ג'ון קונסטבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון קונסטבל
ConstableSelfPortrait.png
דיוקן עצמי
תאריך לידה 11 ביוני 1776
מקום לידה איסט ברגהולט
תאריך פטירה 31 במרץ 1837 (בגיל 60)
מקום פטירה לונדון
תחום יצירה צייר
זרם באמנות ריאליזם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון קונסטבלאנגלית: John Constable; ‏11 ביוני 1776 - 31 במרץ 1837), צייר בריטי. ידוע בעיקר בשל עבודות הנוף שצייר, בהן מופיעים נופים אשר סבבו את מקום מגוריו. "אני חייב לצייר את המקומות הסובבים אותי באופן הטוב ביותר", כתב לידידו ג'ון פישר בשנת 1821, "ציור הוא מילה נרדפת לרגשות".[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון קונסטבל נולד באיסט ברגהולט, כפר על גדות הנהר סטור במחוז סאפוק שבאנגליה. אביו היה טוחן וסוחר תבואה מצליח, וג'ון עבד בעסקי אביו אחרי שסיים את לימודיו. אולם, הוא הגיע לידי הכרה שאין לו כל עניין בעסקים, וב-1797 החל ללמוד ציור באקדמיה המלכותית בלונדון בתמיכתו הכספית של אביו. תערוכת הציורים הראשונה שלו התקיימה ב-1802, ובה הציג את ציורו הנודע "עמק דדהאם". ב-1811 התאהב במריה ביקנל, נערה מקומית שאביה היה פרקליט בעל מהלכים בחוגי בית המלוכה הבריטי. מר ביקנל סירב להשיא את בתו לג'ון קונסטבל עד 1816, כאשר אביו של קונסטבל נפטר והוא זכה בירושה. מריה ילדה לג'ון שבעה ילדים, אך נפטרה ב-1829 כתוצאה משחפת, מאורע שהשאיר את רישומו על הצייר למשך שארית חייו.

קונסטבל הושפע במיוחד מציירי הנוף קלוד לורן הצרפתי ויקוב רויסדאל ההולנדי. אף על פי שמכר באנגליה 20 ציורים בלבד במשך כל ימי חייו, זכו ציוריו להערכה רבה בצרפת, וציורו "עגלת החציר" הוצג בתערוכת הציורים בפריז ב-1824. אחרי שזכה להצלחה בצרפת התקבל בגיל 52 כחבר האקדמיה המלכותית לציור בלונדון ב-1829. הצייר הצרפתי דלקרואה ואסכולת הציור של ברביזון בצרפת הלכו בעקבותיו של קונסטבל ויצאו לצייר בחיק הטבע. הציירים האימפרסיוניסטים הצרפתים עשו שימוש בטכניקה של קונסטבל במיוחד במה שנוגע להשפעת שינויי האור בציורי נוף.

ציורים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה תירס, 1826
  • עמק דדהאם 1802
  • הסוס הלבן 1819
  • עגלת החציר 1821
  • שדה תבואה 1826

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ronald Parkinson, John Constable: The Man and His Art, London: V&A, 1998, p. 9