סוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוכה בירושלים, בעלת דפנות עץ להגנה מפני הקור ולהגברת יציבות הסוכה, לשם הידור המצווה.
סוכת בד. ניתן להבחין בתחתית הדפנות ברצועות הלבוד.

ביהדות, סוכה היא מבנה ארעי הבנוי על פי כללים הלכתיים מוגדרים, אליו מועברות פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה, למשך שבעת ימי חג הסוכות. המילה סוכה נגזרת מן השורש סכ"כ ומשמעותה מבנה הסוכך על האנשים שבתוכו, ומכאן נובע גם שמו של הסכך. הישיבה בסוכה היא מצוות עשה התלויה בזמן מהתורה, חובה לגברים ורשות לנשים.

המילה סוכה מופיעה מספר פעמים בתנ"ך, ביחיד וברבים. צורת הרבים סֻכּוֹת מופיעה בתנ"ך בהקשרים שונים: לעתים כצורת הרבים של סוכה, לעתים כעיר במצרים, לעתים כעיר בעבר הירדן ולעתים כשם של חג שמצווה לחגוג אותו (שהוא חג הסוכות של ימינו). בספר הזוהר הסוכה מכונה "צילא דמהמנותא" (=צל האמונה, השכינה).[1]

מבנה הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכות עם סכך דקלים
סוכות הנבנות על עמודים מפאת חוסר בשטח, שכונת בתי אונגרין בירושלים

בהלכה נאמרו דינים שונים לגבי תהליך בניית הסוכה, גודל הסוכה, מספר הדפנות, חומרי הבניה ועוד. כלל חשוב ומרכזי בסוכה שהיא אמורה להוות דירת ארעי: "סוכה דירת עראי בעינן".[2] מכלל זה נגזרות הרבה הלכות הקשורות לצורת בנייתה של הסוכה, כמו שאפשר לבנותה על גמל או שאיננה חייבת לעמוד בפני רוח שאיננה מצויה.

אולם החלק העיקרי בסוכה, שרוב ההלכות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש.[3] חלק מהלכות הסוכה נגזרות מכך ובכללם הצורך לבנותה תחת כיפת השמים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה כדי שתהיה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ-50% משטח הרצפה מוצל, כאשר השמש בנקודה הגבוהה. את הסכך יש להניח רק לאחר שיש דפנות לפי הכלל "תעשה ולא מן העשוי".

דיני מבנה הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכת ילדים זו, על־אף גודלה הקטן, עדיין מספיקה כדי להיחשב כסוכה כשרה לכל דבר ועניין: גובהה עולה על מטר, רוחבה עולה על שבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה.

גודלה המִזעָרִי של הסוכה הוא ריבוע של שבעה טפחים וגובהה עשרה טפחים (כ 56*56 ס"מ רוחב, ו80 ס"מ גובה). הגובה המְרַבִּי הוא 20 אמות (כ 10 מטרים) (שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי). לאורכה ולרוחבה המקסימליים אין הגבלה, אך במקרה של סוכה גדולה במיוחד עלולות להופיע בעיות טכניות כמו למשל בהעמדת הסכך באופן כשר. באופן מפתיע, סוכה עשויה להיות כשרה גם במצבים הרחוקים ממבנה משמעותי- כמו למשל מצב של שתי דפנות שלמות מחוברות בניצב ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח והעומדת במרחק קטן מעט מ־3 טפחים מן הדופן הסמוכה, כך שרואים את צד זה כאילו יש בו דופן רציפה באורך ד' טפחים.[4] לעומת זאת סוכה אשר דפנותיה עשויות מבד המתנופף ברוח רגילה (סוכות מסוג זה נפוצות מאוד בשנות האלפיים) אינה כשרה לעתים, ויש להקיף אותה משלושה כיוונים בדופן יציבה ברוח עד לגובה 80 ס"מ, שיעור הגובה המינימלי של דפנות הסוכה. סוכה עגולה כשרה כאשר גודלה המינימלי חוסם ריבוע של סוכה כשרה .[5]

דפנות הסוכה צריכות להיות מחיצות, אך יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם.[6] פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ אינו מרובה על העומד", ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשרה טפחים.[7] יתר על כן, הדפנות אינן חייבות להגיע עד לסכך - די בכך שהם מגיעות לגובה עשרה טפחים, ובכך הם יחשבו כאילו מגיעים עד לסכך מדין "גוד אסיק מחיצתא".

הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק כדי "שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד".[8] הלכה זו נחשבת לבעייתית ביותר, לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר ינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב.

פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף עם היריעה תנוע באמצע, הדופן תחשב כאחידה מדין לבוד. בעשור השני של שנות האלפיים נפוצות "רצועות לבוד" או מוטות מתכת המתבססים על עיקרון זה - סביב הסוכה נמתחות רצועות או מונחים מוטות ברזל, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הם מגיעים עד גובה עשרה טפחים, ובכך מכשירים את הדופן.

הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל.[9] כיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בהתקנת סוכות ניידות על גבי מכוניות, למתן אפשרות לציבור לקיים את מצוות הישיבה בסוכה.

דיני הסכך[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח סכך בעת גידולו, כפר יונה

סכך הסוכה חייב להיות מחומר צמחי תלוש, שאינו מקבל טומאה.[10] (באופן כללי, כלי עץ אינם מקבלים טומאה כל עוד אין להם "בית קיבול", או שהם מיוחדים לישיבה או שכיבה). בתור גזירה, אסרו חז"ל לסכך בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו,[11] וכן אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע.

כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד האשכנזים נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים הספרדים לא ראו בה חובה.

סכך פסול במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב-3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (ליד הדפנות) אם רוחבו קטן מ4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול (דופן עקומה).

הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמם, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות. במקרה כזה אנו מחשיבים את הדפנות כאילו הם ממשיכים ועולים למעלה (גוד אסיק). אמנם במקרה שיש סכך פסול בצד הסוכה, צריכה הדופן לעמוד צמוד לסכך, שכן אין להסתמך באותה דופו גם על דופן עקומה וגם על גוד אסיק.

מצוות הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית סוכה בשכונת כרם אברהם בירושלים

המצווה בחג הסוכות היא לגור בסוכה ממש ולעשות בה את כל הפעולות השגרתיות שנעשות כל השנה בבית: לאכול, לשבת, ללמוד ואף לישון, כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר או ענני הכבוד שסוככו עליהם לאחר יציאתם ממצרים. ('תשבו כעין תדורו').

המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כ"ג, מ'-מ"ג) ובספר דברים (ט"ז, י"ג-ט"ו). דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד-ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה-תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.

בניית הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל בקיום מצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת העוונות. הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם מצוות סוכה, וכל סוכה שהוקמה לצל - כשרה.

ברכה על ישיבה בסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת לישב בסוכה

מצוות הישיבה בסוכה טעונה ברכה קודם שנכנס ליישב בה, ככל מצוות עשה, שיש לברך עליהן עובר לעשייתן. בראשונים נחלקו מתי מתחייב לברך. יש אומרים שמברכים אותה בכל עת שנכנסים לסוכה לשהייה ממושכת, ויש אומרים שרק לפני אכילת קבע בסוכה,

אכילה ושינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אכילה בסוכה, שינה בסוכה
מכירת קישוטים לסוכה בבני ברק, ספטמבר 2012

מצווה לאכול ולשתות בסוכה, ואסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, אך אכילה מועטה (אכילת ארעי) מותרת.

לעומת זאת, לגבי שינה מחוץ לסוכה, נאסרה בין שינה ארוכה ובין שינה קצרה, מכיוון שגם שינה מועטת יכולה לעתים להרוות ולרענן כמו שינה ארוכה. בפועל, רבים מהאוכלים בסוכה אינם ישנים בה, היות שהשינה בסוכה מחוץ לבית גורמת להם צער, והמצטער פטור מן הסוכה. נהוג בחסידות חב"ד[12] ובעלז[13] לא לישון בסוכה וכן בכמה קהילות בפרס[דרוש מקור], וטעמים שונים נאמרו להצדיק מנהגם.

