בית פושקין (רומן)
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אנדריי ביטוב  |
| שפת המקור |
רוסית |
  | |
"בית פושקין" הוא רומן מאת אנדריי ביטוב, שנכתב בשנים 1964–1971. פורסם בברית המועצות במהלך הפרסטרויקה, בשנת 1987 על ידי אזבוקה אטיקוס.
יצא לאור בישראל בהוצאת עם עובד.
עלילה ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבור הרומן הוא הפילולוג הלנינגרדי ליובה אודוייבצב, נציג דור שנות ה-60. הרומן מגולל את חייו, החל מסיום לימודיו לעבודה במכון לספרות רוסית, המכונה בית פושקין.
הרומן מורכב מפרולוג שנקרא "מה לעשות?", שלושה חלקים, שכל אחד מהם מחולק לפרקים ומסתיים בתוספת ובפרשנות. הטקסט של הרומן נקטע על ידי סטיותיו של המחבר, שנמצאות באיטליה.
בחלק הראשון, "אבות ובנים. רומן לנינגרדי" מספר על מערכת היחסים של ליובה עם קרובי משפחה. הוא נולד למשפחת מדענים. סבו הוא פילולוג מפורסם שטוהר בשנות סטלין, שלויובה מעולם לא ראה. אביו הוא גם פילולוג, מורה באוניברסיטה. ליובה לא אוהב אותו, את מקומו של אביו במוחו של ליובה תופס ידיד המשפחה הדוד מיטה, או "הדוד דיקנס", ותיק מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים ברוסיה, ומלחמת העולם השנייה והמחנות. ליובה נכנס לפקולטה לפילולוגיה ולומד שסבו, מודסט פלטונוביץ', חזר. הפגישה היא בכלל לא מה שציפה לו. נספח לקטע: שני סיפורים קצרים של הדוד דיקנס, שנפלו לידיו של ליובה.
במרכז החלק השני, המכונה "גיבור זמננו. גרסה וגרסה של החלק הראשון" - אירועים שהתפתחו במקביל לאירועים המתוארים בחלק הראשון. זה מתחיל בתאריך מפתח: "ב-5 במרץ 1953 ידוע מי מת"[1]. בחלק השני, המחבר מתמקד במערכת היחסים של ליובה מחוץ למשפחה. עם בן כיתתו וחבר כיתתו מיטישאטייב, שיש לו השפעה מוזרה על ליובה. עם שלוש נשים: "פאינה", אלבינה וליובאשה. כואב במיוחד הקשר עם פאינה, המבוגרת והמנוסה יותר מליובה. נספח לקטע: מכירה מחדש של המאמר המדעי של ליובה "שלושה נביאים" עם ניתוח של שלושה שירים: "הנביא" מאת אלכסנדר פושקין, "הנביא" מאת מיכאיל לרמונטוב, "טירוף" מאת פיודור טיוטצ'ב. מודגש כי כל השירים נכתבו בתקופה בה מחבריהם היו בני עשרים ושבע. אותו גיל של ליובה בזמן כתיבת המאמר.
פרק שלישי "הפרש העלוב. שיר על חוליגניזם קטנוני " הוא המשך ישיר לשני החלקים הראשונים, שבהם קווי העלילה מתמזגים לאחד. ליובה נשאר בתפקיד בבית פושקין בחגי נובמבר. הוא לא יכול לסרב, שכן מיד אחרי החגים הוא יגן על עבודת המחקר שלו. לפתע מגיע מיטישייב עם תלמידו, אותו הוא מכנה "פון גוֹטִיץ'". ואז מגיע "בלנק", עובד לשעבר של המכון. הערב, שהתחיל במסיבת שתייה ידידותית, מסתיים בשערורייה גרנדיוזית ובדו-קרב (רק קטטה) בין ליובה ומיטיישטיב. הכותב מציע אפשרויות שונות לגמר. באחד מהם, ליובה נספה, באחרת הוא נשאר בחיים ובעזרת הדוד דיקנס מחזירה את הסדר במשרד ההרוס של המכון. נספח לקטע: ההיסטוריה של יחסי הסופר עם גיבורו, בהשוואה לרדיפה אחר צב אכילס.
