בקלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןבקלה
Atlantic cod (1).jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: בקלאים
משפחה: שיבוטיים
סוג: בקלה
מינים
  • Gadus macrocephalus
  • Gadus morhua
  • Gadus ogac
  • Gadus chalcogrammus
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gadus
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בָּקָלָה (ידוע גם בשמות: קוד, ושיבוטה. שם מדעי: Gadus) הוא סוג של דג טורף החי באזורי המים הקרים באוקיינוס האטלנטי והשקט. הוא דג מאכל נפוץ. השמות קוד ובקלה, הם שמות עממיים ומשמשים לעיתים גם לסוגי דג אחרים, דומים.

בנוסף לשימושו כדג מאכל, מפיקים מן הכבד שלו שמן דגים - המשמש מקור חשוב בתעשיית המזון לויטמינים D, A ו-E ולשומן אומגה 3.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדג הקוד האטלנטי, החי באוקיינוס האטלנטי שני מופעי צבע: ירקרק, וחום-אדמדם, משקלו הבוגר לרוב 7–15 ק"ג, אך נדוגו גם דגים במשקל 100 ק"ג ויותר. דג זה טורף סרטנים, דיונונים, כוכבי ים ודגים קטנים ממנו. חלקם נודדים לאזורים חמים לצורך הזרעה והטלה. מקומות ההזרעה קבועים בנמלים שונים באירלנד ולחוף האוקיינוס באירופה. הזכר משמיע גיהוקים ומציג ריקוד הכולל ניפוח והרקדת הסנפירים. במהלך ההזרעה הזוג שוחה במעגלים, כאשר הזכר הופך את עצמו ושוחה מתחת לנקבה.

נקבת הקוד האטלנטי מטילה עד 5 מיליון ביצים, אך רק מחלק קטן מהן מתפתחים דגיגים. הדגיגים הזעירים (4 מ"מ) בוקעים 8–23 יום לאחר ההטלה. הם נזונים מפלנקטון, ותוך עשרה שבועות הם מגיעים לגודל 2 ס"מ, ועוברים לאזור גדילה מוגדר, שם הם אוכלים סרטנים קטנים. בתום השנה הראשונה הם בגודל 14–18 ס"מ, והם מגיעים לגודל של 25–35 ס"מ בתום השנה השנייה.

באזורי הדיג של הקוד האטלנטי, נדוגים לעיתים גם דגי זהבון (Pollock) - אף הם מאותה משפחה של הבקלה. דגים אלו בבגרותם מגיעים לאורך של מטר אחד ולמשקל של כ-15 ק"ג, אך גם נדוגו דגי זהבון באורך 2 מטר ויותר.

לסוג דגים זה יש טפילים ייחודיים, ובעיקר "תולעת הקוד" (Lernaeocera branchialis) - למעשה סרטנאי, המתחיל את חייו כפגית השוחה חופשי בים. פגית זו מזדווגת על דג מסוג הנפוחיתיים תוך מציצת דמו בעזרת איבר מציצה חודרני. לאחר הטלת הביצים הנקבה מגיעה אל זימי דג הקוד, ומשנה תצורה למעין תולעת, שבקצהה שק הביצים. בשלב זה נקבת הטפיל גדלה אל תוך הדג, חודרת ללבו, ומשם מקבלת את דמה.[1]

בישראל, הבקלה היא אחד הדגים הנמכרים ביותר עקב מחירם הנמוך יחסית[דרוש מקור]. באנגליה דג זה הוא הנפוץ ביותר במאכל העממי המקומי "פיש אנד צ'יפס" - 'דגים וטוגנים'.

הסוג כולו נמצא בסכנת הכחדה עקב דיג יתר, מקנדה, אנגליה ומארצות אחרות בעלות חוף אל האוקיינוס האטלנטי.

מיני דגים שונים הועברו אל סוג הדג הזה במשך הזמן, ועדיין ישנם מינים אשר השתייכותם לסוג זה מוטלת בספק. לאחרונה סווגו מינים רבים החיים באזורי ריף אלמוגים כסוג אחר (Percomorphi).

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]