ברונו לאטור
 | |
| ברונו לאטור | |
| לידה |
22 ביוני 1947 בון, קוט ד'ור, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 2022 (בגיל 75) הרובע השלושה-עשר של פריז, פריז, צרפת |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פואטייה, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, אוניברסיטת בורגון, אוניברסיטת פרנסואה רבלה, Lycée Saint-Louis-de-Gonzague |
| מנחה לדוקטורט |
Jean-Louis Vieillard-Baron |
| מוסדות |
|
| מונחה לדוקטורט |
Emmanuel Didier, Alexandre Mallard, Antoine Dore |
| תחומי עניין |
contemporary philosophy, תאוריית השחקן-רשת, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, הבניה חברתית, פילוסופיה מערבית, פילוסופיה קונטיננטלית, פילוסופיה של המדע |
| עיסוק |
אנתרופולוג, פרופסור, סוציולוג, פילוסוף |
| הושפע מ |
Étienne Souriau, מישל סרס, אדגר מורן |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (31 בדצמבר 2011) פרס רמון דה בויה דה סנט-סוזן (2014) קצין במסדר הדקל האקדמי (2002) prix de l'Académie catholique de France (2016) פרס רוברוואל (1992) פרופסור אלברטוס-מגנוס (2015) פרס הולברג (2013) פרס זיגפריד אונסלד (2008) קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (18 בנובמבר 2017) פרס ג'ון דזמונד ברנל (1992) פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2021) |
| מספר צאצאים |
2 |
|
www | |
  | |
בְּרוּנוֹ לאטוּר (בצרפתית: Bruno Latour; 22 ביוני 1947 – 9 באוקטובר 2022) היה פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג צרפתי. השפיע בעיקר בתחומי הסוציולוגיה של המדע ובתאוריה סוציולוגית כללית. לימד וחקר במרכז לחקר הסוציולוגיה של החדשנות ("Centre de Sociologie de l'Innovation") שבבית הספר למכרות של פריז (École des Mines de Paris) מ-1982 עד 2006. שימש כפרופסור באוניברסיטת "סיאנס פו" (Science-Po) שבפריז, בה כיהן כסגן הנשיא למחקר עד 2012. ב-2013 זכה בפרס הולברג.
לאטור נולד למשפחת ייננים ידועה בבון שבבורגון. כסטודנט, התמקד תחילה בפילוסופיה והושפע עמוקות ממִישֶׁל סֶרֶס (Michel Serres). כמו כן, בגילאי 19–28 לאטור היה (במילותיו שלו) "קתולי מיליטנטי". בהתחלה למד באוניברסיטת דיז'ון, ולאחר מכן באוניברסיטת טורס, שבה כתב את עבודת הדוקטורט שלו בתאולוגיה: "Exégèse et ontologie: à propos de la resurrection" (1975). העבודה עסקה בשארל פגי, משורר סוציאליסטי קתולי ומסאי. לאטור שירת בצבא הצרפתי, ובמסגרת שירותו באפריקה החל להתעניין באנתרופולוגיה, ומאוחר יותר ביצע עבודת שטח בחוף השנהב. כשעבר ב-"Institut de recherche pour le développement" (אנ') לקח חלק במשימת המכון לקידום מדע וטכנולוגיה במדינות מתפתחות.
החל משנות ה-80, בשיתוף עם הסוציולוג מישל קאלון, לאטור פיתח את תאוריית השחקן-רשת, שאיתגרה כמה מהנחות היסוד הקלאסיות של הסוציולוגיה. בין ספריו הבולטים ניתן לכלול את "חיי המעבדה" (1979) (עם סטיב וולגר), "מדע בפעולה" (1987), "מעולם לא היינו מודרניים" (1993), "תקוותה של פנדורה" (1999) ו"מרכיבים את החברתי מחדש: מבוא לתאוריית השחקן-רשת" (2005).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ברונו לאטור (בצרפתית)
ברונו לאטור, ברשת החברתית טוויטר- ברונו לאטור, מעולם לא היינו מודרניים, תיאוריה וביקורת 26, 2005.
- יהודה שנהב, מעולם לא הייתה הלאומיות מודרנית (וחילונית): על הכלאה וטיהור אצל ברונו לאטור, תיאוריה וביקורת 26, 2005.
- ההכרזה על לאטור כחתן פרס הולברג לשנת 2013.
- ביוגרפיה באתר אוניברסיטת אינדיאנה
- ברונו לאטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יונתן הירשפלד, עם מותו של ברונו לאטוּר - הדוממים משתתפים במשחק חיינו, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2022
