איסר בארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסר בארי
בארי ב-1949
בארי ב-1949
לידה 30 בינואר 1901
בנדין, האימפריה הרוסית
פטירה 1 בינואר 1958 (בגיל 56)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1921
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "איסר הגדול"
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19381949 (כ־11 שנים)
דרגה סגן-אלוף סגן-אלוף
תפקידים בשירות
ראש ש"י, ראש מחלקת המודיעין
תפקידים אזרחיים
מנהל תע"ש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איסר בארי (בירנצווייג) (30 בינואר 19011 בינואר 1958) היה ראש הש"י בימי קום המדינה וראש מחלקת המודיעין הראשון בצה"ל בדרגת סגן-אלוף. בחודשים הראשונים לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ביוזמתו של בארי הוצא להורג מאיר טוביאנסקי ונרצח עלי קאסם, שנחשדו על ידיו בבגידה. בינואר 1949 הועמד לדין צבאי והורשע בחריגה מסמכות על רצח עלי קאסם ובנובמבר 1949 הורשע בהריגת טוביאנסקי, ונגזר עליו עונש סמלי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1901 בעיר בֶּנְדִין שבזגלמביה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. הוא סיים לימודיו בבית ספר תיכון ריאלי בפולין, עלה לישראל ב-1921 והצטרף להגנה באותה שנה. הוא הצטרף לגדוד העבודה בירושלים והיה איש הקיבוץ הארצי ומקורב למפ"ם. נמנה עם קבוצת "השישה מבנדין", שייסדו את המושבה מגדל. בשנת 1925 החל לעבוד כקבלן בניין בחיפה. לאחר שהסתבך בחובות לעובדיו עזב את הארץ לפולין ושב בשנת 1929. בשנת 1938 הפך לחבר במנגנון הקבע של "ההגנה" ולמפקד באזור כפר גלעדי. לאחר פרישתו של חיים סלבין במרץ 1944 התמנה למנהל התע"ש ונשאר בתפקידו עד תחילת שנת 1945. לאחר מכן ניהל את מפעל "נעמן" עד תחילת 1947.

בפברואר 1947 גויס למטה "שירות הידיעות" ("ש"י") של ההגנה בחיפה ובפברואר 1948 מונה כראש הש"י. במטה הש"י כונה בארי "איסר הגדול", הן מפאת היותו גבה קומה והן כדי להבדיל בינו לבין "איסר הקטן" – איסר הראל, שהיה נמוך קומה. ב-30 ביוני 1948 פורק הש"י והפך למחלקת המודיעין בצה"ל, ובארי מונה לראש המחלקה, בדרגת סגן-אלוף (באותה עת הייתה דרגת אלוף הבאה מעליה). כראש מחלקת המודיעין, ארגן בארי את השירותים החשאיים ואת קהילת המודיעין הישראלית על פי חלוקת תחומים המקובלת עד היום: מודיעין צבאי (כיום אמ"ן), מודיעין בחו"ל ("המוסד") ושירות ביטחון פנים (ה"ש"ב"). בדצמבר 1948 ניסח בארי את המסמך "הסדרת היחסים בין העיתונות לצנזורה", ששימש כבסיס ל"הסכם הצנזורה" והגדיר את אופי הכיסוי הביטחוני המותר לעיתונות בישראל.

בתחילת 1949 נסתיימה חקירה של הפרקליט הצבאי הראשי בעניין האשמות של בארי נגד אבא חושי על שיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי. ההערכה הייתה שבארי זייף מברקים נגד חושי, ועל כן הוצע לו לפרוש מהשירות הצבאי ללא הדרגה שהוענקה לו, ובארי נענה להצעה[1].

ביולי 1949 נעצר בארי כחשוד ברצח בהקשר להוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי ב-30 ביוני 1948. במקביל נפתחה נגדו חקירה בפרשת העינויים של אמסטר[2].

ב-11 באוגוסט 1949 התקיימה חקירה משפטית של בארי בנוגע לרצח טוביאנסקי. בחקירה ביקש בארי להישפט בפני בית דין צבאי וטען כי פעל על פי ההוראות שנתנו לו ומתוקף תפקידו[3]. במהלך המשפט ביקשו, הסניגור והתובע גם יחד, שיוטל על בארי עונש סמלי בלבד. ב-22 בנובמבר 1949 הרשיע בית המשפט את בארי, אך קבע שלא היה "פגם מוסרי" במעשיו ולא הייתה לו כוונת זדון. בעקבות זאת נידון בארי למאסר של יום אחד[4] וקנס של לירה ישראלית אחת[5].

בארי נפטר בינואר 1958 מהתקף לב ונטמן בבית עלמין חוף הכרמל[6].

הפרשיות בהן היה מעורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו בש"י ובמחלקת המודיעין, נקשרו בשמו של בארי ארבע פרשיות מעוררות מחלוקת:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב סלומון, בדרכי שלי, פרק 11: משפטו של איסר בארי - "איסר הגדול", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980, עמ' 187–217. סלומון היה סנגורו של איסר בארי במשפט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איסר בארי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]