ספר מורמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
כריכת ספר מורמון מההוצאה המקורית של שנת 1830

ספר מורמון הוא מספרי היסוד של הדת המורמונית, הידועה גם כ"התנועה של קדושי אחרית הימים" (Latter-Day Saints Movement או LDS), ונחשבת להתגלות אלוהית ולחלק מכתבי הקודש על ידי כל הזרמים של הדת המורמונית, כאשר הזרם הגדול שבהם הוא "כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים". הוא הודפס לראשונה בשפה האנגלית במרץ 1830 בעיירה פלמירה במדינת ניו יורק שבארצות הברית, ומאז תורגם למעל ל-100 שפות. על פי ג'וזף סמית', הנביא והמייסד של הדת המורמונית, הספר כולל כתבים עתיקים שנכתבו במצרית עתיקה על ידי נביאים מצאצאי בני ישראל והוחבאו באדמה בארצות הברית במאה ה-5. לדבריו, בשנת 1823 נגלה אל סמית' המלאך מורוני, הראה לו היכן למצוא את הכתבים וציווה עליו להוציאם מהאדמה, לתרגמם ולהפיצם. סמית' עצמו הגדיר את ספרו כ"ספר הנכון ביותר בעולם."[1]

רקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף סמית' חי בתחילת המאה ה-19, תקופה בהיסטוריה של ארצות הברית המכונה "ההתעוררות הגדולה השנייה" (The Second Great Awakening). תקופה זו הייתה תקופה של התעוררות דתית גדולה בקרב הפרוטסטנטים בארצות הברית שהובילה להיווצרות של מספר קבוצות דתיות חדשות, חלקן בעלות אמונות משיחיות באחרית ימים שחשבו שתתרחש בקרוב. באותם ימים חי סמית' במערב מדינת ניו יורק, אזור שחווה התעוררות דתית גדולה. כחלק מהתעוררות זו, נוצרו אצל אנשים עניין וסקרנות בנוגע לסוגים חדשים של התנסויות דתיות, כולל עיסוק בקסמים ומאגיה, וניסיונות להשיג חזיונות נבואיות. כך גם צצו באותה תקופה אנשים רבים שטענו לנבואה ולכך שהם חווים התגלויות אלוהיות.[2][3]בתוך הקשר זה יצא לאור ספר מורמון, עליו טען סמית' כי הוא נשלח אליו בהתגלות אלוהית.

הגרסה המורמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיטת המורמונים, המאמינים בסיפור כתיבת הספר כפי שסיפר אותו ג'וזף סמית', הספר נכתב במקור על לוחות זהב ונערך במאה ה-4 וה-5 בארץ שעתידה להיקרא ארצות הברית. הספר נכתב ונערך על ידי הנביא מורמון ובנו הנביא מורוני, שמאוחר יותר ייהפך למלאך שיגלה את הספר לסמית'. כפי שהוא כותב בהקדמה לספר, ב-21 בחודש ספטמבר 1823, נגלה אליו המלאך מורוני וציווה עליו להוציא את הלוחות מהמקום בו החביא אותם, גבעת קומורה שכיום נמצאת בעיירה מנצ'סטר, ניו יורק שמדינת ניו יורק, לתרגם את תכולתם ולהפיץ את הבשורה הטמונה בתוכם. על פי סמית', הספר נכתב במקור בשפה אותה הוא כינה "מצרית מתוקנת" (Reformed Egyptian), וכדי לתרגם את הספר נעזר סמית' במשקפיים נבואיים. המסורת המורמונית זיהתה משקפיים אלו לאחר מכן בתור ה"אורים ותומים" המוזכרים במקרא.[4][5]

בחייו, העידו כמה ממאמיניו של סמית' כי הם ראו את לוחות הזהב מהם תרגם סמית' את ספר מורמון. סמית' החתים אחד עשר איש על עדות כי הם ראו בעיניהם את לוחות הזהב. עדויות אלו, המצויות בשני מסמכים המכונים "עדות שלושת העדים" ו"עדות שמונת העדים," מצורפות בדרך כלל כהקדמה לספר מורמון ומודפסות אתו במהדורות שמוציאה הכנסייה.[6]