הפטורים מהסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

נשים (בכל גיל) פטורות מהישיבה בסוכה, ככל מצוות עשה התלויות בזמן (מצוות עשה שהזמן גרמן). כך גם בנים קטנים שגילם פחות מבר מצווה (גיל 13). אלה פטורים מדין תורה מן המצווה, אך חכמים תקנו לחנכם למצווה מגיל חינוך שהוא הגיל שבו הקטן מבין את כללי המצווה, כלומר, את החובה לאכול ולישון בסוכה. גיל זה הוא בסביבות 6 שנים.

מצטער פטור מן הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצטער פטור מן הסוכה

בניגוד לרוב מצוות התורה, שאותן חייב לקיים גם המצטער צער הגוף בעשייתן, בסוכה קיים דין ייחודי לפיו "מצטער פטור מן הסוכה",[14] כלומר אדם שהשהות בסוכה גורמת לו לצער ועגמת נפש, פטור ממנה. הרמב"ם, למשל, מציין שאדם שאינו יכול לישון בסוכה בשל הרוח או הזבובים והפרעושים פטור מלקיים את המצווה.[15]

אמנם פטור זה מותנה בכך שכאשר ייכנס האדם לביתו - יימלט מן הצער. אך אם יסבול ממנו גם בביתו, אין הצער מהמטרד פוטר אותו מהסוכה. למשל אם יסבול מזבובים גם בביתו - חייב להישאר בסוכה למרות שסובל בישיבתו בה בגלל הזבובים. כמו כן, הצער צריך להיות משמעותי כך שאם היה זה בביתו שבו הוא דר כל השנה, היה מעדיף לעזוב את ביתו לזמן מה ולעבור לבית עם תנאים פחות טובים משמעותית כדי להימלט מן הצער.

בדומה למצטער מן הסוכה, גם חולים פטורים מישיבה בסוכה. הנימוק לדין מצטער הוא "תשבו כעין תדורו", שהאדם מצווה לשבת בסוכה כפי שהוא גר בביתו, "ואין האדם דר במקום שבו הוא מצטער" .[16]

הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

מאחר שבמקרה של צער אדם פטור ממצוות ישיבה בסוכה לכך במקרה של מזג אוויר גשום או קר, אין כל טעם להמשיך ולשהות בסוכה, והממשיך להישאר בה נידון לגנאי ולא לשבח ונקרא הדיוט.[17] חכמי המשנה המשילו את המצב, בו יורדים גשמים בחג הסוכות, לעבד שמזג כוס לרבו וזה האחרון שפך בתגובה דלי של מים בפניו.

עוסק במצווה פטור מן המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עוסק במצווה פטור מן המצווה

העסוק בקיום מצווה אחרת, נפטר באותו הזמן מחיוב הסוכה, ויכול לאכול ולישון מחוץ לסוכה. כמו כן ההולכים לדבר מצווה פטורים מישיבה בסוכה בכל זמן הליכתם, פטור זה הוא מהכלל ההלכתי שהעסוק במצווה פטור מן המצווה.

מנהגי הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגריר ארצות הברית בישראל, דניאל שפירו, מקשט עם אזרחים ישראליים את הסוכה בלשכתו.

נוי סוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הסוכה נוהגים לקשט בקישוטים ותמונות הנקראים בלשון חז"ל "נוי סוכה".[18] יש נוהגים שלא לתלות קישוטים על הסכך אלא רק על הדפנות מטעם סכך פסול.

בתלמוד מסופר שהיו נוהגים לתלות מיני פירות בסוכה כנוי סוכה אולם אסור להוריד אותם לפני תום החג:

סככה כהלכתה, ועטרה בקרמים ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים, ופרכילי ענבים, יינות, שמנים, וסלתות, ועטרות שבלים - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם - הכל לפי תנאו!

אושפיזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אושפיזין

רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג- לפי סדר זה, או לפי סדר כרונולוגי בו יוסף בא לפני משה. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג.

