נחמיה ארגוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמיה ארגוב
Nehemia argov.jpeg
רב סרן נחמיה ארגוב, 1 ביוני 1950
תאריך לידה 2 בדצמבר 1914
מקום לידה ריגה
עלה לישראל 1935
תאריך פטירה 2 בנובמבר 1957 (בגיל 42)
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
קצין ההסברה של ההגנה, שלישו של ראש המטה הכללי של ההגנה, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
סגן אלוף נחמיה ארגוב מלווה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון העוזב את משכן הכנסת בבית פרומין, 1955

נחמיה ארגוב (נימויטין) (2 בדצמבר 1914 - 2 בנובמבר 1957) היה שלישו הצבאי של דוד בן-גוריון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליהושע-חיים וצפורה נימויטין בריגה (כיום בלטביה), אז חלק מן האימפריה הרוסית. אביו נמנה עם מייסדי הגימנסיה העברית "תושיה" בעיר, שימש שם כמורה ומנהל המוסד וכן היה פעיל בתנועת המזרחי. האווירה בביתו הייתה ציונית והוא למד גם עברית. ארגוב חבר בנעוריו לתנועת הציונית "השומר הצעיר - נצ"ח וסיים את לימודיו התיכוניים ב"תושיה". בשנת 1935 עלה ארגוב לארץ ישראל.

בארץ הצטרף להגנה והיה בין מייסדי קיבוץ עין גב. הוא עזב את הקיבוץ ב-1940 ועבר לחיפה, שם שימש כקצין ההסברה של ההגנה בעיר ולאחר מכן התמנה לשלישו של מפקד-העיר. בהמשך שימש כשלישו של ראש המטה הכללי של ההגנה, יעקב דורי וכן של ישראל גלילי ויצחק שדה. אחיו דוד שרד את השואה ועלה ארצה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. עם קום המדינה התמנה לשלישו הצבאי של בן-גוריון ובינואר 1950 נתמנה למזכירו הצבאי, בדרגות סגן אלוף ולאחר מכן אלוף משנה. ארגוב נמנה עם מקורביו של בן-גוריון. בתחילת 1952 עבר ארגוב קורס מפקדי גדודים וחטיבות ובתחילת 1955 סיים קורס צניחה. בתקופה בה שהה בן-גוריון בשדה בוקר, החל מדצמבר 1953, לא שימש ארגוב בתפקידו. עם שובו של בן-גוריון לתפקיד ראש הממשלה, בפברואר 1955, שב ארגוב לתפקידו.

בסוף שנת 1957 פגע ארגוב במכוניתו ברוכב אופניים. במשטרה סיפר ארגוב כי עקיצת דבורה בעינו גרמה לו לסטות ולפגוע ברוכב האופניים. רוכב האופניים, דוד קדוש, נפצע קשה באירוע והרופאים הביעו חשש לחייו. כתוצאה מכך, שם ארגוב בן ה-43 קץ לחייו. ידידו שמעון פרס שבא לבקרו גילה את גופתו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול. קדוש שרד את התאונה וכעבור זמן החלים מפצעיו.

ארגוב השאיר אחריו מכתב אישי לבן-גוריון,[1] וכן ציווה את כל רכושו למשפחת קורבן התאונה אם כי קדוש ומשפחתו סירבו לקחת את הירושה. יש הקושרים את התאבדותו לצערו בעקבות אירוע השלכת הרימון בכנסת שהתרחש ימים מספר קודם לכן בכנסת ובו נפצעו קל בן-גוריון וחברי כנסת נוספים. מחשש לבריאותו של בן-גוריון הסתירו את דבר מותו של ארגוב. העיתונים באותם ימים הדפיסו מהדורה מצונזרת מיוחדת שהתעלמה ממותו הטרגי של ארגוב, ואשר הופצה במתכונת זו רק בבית החולים, כדי שבן-גוריון לא יבחין.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון פרס, לך עם האנשים: שבעה דיוקנאות. ירושלים: עידנים, 1978.
  • נחמיה ארגוב דברים לזכרו ומשלו, הוצאת ידידים 1959, באדיבות אתר ספרים בוקספר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחמיה ארגוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]