ישנם חוקרים מורמונים הטוענים כי מחקר מדעי מאשש את האותנטיות והעתיקות של ספר מורמון ואת העובדה שנכתב על ידי מספר כותבים, ולא על ידי סופר אחד.[7] כמו כן, יש הטוענים כי ספר מורמון דומה לספרי התנ"ך העבריים בסגנונו ובמבנהו, מה שגם מאשש את זמן כתיבתו המוקדם ואת השפה המקורית בה נכתב.[8]

ההקדמה לספר מורמון אומרת כי:

ספר מורמון הוא ספר קדוש, כמוהו כתנ"ך. הוא מתעד את מגעיו של האל עם תושבי אמריקה הקדומים, וכולל, כמוהו כתנ"ך, את דברו הנצחי של האל. הספר נכתב על ידי נביאים קדומים ברוח הנבואה וההתגלות. דבריהם, שנכתבו על גבי לוחות מזהב צוטטו וקוצרו על ידי היסטוריון נביא בשם מורמון. דברים אלו מתעדים שתי תרבויות גדולות. האחת באה מירושלים ב-600 לפנה"ס, ולאחר מכן נפרדה לשתי אומות, בני נפי ובני למן. האחרת באה מוקדם יותר, כאשר הפיץ האל את לשונות מגדל בבל. קבוצה זו ידועה כבני ירד. לאחר אלפי שנים הושמדו כולם פרט לבני למן, שהם אבות האינדיאנים. האירוע החשוב המתואר בספר מורמון הוא כהונתו האישית של ישו בקרב בני נפי בסמוך לאחר קומו לתחייה. הספר מסביר את עקרונות דבר האל ואת תוכנית הגאולה, ומסביר לאנשים מה עליהם לעשות על מנת לקבל שלווה בחיים אלו וגאולה בחיים שלאחר מכן.

[דרוש מקור]

הגרסה הביקורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דעתם של חוקרים, אין שאלה שהספר נכתב על ידי ג'וזף סמית' עצמו. הם טוענים כי תוכן הספר וסגנונו מורים על המודרניות שלו ושאין שום בסיס היסטורי לסיפורים הנמצאים בתוכו על אירועים שהתרחשו כביכול במאות הראשונות לפני ולספירה. הם מעלים נקודות שונות המצויות בספר והמתאימות לזמן ולמקום בהם חי סמית', ומבטלים כל אפשרות לתיארוך של הספר למאות הראשונות לספירה. הספר מכיל רמזים ברורים לעניינים שהעסיקו אנשים בתקופה בה סמית' כתב, כגון אוניברסליזם דתי, אנטי-מסוניות ואנטי-קתוליות.[6][9] כמו כן, הצביעו חוקרים על הדמיון בין הצמיחה של המורמוניות לבין הצמיחה של תנועות דתיות נוצריות אחרות בארצות הברית, כמו השייקרים, האדוונטיסיטים, הספיריטואליסטים והמתודיסטים, שמראה הדת המורמונית היא תוצר מודרני לחלוטין, ואינה נשענת על כתבים עתיקים שנתגלו.[9]

