בית יהודיוף-חפץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בית יהודיוף-חפץ
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
בית יהודיוף-חפץ
בית יהודיוף-חפץ
חזית המבנה
ריצוף בבית הכנסת שבקומה השנייה

בית יהודיוף-חפץ הוא מבנה מפואר השוכן ברחוב עזרא 21 בשכונת הבוכרים בירושלים. הבית נבנה בשנים 1905-1910 בשביל אלישע יהודיוף ומשפחתו שגרו אז בקוקנד שבאוזבקיסטן. הבית נבנה בפועל על ידי מחותנו ישראל חפץ שגר בעיר העתיקה בירושלים.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית יהודיוף-חפץ כולל שתי קומות מגורים וקומת מרתף. אורך הבית כ-55 מ' ורוחבו כ-20 מ'. לבנין שתי כניסות ראשיות: האחת מובילה ממרכז החזית לקומת הקרקע והשנייה, בצדו המזרחי של הבניין, בנויה משני גרמי מדרגות עגולים המובילים היישר לקומה השנייה. לאורך הבניין עובר מסדרון רחב, שבו למדו ילדי המשפחה לרכב על אופניים, ומשני צדדיו חדרי מגורים גדולים. למסדרון העליון רצפה מעוטרת עם שני פתחי אור עשויים לבני זכוכית המעבירים אור לקומה הראשונה. תקרת המסדרון, וחלקם העליון של הקירות שלאורכו, מעוטרים בציורי טבע (ציפורים, איילות, פרחים ועצים), נוף (קברי אבשלום וזכריה בעמק קדרון, הרים מושלגים ונחלים כמו באירופה) ומוטיבים יהודיים כמו מגן דוד וסמלי שבטי ישראל, של הצייר שמואל מלניק.

הבית כלל בית כנסת גדול ובו עמודים עגולים גדולים משיש ורוד שהובאו במיוחד מאיטליה. גג הבניין שטוח והוא מוקף מעקה ברזל מסוגנן עם גביעי אבן גדולים. הבניין נבנה בסגנון אירופאי והוא מזכיר את סגנון הבנייה של ארמונות באירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית נבנה בשנים 1905-1910 על ידי ישראל חפץ[1] בשבילו ובשביל גיסו אלישע יהודיוף שהיה סוחר גדול בכותנה ונולי כותנה, וגר אז בקוקנד שבאוזבקיסטן. בשנת 1914 עלה אלישע יהודיוף עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בבית המפואר. אולם בשנת 1915 גורש יהודיוף, שהיה נתין רוסיה מארץ ישראל, מפני שרוסיה הייתה אויב של האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. הטורקים נצלו את הבית כמפקדה של הצבא הטורקי בירושלים. ב-1918, כאשר הסתימה המלחמה, שב אלישע יהודיוף לירושלים עם משפחתו, לאחר שרכושו באוזבקיסטן הולאם על ידי הקומוניסטים בעקבות מהפכת אוקטובר.

כדי להתפרנס, יהודיוף השכיר את הקומה הראשונה של הבית לבית היתומים בלומנטל[2]. באותה שנה ערכו יהודי ירושלים בחדר האוכל הגדול של הבית סדר פסח למאתיים חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי בארץ ישראל וחודש לאחר מכן נערכה בבית קבלת פנים לגנרל אלנבי מטעם יהודי ירושלים בהשתתפות חיים ויצמן וג'יימס רוטשילד. לחדר האוכל הגדול לא הייתה באותם ימים תקרה כמו שיש לו היום, אלא הוא כוסה בפירמידת זכוכית ענקית שנעה על מסילות ובחג סוכות היא הוזזה ובמקומה הונח סכך שהפך את המקום לסוכה ענקית. גם הנציב העליון הרברט סמואל היה אחד האושפיזין בסוכה.

ביום ג', י"ד באדר א', תרפ"א (1921) התכנסה ועידת היסוד של הרבנות הראשית בבית יהודיוף-חפץ[3], בה נבחר הרב יעקב מאיר לרב הראשי הספרדי. כעבור מספר שנים נשאה רחל, נכדתו של הרב יעקב מאיר, ליצחק, בנו של אלישע יהודיוף.

בשנת 1923 עזב בית היתומים את הבניין ובמקומו נכנס בית הספר "שפיצר" בהנהלת חנה שפיצר[4], שבתה שושנה רזיאל הייתה נשואה לדוד רזיאל. בשנות הארבעים, כאשר איש מבני משפחת יהודיוף כבר לא גר בבית, שימש הבניין כמרכז פעילות האצ"ל בירושלים, והוכנו בו סליק גדול ודרך מילוט.

לאחר קום המדינה השתכנו בבית הגדול שני בתי ספר חרדיים: בית חנה לבנות ובית יעקב לבנים. כל אחד מחדרי הבית הגדולים חולק לשתי כיתות על ידי מחיצות.

כיום המבנה משמש את בית הספר לבנות של החינוך החרדי העצמאי נתיב בתיה.

הארמון של המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "הארמון של המשיח" שבו מוכר בית יהודיוף-חפץ הוא אגדה אורבנית. בתחילת המאה ה-20 היה בית יהודיוף-חפץ הבית הפרטי הגדול והמפואר ביותר לא רק בשכונת הבוכרים אלא בירושלים כולה[5]. בבית היה בית כנסת שרבים באו להתפלל בו בשבתות ובחגים ובחדר האוכל הגדול שבו נערכו חתונות ושמחות לא רק של בני המשפחה. מסיבות אלו קראו לו בני ירושלים על דרך הקיצור "הארמון". בנין מפואר זה שכן בקצה שכונת הבוכרים, שהייתה בזמנה שכונה יוצאת דופן מבין כל השכונות שנבנו מחוץ לחומות. השכונה תוכננה ונבנתה בסגנון אירופי עם רחובות רחבים ורבים מבני ירושלים באו לטייל בה. אחד מאלה היה הסופר ש"י עגנון, שאהב מאד את השכונה בכלל ואת בית יהודיוף-חפץ בפרט, ובספרו "שירה" כתב:

גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב...

מאז פרסומו של עגנון נפוצה האגדה כי הבית שבנו אלישע יהודיוף וישראל חפץ בשביל משפחתם נבנה למען המשיח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, אורבך, תל אביב, 1988.
  • שמואל הולנד ""ואלה תולדות", שערים ורחובות" בתוך: אייל מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1996 (עמוד 237).
  • עדנה בן-יהודה, "בית יהודיוף-חפץ וגם הארמון של המשיח", הוצאה עצמית, 2014
  • דרור ורמןהבוכארים ושכונתם בירושלים, ירושלים: יד בן-צבי, ה'תשנ"ב, שאלו שלום ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית יהודיוף-חפץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°47′28″N 35°13′07″E / 31.791011°N 35.218499°E / 31.791011; 35.218499