ברונו לאטור
 | |
| ברונו לאטור | |
| לידה |
22 ביוני 1947 (בן 73) בון, צרפת  |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פרנסואה רבלה, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה |
| מוסדות |
|
| תחומי עניין |
סוציולוגיה של המדע, סוציולוגיה של הטכנולוגיה |
| הושפע מ |
Étienne Souriau, מישל סרס |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 2011) פרס הולברג (2013) פרופסור אלברטוס-מגנוס (2015) פרס זיגפריד אונסלד (2008) פרס ג'ון דזמונד ברנל (1992) קצין או קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (18 בנובמבר 2017) פרס רוברוואל (1992) דוקטור לשם כבוד (1996) דוקטור לשם כבוד (2006) דוקטור לשם כבוד (2008) דוקטור לשם כבוד (2008) דוקטור לשם כבוד (2009) דוקטור לשם כבוד (2016) קצין במסדר הדקל האקדמי (2002) prix Raymond-de-Boyer-de-Sainte-Suzanne (2014) prix de l'Académie catholique de France (2016) |
|
www | |
  | |
בְּרוּנוֹ לאטוּר (בצרפתית: Bruno Latour; נולד ב-22 ביוני 1947) הוא פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי. משפיע בעיקר בתחומי הסוציולוגיה של המדע ובתאוריה סוציולוגית כללית. לימד וחקר במרכז לחקר הסוציולוגיה של החדשנות ("Centre de Sociologie de l'Innovation") שבבית הספר למכרות של פריז (École des Mines de Paris) מ-1982 עד 2006. כיום משמש כפרופסור באוניברסיטת "סיאנס פו" (Science-Po) שבפריז, שבה שימש כסגן הנשיא למחקר עד 2012. לאטור הוא חתן פרס הולברג לשנת 2013.
לאטור נולד למשפחת ייננים ידועה בבון שבבורגון. כסטודנט, לאטור התמקד תחילה בפילוסופיה והושפע עמוקות ממִישֶׁל סֶרֶס (Michel Serres). כמו כן, בגילאי 19–28 לאטור היה (במילותיו שלו) "קתולי מיליטנטי". בהתחלה למד באוניברסיטת דיז'ון, ולאחר מכן באוניברסיטת טורס, שבה כתב את עבודת הדוקטורט שלו בתאולוגיה: "Exégèse et ontologie: à propos de la resurrection" (1975). העבודה עסקה בשארל פגי, משורר סוציאליסטי קתולי ומסאי. לאטור שירת בצבא הצרפתי, ובמסגרת שירותו באפריקה החל להתעניין באנתרופולוגיה, ומאוחר יותר ביצע עבודת שטח בחוף השנהב. כשעבר ב-"Institut de recherche pour le développement" (אנ') לקח חלק במשימת המכון לקידום מדע וטכנולוגיה במדינות מתפתחות.
החל משנות ה-80, בשיתוף עם הסוציולוג מישל קאלון, לאטור פיתח את תאוריית השחקן-רשת, שאיתגרה כמה מהנחות היסוד הקלאסיות של הסוציולוגיה. בין ספריו הבולטים ניתן לכלול את "חיי המעבדה" (1979) (עם סטיב וולגר), "מדע בפעולה" (1987), "מעולם לא היינו מודרניים" (1993), "תקוותה של פנדורה" (1999) ו"מרכיבים את החברתי מחדש: מבוא לתאוריית השחקן-רשת" (2005).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ברונו לאטור (בצרפתית)- ברונו לאטור, מעולם לא היינו מודרניים, תיאוריה וביקורת 26, 2005.
- יהודה שנהב, מעולם לא הייתה הלאומיות מודרנית (וחילונית): על הכלאה וטיהור אצל ברונו לאטור, תיאוריה וביקורת 26, 2005.
- ההכרזה על לאטור כחתן פרס הולברג לשנת 2013.
- ביוגרפיה באתר אוניברסיטת אינדיאנה
- ברונו לאטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