בעבר נטו מבקרי הכנסייה המורמונית לראות בג'וזף סמית' רמאי ונרקיסיסט, שהציג את עצמו כנביא וכתב ספר נבואה כחלק מתאוותו לכוח ולנשים. בשלב מסוים, אף טענו מתנגדיו של סמית' כי לא הוא כתב את הספר, אלא תוכן הספר נגנב מכתב יד של סופר בן זמנו בשם סולומון ספולדינג (Solomon Spaulding), שטרם הודפס. טענה זו התפוגגה תוך זמן קצר עם הדפסת ספרו של ספולדינג, שהתגלה כחסר כל קשר לספרו של סמית'. כמו כן, טענו חוקרים וממשיכים לטעון כיום שסמית' שאב חלק מרעיונותיו מספר בשם View of the Hebrews, שנכתב על ידי סופר בשם אית'ן סמית' (Ethan Smith), גם הוא בן תקופתו של סמית'. ספר זה כלל את הטענה שהאינדיאנים הם צאצאים של בני ישראל, רעיון שתופס מקום מרכזי בספר מורמון.[6] בעשורים האחרונים, מבקשים חוקרים של מורמוניות כגון דן פוגל, בראיין ווטרמן וג'אן שיפס להציג דעה מורכבת יותר, שאינה מקבלת את התפיסה המורמונית הדתית אך גם לא את הביקורת הגמורה על דמותו של סמית'. חוקרים אלו מציגים את סמית' כאדם בעל מניעים טובים, אך שעשה שימוש בהמצאות ושקרים משום שראה בכך הכרח כדי לשכנע אנשים לקבל את המסרים הדתיים אותם הוא ביקש להפיץ.[10][11][12]

מבנה הטקסט והתפתחותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהרגע הראשון שהתחילו השמועות על הדפסתו הקרובה של ספר מורמון כונה הספר ה"ביבליה מזהב", ואף לפני הדפסתו יצאה כתבה קצרה באחד העיתונים על השמועות שנפוצו סביב כתיבת הספר. כתבה זו הצביעה על השימוש בכינוי זה כבר אז, ובכך שונה ההתפתחות של ספר מורמון מההתפתחות של ספרי קודש של דתות רבות אחרות. שלא כמו ספרי הקודש של היהדות, הנצרות ואף האסלאם, הספר המרכזי של הדת המורמונית יצא כולו כספר שלם וגמור מהרגע הראשון, עוד לפני קיומה של קהילה מורמונית, ולא קובץ לאורך זמן רב או אחרי מות מייסד הדת.[13] לעומת דתות אחרות, בה הקהילה היא זו שיצרה את הספרים המקודשים שלה במהלך הזמן, בדת המורמונית ניתן לומר שהספר הוא זה שיצר את הקהילה.[14]

על פי העדויות, הספר הוכתב על ידי ג'וזף סמית' למספר כותבים בין אפריל ליוני 1829, וכבר בשנת 1830 הודפס ראה אור הספר השלם בבית דפוס מקומי בעיירה פלמירה שבמערב מדינת ניו יורק.[15] כתב היד המקורי נשמר בחלקו ונמצא בבעלות של הכנסייה המורמונית, וכתב היד של המדפיס נמצא כמעט בשלמות אצל "קהילת המשיח," כנסייה מורמונית נוספת שהתפצלה מהזרם המרכזי בסוף המאה ה-19. לא רק שהתקבל הספר להדפסה תוך זמן קצר, אלא תוך שנים מועטות יחסית כבר הודפסו מהדורות רבות של הספר. עם השנים, שונה נוסח הספר כמה פעמים, ביניהם גם על ידי ג'וזף סמית' עצמו, שהכניס אלפי שינויים במהדורות שיצאו בשנת 1837 ובשנת 1840, אך רוב השינויים היו רק שינויים טיפוגרפיים או דקדוקיים.[16]

תוכני הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי בצורה של התנ"ך או הביבליה נוצרית, כלומר הוא ספר המרכב מספרים רבים הטוענים כי נכתבו על ידי אנשים שונים. הספר מציג נרטיב הנמשך מתקופת בית ראשון עד המאה ה-5 לספירה. מבחינת התוכן של הספר, ניתן לראות בו מיזוג של רעיונות השאובים מהתנ"ך, הברית החדשה והמסורת הנוצרית, יחד עם רעיונות חדשים וייחודיים לדת המורמונית וכאלה שרווחו במידה זו או אחרת בתקופתו של סמית'. ניתן למצוא מספר אמונות ייחודיות למורמונים בספר, כגון:

