ברנאר ארנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנאר ארנו
Bernard Arnault
לידה 5 במרץ 1949 (בן 74)
רובה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Bernard Jean Étienne Arnault עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
מקום מגורים פריז, Clairefontaine-en-Yvelines, סן טרופה, איי בהאמה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תפקיד
  • נשיא-מנכ"ל (ינואר 1989)
  • יושב ראש (1984)
  • נשיא-מנכ"ל (1984)
  • director (2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Hélène Mercier-Arnault (23 בספטמבר 1991–?)
  • Anne Dewavrin (5 במאי 19731990) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברנאר ארנוצרפתית: Bernard Arnault; נולד ב-5 במרץ 1949) הוא מיליארדר צרפתי, מנכ"ל תאגיד LVMH.

בשנת 2022 הוערך לראשונה כ"האיש העשיר בעולם", ומאז ארנו והמיליארדר אילון מאסק חולקים לסירוגין את התואר.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנו נולד ברובה, עיר במחוז נור שבצפון צרפת. לאחר שהשלים את לימודי התיכון התקבל לאקול פוליטקניק וסיים לימודי הנדסה בשנת 1971. עם סיום לימודיו החל לעבוד בחברה של אביו. בשנת 1976 הוא שכנע את אביו למכור את חטיבת הבניין של החברה במחיר של 40 מיליון פרנק צרפתי ולשנות את מוקד העיסוק של החברה לנדל"ן. חברת פרינה (Férinel) התמחתה בשיווק מעונות נופש. בשנת 1979 הוא החליף את אביו כנשיא החברה.

לאחר בחירתו של הסוציאליסט פרנסואה מיטראן לנשיא צרפת בשנת 1981, ארנו היגר לארצות הברית והקים שם את חברת פרינל בע"מ (Ferinel Inc). באמצעות החברה החל לעסוק בתחום הבניין בארצות הברית והקים בניין דירות בווסט פאלם ביץ' בפלורידה. הוא לא זכה להצלחה עסקית מיוחדת בעת שהותו בארצות הברית. שלוש שנים לאחר שהיגר, מששונתה המדיניות הכלכלית של ממשלת צרפת למדיניות שמרנית יותר, ארנו שב לצרפת והפך למנכ"ל חברת פיננסייר אגאשה (Financière Agache), חברה המתמחה במוצרי מותרות. בעזרת סובסידיה ממשלתית שקיבל בתמורה להבטחה שלא לקצץ בכוח האדם, ארנו רכש את חברת הטקסטיל בוזה (Boussac) שעה שנקלעה למשבר. ארנו מכר כמעט את כל נכסי החברה שרכש, זולת מותג היוקרה כריסטיאן דיור, וחנות הכלבו הידועה ביותר בפריז Le Bon Marché.

בשנת 1987, זמן קצר לאחר יסוד התאגיד LVMH, ארנו ניצל את מפולת המניות יום שני השחור כדי לבצע רכישות ענק במניות התאגיד והגיע לאחזקה בשיעור 43% ממניותיו. כדי לחזק את כוחו הוא ביצע פיטורים נרחבים בדרג ההנהלה של התאגיד ומינה את אביו ליושב ראש מועצת הפיקוח בטרם התמנה רשמית בשנת 1989 ליושב ראש החברה ולמנכ"ל[2]. הוא הוביל את החברה בתוכנית פיתוח שאפתנית תוך שהתאגיד הופך לאחד מתאגידי מוצרי היוקרה הגדולים בעולם.

בשנת 2007 הוא רכש 10.69% ממניות רשת המרכולים הצרפתית המובילה קרפור, שהייתה ספק המזון השני בגודלו בעולם. בספטמבר 2012, פורסם שארנו ביקש אזרחות בלגית. היו שקשרו את הבקשה עם ניסיונות של עשירי צרפת להתחמק מהעלאת מדרגת מס ההכנסה העליונה בצרפת ל-75%, אולם ארנו טען שהוא ימשיך להיות אזרח צרפתי ולשלם מיסים לצרפת.[3]

בנובמבר 2021 העריך מגזין פורבס את הונו במעל 181.8 מיליארד דולר.[4] בסוף דצמבר 2022, ארנו הפך לאיש העשיר בעולם עם הון של מעל 187 מיליארד דולר, בעוקפו את אילון מאסק וג'ף בזוס.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנאר ארנו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Who Is Bernard Arnault, the World's Richest Person?". Bloomberg.com (באנגלית). 2022-12-13. נבדק ב-2022-12-17.
  2. ^ דן רבן, "ממעט להיחשף": מיהו האיש שעקף את אילון מאסק והפך לעשיר ביותר בעולם?, באתר ynet, 16 בדצמבר 2022
  3. ^ סוכנויות הידיעות, האדם העשיר ביותר באירופה מכחיש כי ניסה להתחמק ממס, באתר TheMarker‏, 9 בספטמבר 2012
  4. ^ Real Time Billionaires, Forbes (באנגלית)
  5. ^ סמדר כלאב, ‏איך הופכים לאיש העשיר בעולם בגיל 73? תשאלו את ברנאר ארנו, באתר גלובס, 15 בדצמבר 2022