ברברה ארנרייך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברברה ארנרייך
Barbara Ehrenreich
ברברה ארנרייך
ברברה ארנרייך
לידה 26 באוגוסט 1941 (בת 76)
ביוט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית, סופרת, היסטוריונית, מחברת רומנים, מסאית, פעילה אנטי מלחמתית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מלגת גוגנהיים
הומניסט השנה (1998)
עיטור ארבע החירויות
פרס ארסמוס עריכת הנתון בוויקינתונים
barbaraehrenreich.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברברה ארנרייךאנגלית: Barbara Ehrenreich; נולדה ב־26 באוגוסט 1941) היא סופרת אמריקאית, מבקרת תרבות ועיתונאית חוקרת. ארנרייך מחזיקה בעמדות פמיניסטית, סוציאליסטית ופעילה פוליטית. היא זכתה בפרס סינדי ווליאם לעיתונות ב-1999.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברברה ארנרייך נולדה בבוט שבמונטנה כברברה אלכסנדר לאיזבל הוקסלי פעילה במפלגה הדמוקרטית ולבן אלכסנדר, כורה נחושת ובהמשך למד באוניברסיטת קארנגי מלון והיה למנהל בתאגיד ג'ילט[1]. ארנרייך למדה פיזיקה בריד קולג' וסיימה את לימודיה ב-1963. ב־1968 היא קיבלה דוקטורט ביולוגיה של התא מאוניברסיטת רוקפלר.[2] ארנרייך לא המשיכה בקריירה אקדמית בתחום הביולוגיה[3], אלא פנתה למחקר מעשי ב - Health Policy Advisory Center שעסק במתן שירותי בריאות לבעלי הכנסה נמוכה [4][2]. במקביל היא החלה בפעילה ב- HealthRight (הזכות לבריאות), פרויקט שעסק בבריאות נשים בניו יורק. שם היא החלה להיות פעילה פוליטית ולכתוב[3]. את ספרה הראשון Long March, Short Spring: The Student Uprising at Home and Abroad שעסק בתנועת הסטודנטים בארצות הברית כתבה יחד עם בעלה הראשון[2]. הספר השני שהזוג כתב יחד The American Health Empire: Power, Profit, and Politics עסק ביחסי הכוחות מערכת הבריאות בארצות הברית.

ב- 1972 ארנרייך החלה ללמד קורס בשיתוף עם דיידרה אינגליש. כהכנה לקורס הן אספו חומרים שהפכו לחוברת בשם Witches, Midwives, and Nurses: A History of Women Healers (מכשפות, מילדות ואחיות: ההיסטוריה של נשים מרפאות) שעסק במקומן של נשים כמרפאות. הן הוציאו את החוברת בהוצאה עצמית[5]. לחוברות היה ביקוש רב, ואינגליש וארנרייך העבירו את ההוצאה לאור וההפצה להוצאה לאור פמיניסטית (Feminist Press). הן הוציאו חוברת המשך Complaints and Disorders: The Sexual Politics of Sickness וב- 1978 את הספר For Her Own Good: 150 Years of Experts' Advice to Women. במהלך שנות השבעים הייתה ארהרייך מרצה מבוקשת לבריאות האישה. היא הופיעה באופן קבוע במרכזי בריאות נשים מקומיים, קבוצות נשים, אוניברסיטאות ואירועים של הממשל הפדרלי[3].

במקביל לפעילותה נושא בריאות נשים, ארנרייך החלה להיות מעורבת בתנועה האמריקנית החדשה ((The New American Movement (NAM) שהיה ארגון פוליטי סוציאליסטי ופמיניסטי שהוקם ב -1971[6]. היא הייתה פעילה בארגונים סוציליסטיים ושימשה כיושבת ראש או כיועצת באחדים מהם[3].

החל מ-1979 ארנרייך חוקרת ומלמד באוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית: פרופסור חבר נלווה באוניברסיטת ניו יורק, כמרצה אורחת באוניברסיטת מיזורי שבקולומביה ובאוניברסיטת סנגמון. היא הרצתה באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה ולקחה חלק בתוכנית שהות לסופרים באוניברסיטה של אוהיו, הייתה עמיתת הוראה בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כמו כן, הייתה עמיתה במכון למדעי הרוח בניו יורק ובמכון לחקר מדיניות ואגודת ההיסטוריונים האמריקאים בניו יורק[3][1].

