אושפיזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אושפיזין (ארמית - אורחים), הוא כינוי לשבעה אישים מאבות העם היהודי, שעל-פי הקבלה באים להתארח בסוכותיהם של בני ישראל במהלך שבעת ימי חג הסוכות. בכל יום מגיע לסוכה, על פי המסורת, "אורח" אחד מן השבעה בראש, ואליו מתלוים שאר האורחים. כל האושפיזין הם דמויות תנ"כיות מן ההיסטוריה היהודית.

סדר ונוסח הזמנת האושפיזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני נוסחים להזמנת האושפיזין:

  • על פי נוסח האר"י: "אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין" ולאחר מכן מונים את שמות האורחים. ולאחר מכן: "במטו מינך (שם האורח) אושפזי עילאי דיתבי עמי ועמך כל אושפיזי עילאי (שמות שאר האורחים)", כלומר- "בבקשה ממך, אורח קדוש, שישבו עמי ועמך כל האורחים הקדושים".
  • ועל פי הנוסח האחר: "עולו אושפיזין עלאין קדישין, עולו אבהן עלאין קדישין, למיתב בצלא דהימנותא עילאה", כלומר- "כנסו אורחים עליונים וקדושים, כנסו אבותינו העליונים הקדושים, לישב בצל האמונה" (צל האמונה הוא כינוי קבלי לסוכה). ולאחר מכן מזמינים את האורח של אותו היום, ועמו את כל שאר האורחים.

סדר האושפיזין לפי המנהג האשכנזי (לפי סדר הדורות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר האושפיזין לפי המנהג הספרדי והחסידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות האורחים באה לידי ביטוי במידות (-תכונות) המיוחסות להם. סדר האושפיזין הנהוג לפי המנהג האשכנזי הוא כפי סדר לידתם של האישים המוזכרים. את המנהג הספרדי והחסידי מסדר לפי סדר הספירות, ומקביל לשבע הספירות התחתונות. בכל יום מיוחסת חשיבות מיוחדת למידה הקשורה באורח של אותו היום:

3 הספירות העליונות -חכמה, בינה ודעת (או לפי שיטה אחרת- כתר, חכמה ובינה) אינן משויכות לאף אחד מהאושפיזין כיוון שהן מוגדרות כספירות 'מוחין', והן קודמות ליישום המעשי.

מנהגים ותוספות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הנוהגים להזמין עניים לאכול בסוכה לכבוד האושפיזין [1].

יש הנוהגים להזמין בשמיני עצרת את שלמה המלך כאורח השמיני [2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי דברי ספר הזוהר (חלק ג', קד.) ש"חלקם של האושפיזין"- מנת האוכל שלהם- שייכת לעניים, ומי שלא מזמין עניים לסוכה- האושפיזין קמים ויוצאים מסוכתו
  2. ^ בשם ר' ישראל מרוז'ין- מובא על ידי נינו ר' יעקב מהוסיאטין בספרו "אהלי יעקב", מכון להוצאת אמרי קודש", תל אביב, תשס"ו, עמ' תק"ו