רבנים, אישי ציבור ומנהיגים דתיים נוהגים לקבל אורחים בסוכתם, לפי ההלכה "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל".[19] על פי מנהג זה, אף נשיא המדינה נוהג לקבל בסוכתו את הציבור הרחב.

סוכות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין מגורים עם הכנה לסוכות, בני ברק

יהודים רבים ברחבי העולם מקיימים את מצוות בניית הסוכה לחג הסוכות, ובפרט בישראל. מקובל לארח ולהתארח בחג בסוכותיהם של שכנים ומכרים, וכמו כן רווחות תחרויות מקומיות לסוכה היפה ביותר. ישנם פיתוחים רבים שחודשו כדי להקל על הישיבה בסוכה. למשל, בבתים המיועדים למגזר הדתי נבנות לעתים מראש "מרפסות סוכה", החשופות לכיפת השמים ומאפשרות להקים סוכה כהלכה בתוך המרפסת.

יש מקומות בהם הקמת סוכה עלולה להיתקל בהתנגדות של השכנים. רושם לכך ניתן למצוא באנקדוטה מפורסמת, המספרת על יהודי שבנה סוכה, וכששכניו התלוננו עליה לרשויות, היא הוכרזה כמבנה בלתי חוקי, והוצא צו הריסה שימומש בתוך שבוע ימים, אם בעליה לא יפרקוה עד אז.

לקראת סוכות נפתחים ברחבי ישראל, ובפרט בריכוזים הדתיים, דוכנים ומקומות מכירה ייחודיים המוכרים חומרים לבניית הסוכה. ישנן חברות המייצרות סוכות מחומרים שונים, וסכך עשוי ממחצלות או מנסרים לשימוש רב פעמי. עיריות רבות נוהגות לגזום עצים בתחומם ולספק ענפים לסכך לתושביהם באופן מסודר.

בשנת 2010 יזם הארגון היהודי-אמריקני "Reboot" את התחרות האדריכלית "סוכה סיטי" לעיצוב סוכה מודרנית, במסגרת פעילותו לקידום חידושים בתרבות ובמסורת היהודית. בתחרות השתתפו מאות מעצבים, בסופה הוקמו בכיכר יוניון בניו יורק 12 סוכות על פי ההצעות הזוכות, ומתוכן נבחרה אחת להישאר בכיכר במהלך חג הסוכות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ישראל דנדרוביץ, סגולת הסוכה לאריכות ימים ולחיי נצח, בתוך: קובץ אור ישראל, גיליון מה, תשרי תשס"ז, עמודים: ריב - רכא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זוהר, ח"ג ק"נ ע"א
  2. ^ סמ"ג - חלק מצות עשה - מצווה מג, מהר"ל ספר נצח ישראל - פרק לה, ביאור הלכה סימן תרל"ד ד"ה אפילו
  3. ^ "בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש." (שולחן ערוך, אורח חיים, תרכ"ה, א)
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ב'
  5. ^ רמב"ם ושו"ע סי' תרלד סע' ב
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ט"ז
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה י"ב
  8. ^ שולחן ערוך אורח חיים, תרל, י
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ו'
  10. ^ משנה סוכה א, ד
  11. ^ בבלי סוכה טו, ב - טז, א
  12. ^ אתר צא"ח
  13. ^ נטעי גבריאל (הרב גבריאל ציננער), הל' ר"ה סי' טז הערה טו
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד ב'
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ו', הלכה ב'
  16. ^ (בעלי התוספות סוכה כו ע"א)
  17. ^ הגהות הרמ"א על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ז'
  18. ^ חסידי חב"ד אינם נוהגים לקשט את הסוכה בנימוק שהמצווה אינה זקוקה לתוספת של קישוטים חיצוניים. ראה בהרחבה שיחות קודש תש"ל חלק א עמוד 129.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז, עמוד ב'. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ז, עמוד ב'. משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ה', הלכה ז'


P judaism.svg
ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: מצוות הישיבה בסוכה. להרחבה עליה בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.