ברונו לאטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברונו לאטור, 2006

בְּרוּנוֹ לאטוּרצרפתית: Bruno Latour; נולד ב-22 ביוני 1947) הוא פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי. השפיע בעיקר בתחומי הסוציולוגיה של המדע ובתאוריה סוציולוגית כללית. לימד וחקר במרכז לחקר הסוציולוגיה של החדשנות ("(Centre de Sociologie de l'Innovation") שבבית הספר למכרות של פריז (École des Mines de Paris) מ-1982 עד 2006. כיום משמש כפרופסור באוניברסיטת "סיאנס פו" (Science-Po) שבפריז, בה שימש כסגן הנשיא למחקר עד 2012. לאטור הוא חתן פרס הולברג לשנת 2013.

נולד למשפחת ייננים ידועה בבון שבבורגון. כסטודנט, לאטור התמקד תחילה בפילוסופיה והושפע עמוקות ממִישֶׁל סֶרֶס (Michel Serres). כמו כן, בגילאי 19–28 לאטור היה (במילותיו שלו) "קתולי מיליטנטי". בהתחלה למד באוניברסיטת דיז'ון, ולאחר מכן באוניברסיטת טורס, שבה כתב את הדוקטורט שלו בתאולוגיה: "Exégèse et ontologie: à propos de la resurrection" ‏(1975). העבודה עסקה בשארל פגי, משורר סוציאליסטי קתולי ומסאי. בעת השירות הצבאי באפריקה, החל להתעניין באנתרופולוגיה, ומאוחר יותר ביצע עבודת שטח בחוף השנהב. כשעבר ב-"Institut de recherche pour le développement" (אנ') לקח חלק במשימת המכון לקידום מדע וטכנולוגיה במדינות מתפתחות.

החל משנות ה-80, בשיתוף עם הסוציולוג מישל קאלון, לאטור פיתח את תאוריית השחקן-רשת, שאיתגרה כמה מהנחות היסוד הקלאסיות של הסוציולוגיה. בין ספריו הבולטים ניתן לכלול את "חיי המעבדה" (1979) (עם סטיב וולגר), "מדע בפעולה" (1987), "מעולם לא היינו מודרניים" (1993), "תקוותה של פנדורה" (1999) ו"מרכיבים את החברתי מחדש: מבוא לתאוריית השחקן-רשת" (2005).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]