  • האמונה שהאינדיאנים הם צאצאי עם ישראל, שאבותיהם היגרו לעולם החדש עוד בתקופת בית ראשון, ושהשפות שלהם מקורן בשפה העברית.[15]
  • האמונה כי לאחר צליבתו ותחייתו, התגלה ישו אל העמים בעולם החדש, כלומר, ביבשת אמריקה.
  • האמונה בציוויליזציות שלמות של צאצאי בני ישראל שהתפתחו בעולם החדש, הקרויים בספר בני נפי ובני למן, וסביב ציוויליזציות אלו סובבים רוב סיפורי ספר מורמון.
  • הרעיון שהעולם החדש הוא הארץ המובטחת.[17]
  • ראיית חטאו של אדם הראשון כדבר חיובי, שכן בלעדיו לא היה קיים המין האנושי.[15][18]
  • האמונה כי שחורים הם צאצאי חוטאים וכופרים, ושצבע עורם מצביע על קללת האל עליהם. קללה זו גם חלה על כל אדם לבן ה"מערב את זרעו" עם האדם השחור.[19] (אמונה זו אינה מקובלת כיום ברוב הזרמים של הדת המורמונית)

רעיונות רבים המצויים בספר מורמון ניתנים לקישור לרעיונות אמריקניים שהתקיימו בזמנו ולפני זמנו של סמית', וישנו קשר מובהק בין הספר והדת לבין עולם החדש יותר מכל דת אחרת. דבר זה גרם לטולסטוי לכנות את המורמוניות "הדת האמריקאית."[20]

היחס לספר מורמון בכנסייה המורמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מורמון נחשב על ידי זרם ה-LDS לספר קדוש, והוא מהספרים המרכזיים של אמונתם, יחד עם התנ"ך, הברית החדשה, וכתבים אחרים של ג'וזף סמית' והנביאים שהנהיגו את הכנסייה אחרי מותו כגון "האמונה והבריתות" (Doctrine and Covenants), ו"הפנינה יקרת הערך" (Pearl of Great Price).

שנים רבות תפס הספר עצמו מקום יחסית קטן בלימודי הכנסייה ובדרשות של מנהיגיה, שהתבססו בעיקר על כתבי הקודש הנוצריים ועל תאולוגיה ורעיונות שהתפתחו לצד ספר מורמון ואחריו. המנהיגים המוקדמים של הכנסייה נטו לצטט את הברית הישנה והחדשה בערך פי עשרים יותר פעמים מאשר את ספר מורמון. הספר עצמו נחשב אמנם לאבן יסוד של האמונה המורמונית, אך הודגש קיומו והתגלותו הנסית יותר מהתוכן והרעיונות שנובעים מתוך הספר. הספר נתפס כהוכחה לכך שאלוהים ממשיך להתגלות אל בני אדם גם בתקופה המודרנית. כמו כן, המורמונים ראו בקיום הספר סימן לכך שאחרית הימים ושיבת ישו יתרחשו בקרוב יחד עם ההמרה גמורה של האוכלוסייה הילידית של ארצות הברית לדת המורמונית.[5]

בסוף המאה ה-20, ובעיקר בסוף שנות השמונים, החל ספר מורמון לתפוס מקום יותר ויותר חשוב בחיי המורמונים, והיחס אליו הפך לדומה ליחס של נוצרים פרוטסטנטים לכתבי הקודש הנוצריים. תופעה זאת כלולה בתופעה רחבה יותר של התקרבות המורמונים, תרבותית, תאולוגית ופוליטית, אל הנצרות הפרוטסטנטית האוונגליסטית בארצות הברית, שהתרחשה בסוף המאה ה-20, וממשיכה להתרחש כיום.[21]

תרגומי ספר מורמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מורמון תורגם לשפות רבות. בשנת 1981 יצאה בסולט לייק סיטי שבארצות הברית (העיר בה מצוי מקדשם של המורמונים), מהדורה עברית מנוקדת ונרחבת ובה 'קטעים נבחרים מתוך ספר מורמון'.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Smith, Joseph. The Book of Mormon. Salt Lake City: Church of Jesus Christ of Latter-day Saints, 1921.

מקורות משניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bushman, Richard L. “The Book of Mormon and The American Revolution.” Brigham Young University Studies 17 (1976): 3-20.

Fetzer, Leland A. “Tolstoy and Mormonism.” Dialogue 6 (1971): 13-29.