על אף שלא למדה עיתונאות או עבדה בצורה קבועה בארגון תקשורת אחד, ארנרייך כתבה עבור הניו יורק טיימס, מאדר ג'ונס, האטלנטיק, Ms, הניו רפובליק, זד מגזין, אינדיס טיימס, סאלון. קום, כתב העת טיים והירחון The Progressive[2].

ב-2006 ייסדה ארנרייך את "מקצוענים מאוחדים" (United Professionals), ארגון ששם לעצמו למטרה לסייע לעובדי צווארון לבן לחיות בביטחון כלכלי[7][8].

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980, ארנרייך זכתב בפרס המגזין הלאומי על מצוינות בדיווח ביחד עם עמיתים ממגזין אמא ג'ונס על התחקיר פשעי המאה של התאגידים (The Corporate Crime of the Century) [9]. התחקיר הראה שממשלת ארצות הברית אוסרת שימוש בחומר שמוגדר כמסוכן בארצות הברית, הייצרנים מפנים את התוצרת המסוכנת לייצוא, בתמיכת מחלקת המדינה[10].

ב- 1998 קיבלה ארנרייך את התואר ההומניסטית של השנה מארגון האיגוד ההומניסטי האמריקאי (American Humanist Association)[11] המקדם הומניזם חילוני.

בשנת 2000 זכתה בפרס מטעם קרן סידני הילמן על התחקיר שעשתה כעיתונאית סמויה, שבדקה את השפעת חוק רפורמת הרווחה משנת 1996 על העובדים העניים בארצות הברית[12]. מאוחר יותר התחקיר המלא פורסם כספר כלכלה בגרוש: איך (לא) להצליח באמריקה.

ב -2002 היא זכתה בפרס National Magazine Awards על מאמרה "ברוכים הבאים לארץ הסרטן: ממוגרפיה המובילה לפולחן של קיטש ורוד" שהתפרסם בגיליון נובמבר 2001 של כתב העת הארפרז[2]. המאמר מתאר את ניסיונה האישי של ארנרייך כחולה בסרטן השד, ומתאר את מה שהיא מכנה "פולחן סרטן השד" ובבעיות התעשייה הרפואית בסוגיית סרטן השד[13].

