ג'ול אמסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יהודה "ג'ול" אמסטר (19031983) היה איש עסקים חיפאי ומקורבו של אבא חושי אשר נחקר בעינויים על ידי אנשי הש"י בראשות איסר בארי בימי קום מדינת ישראל, במסגרת ניסיון למצוא עדויות מרשיעות כנגד אבא חושי. בבדיקה מאוחרת אמסטר וחושי נמצאו נקיים מכל אשמה. בשנת 1964 הסיפור התפרסם בעיתונות וממשלת ישראל התנצלה בפני אמסטר ופיצתה אותו. פרשה זו נודעה כ"פרשת ג'ול אמסטר".

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמסטר נולד בפולין ועלה לארץ ישראל ב-1920. לאחר תקופת מה השתקע בחיפה והחל עובד בנמל חיפה. מאוחר יותר רכש רישיון למונית והפך לנהג מונית ובהמשך לבעל שתי תחנות מוניות. בנוסף, שלט במספר שפות, ביניהן ערבית ואנגלית ורקם קשרים עם קצינים בריטיים ועם נכבדים ערביים. על פי זכרונותיו של יוסף אלמוגי, אמסטר סייע להגנה תוך ניצול קשריו אלה כמו גם קווי מונית השירות שהפעיל לדמשק ולביירות.

פרשת ג'ול אמסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 במאי 1948 נעצר אמסטר במלון "עדן" בחיפה על ידי אנשי הש"י ונלקח למתקן חקירות מאולתר בבית נטוש בסידנא עלי (ליד הרצליה). יחד איתו נעצרו עוד מספר מחבריו, אשר שוחררו כעשרה ימים לאחר מכן. אמסטר נחקר ידי חוקריו, בראשות איסר בארי, על נשק שיועד לארגון ההגנה אך לא הגיע ליעדו, על מסחר בחשיש ועבירות נוספות. בנוסף נטען כי ארגן שוד של בנק האוצר הערבי או בזז אוצרות כסף שהשאירו ערביי חיפה שעזבו את העיר במלחמת העצמאות. אולם עיקר החקירה יועדה להביא את אמסטר להעיד נגד אבא חושי כי העביר מידע מסווג של ההגנה לידי שלטונות המנדט הבריטי, כמו נתיבי ספינות מעפילים. במהלך החקירה אמסטר עונה על ידי אנשיו של בארי, עקרו את שיניו ואת ציפורניו, כיבו עליו סיגריות, אך הוא לא הודה בהאשמות שטפלו עליו ולא הסכים להעיד נגד חושי.

לאחר כמה שבועות פנו עורכי הדין של משפחתו ללוי אשכול שהיה עוזרו של דוד בן-גוריון במשרד הביטחון ואל התובע הכללי של צה"ל בבקשה לברר היכן אמסטר. התובע הכללי של צה"ל דרש מבארי את חומר החקירה וב-30 ביולי 1948 שוחרר אמסטר תוך שנאמר לו שבהמשך יוגש נגדו כתב אישום. תלונתו של איסר בארי כנגד אבא חושי נבדקה ונמצא שבארי זייף מברקים שנועדו להפליל את חושי ועל כן בארי אולץ לפרוש מצה"ל. כעבור זמן אבא חושי נוקה מכל אשמה ואף איסר בארי הודה בכך.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל העינויים הקשים שעבר, הייתה בריאותו של אמסטר מעורערת. הוא גם טען שבזמן מעצרו הוחרם רכושו, וחלקו שכלל 14 מכוניות, ריהוט ל-51 דירות ומחסן צמיגים וחלקי חילוף למכוניות, נבזז. בנובמבר 1948 פנה אמסטר אל איסר בארי ודרש את טיהור שמו. בארי ענה לו שלא נמצא נגדו כל ממצא שיעיד על חוסר נאמנות, ולהפך, אמסטר היה אחד האנשים המסורים של ההגנה. אמסטר לא הסתפק בכך ופנה לנחמיה ארגוב, מזכירו של דוד בן-גוריון, בדרישה לטיהור שמו. בשלב יותר מאוחר הוא פנה אל משרד הביטחון בבקשה לשיקום. למרות שנקבע שהבקשה הוגשה באיחור ועל כן התיישנה, נקבע שיוקצבו לשיקומו 30,000 לירות, לפנים משורת הדין. אולם העברת הכסף התעכב בגלל שאמסטר סירב לחתום על ויתור על תביעות נוספות. עוד בפברואר 1964 פנה אמסטר אל דוד בן-גוריון בדרישה לטיהור שמו. בן-גוריון הגיב בכך שכאדם פרטי הוא אינו יכול לסייע, אולם בכל מקרה אמסטר אינו זקוק לטיהור שמו שכן להאשמותיו של בארי אין כל ערך ותוקף. באוקטובר 1964 התפרסמה הפרשה בעיתונות הישראלית והאופוזיציה דרשה הקמת ועדת חקירה. הדרישה נדחתה על ידי הקואליציה בטענה שמדובר על סוגיה שחקירתה צריכה להעשות במסגרת חקירת ההיסטוריה ולא במערכת המשפטית[1]. באותו חודש, ראש הממשלה לוי אשכול התנצל בשם ממשלת ישראל בפני אמסטר ובעקבות זאת הסכים אמסטר לקבל את הכסף שהוקצב לו והודיע שהוא רואה את הפרשה כמחוסלת[2].

פעילותו של בארי בפרשת אמסטר אינה ברורה כל צרכה. נטען שאיסר בארי ניסה להעליל על אבא חושי עלילת שווא ובעת חקירתו של אמסטר הוא ידע שמדובר בעלילת שווא נגד חושי וביודעין דרש מאמסטר להעיד עדות שקר. דוד בן-גוריון טען שלא עודכן לגבי פרשת מעצרו של אמסטר והוא אינו מבין את המניעים לחקירה. הוא אמר על החקירה כי "רק נוכל חסר כל מצפון עשה אותו". לעומת זאת, רב החובל אתי בארי, בנו של איסר בארי, יצא בשנת 1964 להגנת שמו של אביו וטען בפני כתב מעריב שהוברר לו היטב שבמשך 78 ימי מעצרו של אמסטר "קיבל בן-גוריון דיווח מלא על עצם המעצר, על החקירה שהוא נחקר, על דרכי החקירה ותוכנה, מהלכה וצורתה". דוד בן-גוריון לא הגיב לדברים אלו של בנו של איסר בארי[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמרמי, יעקב 1990. ביבליוגרפיה שימושית: ניל"י, ברית הביריונים, הארגון
  • בגנזך המדינה, תיקים 69.4.1.463, המדינה
  • ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921-2003, הוצאת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, 2003 עמודים 66-72
  • חגי סגל, רק לא מלחמת אחים, ירושלים תשס"ט, פרק יט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]