ג'וזף סמית' הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וזף סמית' הבן
Joseph Smith
ג'וזף סמית' הבן
ג'וזף סמית' הבן
לידה 23 בדצמבר 1805
שרון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 27 ביוני 1844 (בגיל 38)
קרת'ג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Smith Family Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Emery Collegiate Institute עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פוליטיקאי עצמאי, Council of Fifty עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Sarah Ann Whitney (27 ביולי 1842–?)
  • Eliza Maria Partridge Lyman (8 במרץ 1843ערך בלתי־ידוע)
  • Emily Dow Partridge (4 במרץ 1843ערך בלתי־ידוע)
  • Lucinda Morgan Harrisová
  • זינה יאנג
  • אלייזה רוקסי סנואו
  • Helen Mar Kimball
  • Emma Smith עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.josephsmithpapers.org/ האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזף סמית' הבןאנגלית: Joseph Smith, Jr;‏ 23 בדצמבר 1805 - 27 ביוני 1844) היה איש דת אמריקאי, מייסד תנועת קדושי אחרית הימים, הידועה גם כתנועת המורמונים. מאמיניו של סמית' הכריזו עליו כ"נביא אחרית הימים הראשון" אשר משימתו הייתה לשחזר את כנסיית ישו הנוצרי המקורית. כמו כן, סמית' היה חבר במסדר הבונים החופשיים[1].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' נולד בשרון שבורמונט לג'וזף סמית' האב ולוסי מק סמית'. זמן קצר אחרי לידתו המשפחה עברה לגור במערב מדינת ניו יורק שם המשיכו לעסוק בחקלאות.

ההתגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אמונת המורמונים, התגלו האל ובנו ישו בפני סמית' באביב של 1820, כשהיה נער בן 14, כמענה לתפילתו שבה ביקש לדעת האם הכנסייה היא כנסיית אמת. הם ציוו עליו לא להצטרף לכנסיות הקיימות, ולאחר מופעים אלוהיים נוספים הוכרז סמית' כנביא הראשון של הכנסייה המחודשת. מאורע זה נחשב על ידי המורמונים למחוללם של שורת מאורעות, שהובילו לחידוש הכנסייה המקורית של ישו ולחידוש "הכהונה", או הסמכות לפעול בשם האל.

המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1825, עזב סמית' את חוות משפחתו והועסק על ידי ג'וסיה סטול אשר גר במחוז סמוך לחפש יחד עם אחרים מטמון כסף ספרדי. בתקופה זו פגש סמית' את אשתו לעתיד, אמה הייל. ב-1826 הואשם סמית' בהיותו "אדם פרוע" ו"מתחזה", בבית משפט בביינברידג' שבמדינת ניו יורק. ב-18 בינואר 1827 נשא סמית' את אמה הייל לאישה. סמית' עבר עם אשתו לגור בהרמוני שבפנסילבניה. בהרמוני סיפר סמית' למספר משפחות חברי התנועה שתרגם חלק מלוחות הזהב משפת "מצרית מתוקנת". בתחילת 1829 עבר סמית' ואוליבר קאודרי, לבלרו, לפאייט שבניו יורק להמשך תרגום הלוחות. התרגום הושלם ב-1 ביולי 1829 וספר מורמון פורסם ב-26 במרץ 1830 בפלמריה שבניו יורק בעזרת מימונו של מרטין הריס. ב-6 באפריל 1830 נוסדה רשמית כנסייה בשם כנסיית המשיח (Church of Christ).

רדיפות במזרח ארצות הברית ורציחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1833 החלו להקים את המקדש המורמוני הראשון בעיר קירטלנד שבאוהיו. לאחר שהתגלע סכסוך חריף בקרב המורמונים עקב כישלונה של אגודה דמוי-בנקאית בקירטלנד אותה הקים סמית, החליט סמית' לעזוב יחד עם נאמניו למדינת מיזורי. סמית' הטיף למאמיניו שגן העדן בתנ"ך נמצא במחוז ג'קסון שבמיזורי, וששם אף יופיע ישו כשיחזור עלי אדמות. המתיישבים המורמונים החדשים במהרה המאיסו את עצמם על האוכלוסייה המקומית ונקלעו למריבות חריפות עימם. ב-27 באוקטובר 1838 הוציא מושל מיזורי דאז, לילבורן בוגס, צו הקורא להשמיד את המורמונים. המיליציה של מיזורי תקפה את מושבי המורמונים, וסמית ומנהיגי קהילה אחרים נאסרו והועמדו למשפט, אך ב-1839 ברח סמית' מכלאו למדינת אילינוי הסמוכה. באילינוי הקים סמית' עיירה בשם העברי "נאוו" (Nauvoo) בהשראת הפסוק "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלהיך" (ישעיהו נ"ב ז). גם שם הסתכסכו המורמונים עם שכניהם לאחר שמנהגיהם, הלכידות של קהילותיהם, והטפותיהם הדתיות העלו את חמת השלטונות.

בתחילת 1844, אחרי שלא הצליח לשכנע את השלטונות להכריז על נאוו כעל טריטוריה עצמאית, הגיש את מועמדותו לנשיאות ארצות הברית כמועמד עצמאי.

ב-25 ביוני 1844 נאלץ סמית' להסגיר את עצמו שוב לשלטונות, הפעם בעיר קרתגו שבאילינוי, שם הוצא נגדו צו מעצר בעוון בגידה. קודם לצו הכריז סמית' על ממשל צבאי בעיר נאוו והורה להשמיד בית דפוס בעיר שפרסם עיתון בגנותו של סמית' אשר חשף את העובדה שסמית' היה נשוי למספר נשים. בנוסף הורה סמית' לאנשיו להשמיד את כל עותקי העיתון. יומיים לאחר שהסגיר את עצמו, ב-27 ביוני הסתער המון בן 150 איש על המקום בו סמית' היה עצור, ורצח אותו ואת אחיו. בעת רציחתו של סמית' מנתה הכנסייה המורמונית כ-26,000 איש.

בריגהם יאנג החליף את סמית' כראש התנועה לאחר הירצחו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזף סמית' הבן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Masonry, www.churchofjesuschrist.org