ג'ון סמית' (סנאטור)
| לידה |
1735 מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 ביולי 1824 (בגיל 89 בערך) סנט פרנסיסוויל (אנ'), לואיזיאנה, צרפת החדשה | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||
| |||||
  | |||||
ג'ון סמית' (באנגלית: John Smith; 1735 – 30 ביולי 1824) היה אחד משני הסנאטורים הראשונים של ארצות הברית מטעם אוהיו. סמית' נאלץ להתפטר לאחר שהואשם לכאורה במעורבות בקשר שהוביל ארון בר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט ידוע על ראשית חייו. ישנם דיווחים סותרים על מקום הולדתו, כאשר חלק מהמקורות אומרים כי נולד במושבת וירג'יניה, ואחרים אומרים שנולד במחוז המילטון שבאוהיו (אנ') (שהוקם רק ב-1790). זהות הוריו אינה ידועה גם היא. סמית' היה כומר של הכנסייה הבפטיסטית בקולומביה-טוסקולום (אנ') (כיום שכונה בסינסינטי), אשר חלק מהמקורות מגדירים ככנסייה הבפטיסטית הראשונה באוהיו המודרנית.[1] לאחר מכן החל לנהל עסק רווחי באספקת עמדות צבאיות ליד סינסינטי. הוא גם ניהל מספר טחנות תבואה. בשנת 1799 היו סמית' וסוכנו ראובן קמפר (אנ') הסוחרים הראשונים בארצות הברית ששלחו ספינה לבאטון רוז' ולקחו סחורה בשווי של כמעט 10,000 דולר, שכללה בעיקר בגדים וריהוט.[2]
סמית' היה חבר בבית המחוקקים של הטריטוריה הצפון-מערבית בשנים 1799–1803 ושימש כציר בוועידה החוקתית של אוהיו ב-1802. סמית' הנהיג קבוצה שתמכה בהקמת מדינה כאקט התנגדות למושל הטריטוריה, ארתור סנט קלייר (אנ'). עם קבלתה של אוהיו כאחת ממדינות ארצות הברית נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לסנאט של ארצות הברית וכיהן בקונגרסים ה-8, ה-9 וה-10 (1803–1808).
בהיותו בסנאט המשיך סמית' את מיזמי המסחר הרווחיים שלו בלואיזיאנה ובמערב פלורידה והשקיע במספר יוזמות מקרקעין. בשנת 1805 ביקש סגן נשיא ארצות הברית לשעבר ארון בר את תמיכתו של סמית' בארגון משלחת צבאית נגד פלורידה הספרדית. למרות שסמית' טען שאין לו עניין במזימתו של בר לכפות היפרדות משטחי ספרד, הוא הסכים לספק אספקה למשלחת המוצעת. כאשר הנשיא תומאס ג'פרסון האשים מאוחר יותר כי מטרתו האמיתית של בר הייתה פלישה למקסיקו, כתגובה לכך, מימן סמית' נשק להגנה מפני משלחת בר ומסר אותו לניו אורלינס. מסעות אלו גרמו לו להחמיץ שבועות של ישיבות בסנאט והובילו את בית המחוקקים של אוהיו להאשים אותו בביטול חובתו ולדרוש את התפטרותו.
למרות שסמית' התעלם מהדרישה הזו, הוא גילה שצרותיו מתגברות כאשר בית משפט בריצ'מונד, וירג'יניה, העמידו לדין באמצע 1807 על חלקו במזימתו של בר. כשנסע לריצ'מונד נודע לו שהאישומים נגדו בוטלו לאחר שבית המשפט זיכה את בר.
אך ב-31 בדצמבר 1807 המליצה ועדת הסנאט בראשות ג'ון קווינסי אדמס לגרש את סמית' מהסנאט. משפטו של סמית' נערך בשנת 1808, כאשר אדמס מוביל את המתקפה נגד סמית'. סמית' יוצג במשפט על ידי פרנסיס סקוט קי ורוברט גודלו הרפר (אנ'), שטענו שסמית' אולי היה נאיבי, אך לא בוגד. ההחלטה על גירושו מהסנאט נפלה על קול אחד מהרוב הנדרש. סמית' התפטר מהסנאט ב-25 באפריל, היום האחרון בו התקיים הקונגרס במהלך השנה.
סמית' נהנה מידידות קרובה עם הנשיא תומאס ג'פרסון בתחילת הקריירה שלו בסנאט, אם כי מערכת היחסים הזו נהרסה, יחד עם הקריירה הפוליטית של סמית', בשל האשמתו על חלקו במזימתו של ארון בר. סמית' נאלץ לבצע פשיטת רגל ולאחר מכן עבר לסנט פרנסיסוויל (אנ'), לואיזיאנה, שם שימש כמטיף מתודיסטי.
לפי הספר "ההיסטוריה של סינסינטי ומחוז המילטון אוהיו", שפורסם ב-1894, נטען כי סמית' מת במחוז המילטון, אוהיו (אנ') ב-10 ביוני 1816, אם כי זה כנראה שגוי, מכיוון שמקורות מזמנים מאוחרים יותר מאשרים כי מת בשנת 1824 בסנט פרנסיסוויל, לואיזיאנה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ William C. Davis, The Rogue Republic: How Would-Be Patriots Waged the Shortest Revolution in American History, Houghton Mifflin Harcourt, 2011, p 2.
- ^ William C. Davis, The Rogue Republic: How Would-Be Patriots Waged the Shortest Revolution in American History, Houghton Mifflin Harcourt, 2011, pp 2–3.