בשנת 2004 ארנרייך זכתה ב- Puffin/Nation Prize for Creative Citizenship לאזרחים אמריקאים שמאתגרים את הסטטוס קוו[14]. בשנת 2007 היא זכתה במדליית ארבע החרויות (על פי נאומו של הנשיא רוזובלט: חופש הדיבור והביטוי, חופש הפולחן, חופש הרצון והחופש מפני הפחד). ארנרייך קבלה את מדליית חופש הרצון[15].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנרייך פגשה את בעלה הראשון, ג'ון ארנרייך, פסיכולוגי קליני, במהלך פעילות פוליטית והם נישאו ב-1961[1]. הזוג כתב מספר ספרים ביחד. ב-1970 נולדה בתה רוזה (לימים רוזה ברוקס), בנה בנג'מין נולד ב-1972. היא התגרשה מג'ון ארנרייך ב-1997 ונשיאה בשנית ב-1983 לגארי סטיבנסון, נציג איגוד מקצועי. השניים התגרשו ב-1993.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האישה הגלובלית: מטפלות, עוזרות ועובדות מין בכלכלה החדשה/ בעריכת ברברה ארנרייך ואורלי ראסל הוכשילד; מאנגלית: מיכל פורת. תל אביב: בבל, תשס"ו, 2006.
  • כלכלה בגרוש: איך (לא) להצליח באמריקה/ ברברה ארנרייך; מאנגלית: אסף שור. תל אביב: בבל, תשס"ד, 2004.
  • נשים בקו-הייצור העולמי/ אנט פואנטס, ברברה ארנרייך, ברברה סבירסקי, נשים ישראליות בקו-הייצור; תרגם מאנגלית: שלמה סבירסקי. חיפה: ברירות, תשמ"ו, 1987.
  • Bright-sided: How the Relentless Promotion of Positive Thinking Has Undermined America (2009). הספר יצא בבריטניה בשם Smile Or Die: How Positive Thinking Fooled America and the World
  • Dancing in the Streets: A History of Collective Joy, 2007.
  • Bait and Switch: The (Futile) Pursuit of the American Dream, 2005.
  • Global Woman: Nannies, Maids and Sex Workers in the New Economy, ed., with Arlile Hochschild, 2003.
  • Nickel and Dimed: On (Not) Getting By In America, 2001.
  • The Snarling Citizen: Essyas, 1995.
  • Blood Rites: Origins and History of the Passion of War, 1991.
  • The Worst Years of Our Lives: Irrelevant Notes from a Decade of Greed, 1990.
  • Fear of Falling: The Inner Life of the Middle Class, 1989.
  • The Mean Season. with Fred L. Block, Richard A. Cloward, and Frances Fox Piven, 1987.
  • The Hearts of Men: American Dreams and the Flight from Commitment, 1987.
  • Re-Making Love: The Feminization of Sex. with Elizabeth Hess and Gloria Jacobs, 1986.
  • Women in the Global Factory, 1983.
  • For Her Own Good: Two Centuries of the Experts' Advice to Women. with Deidre English, 1978.
  • Complaints and Disorders: The Sexual Poliics of Sickness. with Deidre English, 1973.
  • Witches, Midwifes, and Nurses: A History of Woman Healers. with Deidre English, 1972.
  • Long March, Short Spring the Students Uprising at Home and Abroad, 1969.
  • The Uptake, Storage and Intracellular Hydrolysis of Carbohydrates by Macrophages. with Zanvil Cohn, 1969.

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kipper's Game, 1994

מסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fight for Your Right to Party. Time Magazine, December 18, 2006.
  • A New Counterterrorism Strategy: Feminism. Alternet, 2005.
  • Welcome to Cancerland. National Magazine Award Finalist, 2001.
  • In Defense of Talk Shows. Time Magazine. December 4, 1995.
  • The Charge: Gynocide investigative journalism about the Dalkon Shield in the Third World. Mother Jones.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברברה ארנרייך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Mary Ellen Snodgrass, American Women Speak: An Encyclopedia and Document Collection of Women's Oratory, ABC-CLIO, 2016, עמ' 219-220
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Carol Kort, A to Z of American Women Writers, Facts on File, 2007, עמ' 81-82
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 [http://oasis.lib.harvard.edu/oasis/deliver/~sch01203 Ehrenreich, Barbara. Papers of Barbara Ehrenreich, 1922-2007 (inclusive), 1963-2007 (bulk): A Finding Aid], oasis.lib.harvard.edu
  4. ^ "Who is Barbara Ehrenreich? Everything You Need to Know" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2018. 
  5. ^ Barbara Ehrenreich, For Her Own Good, PenguinRandomHouse. (באנגלית)
  6. ^ New American Movement (Organization) @ SNAC, snaccooperative.org
  7. ^ Greenhouse, Steven (14 בספטמבר 2006). "From Author, Help for White-Collar Workers". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2018. 
  8. ^ Doster, Adam (14 בדצמבר 2006). "White-Collar Workers Unite". In These Times (באנגלית). ISSN 0160-5992. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2018. 
  9. ^ The New York Times > Opinion > Columnist Biography: Barbara Ehrenreich, www.nytimes.com
  10. ^ Table of Contents | Mother Jones, ‏2012-10-06
  11. ^ "Humanist of the Year Awards - American Humanist Association". American Humanist Association (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018. 
  12. ^ "The Hillman Prize Previous Honorees". Hillman Foundation (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2018. 
  13. ^ Barbara Ehrenreich, Welcome to Cancerland, Harper's Magazine, November 2001
  14. ^ Puffin/Nation Prize, www.nationinstitute.org
  15. ^ "Franklin D. Roosevelt Four Freedoms Awards - Roosevelt Institute". Roosevelt Institute (באנגלית). 29 בספטמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2018.