הרומן מסתיים ב"פרשנות", שם המחבר מדבר על האנשים והמציאויות היומיומיות המוזכרות בטקסט (הצעצוע "פיזור", פבליק מורוזוב ועוד), על ההיסטוריה של יצירת הרומן.
תולדות היצירה והפרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדריי ביטוב החל לכתוב את הרומן בשנת 1964, שהתרשם ממשפטו של יוסף ברודסקי, כאשר נראה כי עידן ה"הפשרה" מכבר הסתיים. בהתחלה זה אפילו לא היה רומן, אלא סיפור שנקרא "אאוט" (תואם את החלק השלישי). כשהסיפור צמח לרומן, החליט ביטוב לשנות את השם. בהדרגה הוא הגיע לשם הנוכחי - "בית פושקין". בנספח לסעיף השלישי מוסבר השם באופן הבא: "...והספרות הרוסית, וסנקט פטרבורג (לנינגרד), ורוסיה - כל זה, כך או אחרת, בית פושקין ללא ביתו המתולתל." לסופר היו כמה אפשרויות לתרגום המשנה: רומן ענישה, רומן פילולוגי, רומן לנינגרדי, שתי גרסאות, שיר על חוליגניזם קטנוני.
הרומן הושלם בשנת 1971 והודפס בסאמיזדאט. הוא פורסם לראשונה בשנת 1978 על ידי ההוצאה האמריקאית ארדיס. פרסום זר (והשתתפות בסיפור מטרופול) חסם עבור ביטוב את האפשרות להדפיס כל דבר בברית המועצות.
רק במהלך הפרסטרויקה ספריו החלו להופיע שוב. בית פושקין התפרסם בכתב העת New World בשלושת הגיליונות האחרונים בשנת 1987. בשנת 1989 התפרסמה מהדורת ספר שהגיעה לשיאה בפרשנות. בתוכם, מודה ביטוב שהרומן הושפע ביותר מיצירתם של שלושה סופרים: מרסל פרוסט, פיודור דוסטויבסקי וולדימיר נבוקוב. באותו מקום, הוא הודה שהסופר יורי דומברובסקי, הפילולוג מיכאיל בכטין והסופר הלא מקצועי, מחבר הרומנים איגור סטין הפכו לאבות-טיפוס של הסב אודוייבצב.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן "בית פושקין" נקרא אחת הדוגמאות העיקריות לפוסט-מודרניזם רוסי (יחד עם הספרים "מוסקבה - פטושקי" מאת ונדיקט ירופייב, "בית ספר למטומטמים" מאת סשה סוקולוב ו"טיולים עם פושקין" מאת אנדריי סיניאבסקי[2][3][4].
היצירה נושאת מאפיינים של פוסט-מודרניזם כמו אינטר-טקסטואליות (אפיגרפים וכותרות של קטעים ופרקים שמתייחסים ליצירות הקלאסיות של הספרות הרוסית), חוסר השלמות העיקרי של הנרטיב, אירוניה, מערכת היחסים המורכבת של המחבר והגיבור, הרהור על הטקסט שלו ("מחקרים אוטוליטיים"). מארק ליפובצקי סבור שהרומן "הכיר באופי ההדמיה של ההקשר התרבותי וההיסטורי <...> המהפכה הרדיקלית הזו בתפיסת העולם היא אולי החשובה ביותר בהשלכות [עידן] ההפשרה"[3].
תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית פושקין, תרגם מיכאל שקודניקוב, הספריה לעם, עם עובד, 2018.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באותו יום נודע על מותו של סטלין.
- ^ Вячеслав Курицын. «Великие мифы и скромные деконструкции»
- ^ 1 2 "Марк Липовецкий. «Разгром музея. „Пушкинский дом" Андрея Битова»". אורכב מ-המקור ב-2008-01-18. נבדק ב-2008-06-04.
- ^ Ирина Скоропанова. «Классика в постмодернистской системе координат: „Пушкинский дом“ Андрея Битова»