Givens, Terryl, L. Encyclopedia of Religion in America. s.v. “Book of Mormon.” Washington, D.C.: CQ Press, 2010.

Givens, Terryl L. and Phillip L. Barlow, ed. The Oxford Handbook of Mormonism. New York: Oxford University Press, 2015.

Hilton, John A. “On Verifying Wordprint Studies: Book of Mormon Authorship.” Brigham Young University Studies 30 (1990): 89-108.

Larsen, Wayne A., Rencher, Alvin C., and Tim Layton. “Who Wrote the Book of Mormon? An Analysis of Wordprint.” Brigham Young University Studies 20 (1980): 225-251.

Lippy, Charles H. and Eric Tranby. Religion in Contemporary America. Abingdon and New York: Routledge, 2013.

Reynolds, Noel B., ed. Book of Mormon Authorship: New Light on Ancient Origins. Provo, UT: Religious Studies Center, 1982.

Shipps, Jan. “The Prophet Puzzle: Suggestions Leading Toward a More Comprehensive Interpretation of Joseph Smith.” Journal of Mormon History 1 (1974): 3-20.

Smith, Timothy L. “The Book of Mormon in a Biblical Culture.” Journal of Mormon History 7 (1980): 3-21.

Vogel, Dan. “’The Prophet Puzzle’ Revisited.” Dialogue 31 (1998): 125-140.

Waterman, Bryan, ed. The Prophet Puzzle: Interpretive Essays on Joseph Smith. Salt Lake City: Signature Books, 1999.

Welch, John. “Chiasmus in the Book of Mormon.” Brigham Young University Studies 20 (1980): 69-84.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joseph Smith, The Book of Mormon (Salt Lake City: Church of Jesus Christ of Latter-day Saints, 1921), Introduction.
  2. ^ Terryl L. Givens and Phillip L. Barlow, ed., The Oxford Handbook of Mormonism (New York: Oxford University Press, 2015), 7-8.
  3. ^ Terryl L. Givens, “Book of Mormon,” Encyclopedia of Religion in America (Washington, D.C.: CQ Press, 2010).
  4. ^ Smith, Introduction.
  5. ^ 5.0 5.1 Givens and Barlow, 141.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Givens and Barlow, 142.
  7. ^ e.g. Wayne A. Larsen, Alvin C. Rencher and Tim Layton, “Who Wrote the Book of Mormon? An Analysis of Wordprint,” Brigham Young University Studies 20 (1980): 225-251, John A. Hilton, “On Verifying Wordprint Studies: Book of Mormon Authorship,” Brigham Young University Studies 30 (1990): 89-108.
  8. ^ John Welch, “Chiasmus in the Book of Mormon,” Brigham Young University Studies 20 (1980): 69, 75-76.
  9. ^ 9.0 9.1 Richard L. Bushman, “The Book of Mormon and The American Revolution," Brigham Young University Studies 17 (1976): 3.
  10. ^ Dan Vogel, “’The Prophet Puzzle’ Revisited,” Dialogue 31 (1998): 129-140.
  11. ^ Jan Shipps, “The Prophet Puzzle: Suggestions Leading Toward a More Comprehensive Interpretation of Joseph Smith.” Journal of Mormon History 1 (1974): 19.
  12. ^ Bryan Waterman (ed.), The Prophet Puzzle: Interpretive Essays on Joseph Smith, (Salt Lake City: Signature Books, 1999).
  13. ^ Givens and Barlow, 134-135.
  14. ^ Givens and Barlow, 136.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Givens, “Book of Mormon.”
  16. ^ Givens and Barlow, 135-136.
  17. ^ Smith, 1 Nephi 2:20.
  18. ^ Smith, 2 Nephi 23-25.
  19. ^ Smith, 2 Nephi 5:21-23.
  20. ^ Leland A. Fetzer, “Tolstoy and Mormonism,” Dialogue 6 (1971): 27.
  21. ^ Charles H. Lippy and Eric Tranby, Religion in Contemporary America, (Abingdon and New York: Routledge, 2013), 189.