו: יקותיאל אורבך באתר ההגנה.
  3. ^ אלו הן חלקות 2, 4, 19 ו-22 באזור א'.
  4. ^ אלו הן חלק מחלקת עולי הגרדום באזור א' וחלקה 23 באזור א', בסמוך לאנדרטת חללי האונייה ארינפורה.
  5. ^ ראו: חללים בעלי עיטורים וצל"שים הקבורים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, באתר נזכור את כולם.
  6. ^ מפעל זיכרון - הר הרצל / מסלול המבקרים, באתר האינטרנט של משה אורן

קואורדינטות: 31°46′34.18″N 35°10′46.94″E / 31.7761611°N 35.1797056°E / 31.7761611; 35.1797056